גיבור: 10 השירים היפים של דיוויד בואי, נכון להיום

שנות השמונים לא היו טובות מדי אל יצירתו של דיוויד בואי, וטביעות האצבע השמנוניות שלהן ניכרות גם בשיר הזה מ-1986 עם הסקסופון הנמרח, אבל גם מבעדו מדובר בשיר אהבה כל כך יפה, אופטימי וכמעט אגדתי.

שם השיר האמיתי כולל מירכאות, לא גיבורים אלא "גיבורים", במעין לעג. אבל זה לא עובד, בשיר עצמו אין שום דבר לעגני והאירוניה לא באמת ניכרת בו. זהו שיר ניצחון לפני ולפנים, מעורר השראה ועוז, עם ריף גיטרה מהיפים של בואי. לא בכדי הוא שר אותו בפני אנשי כוחות ההצלה של ניו יורק בהופעה אחרי 11 בספטמבר 2001.

פגישה עם נינה סימון נסכה בבואי את ההשראה לחדש את השיר הזה שלה, שבמקור הוקלט בכלל על ידי ג'וני מאתיס ב-1957. אף אחד עדיין לא התעלה על הביצוע המרטיט הזה.

השיר המדהים החותם את "Aladdin Sane" מ-1973, ומפגין את ניצני ההשפעה של הסול האמריקני על דיוויד בואי כפי שיתבטאו מאוחר יותר בהמשך העשור. הפסנתר הזה פורט על הנשמה, וכמה קולו הגבוה היה מרגש.

מצחיק לשמוע את דיוויד בואי אומר "האם אתה אוהב בנות או בנים? זה מבלבל בימינו" יותר מעשרים שנה אחרי שהכניס למיינסטרים את האהבה הדו-מינית. יחד עם הפט שופ בויז הרמיקס הזה הפך לטוב מכל העולמות, היופי שלו והיופי שלהם. להתראות אהבה, שלום ילד חלל.

האגדה מספרת שבואי אמר למפיק של האלבום "Hunky Dory", קן סקוט, שהשיר הזה מיועד לקהל האמריקאי מאחר שהם אוהבים לחפש משמעויות בדברים שאינם קיימים, ואילו מילות השיר הזה נטולות כל היגיון. גם בלי משמעות קוהרנטית הן עדיין מהוות מעין פאזל מוזר שמשרה תחושות טורדות מנוחה, ויחד עם היבבה בפזמון ויופיו הבלתי ניתן להכחשה של הלחן נוצר דיסוננס שהופך את השיר הזה לאחד המרהיבים ברפרטואר העצום של בואי.

מדהים, מדהים השיר הזה, עדות כבר בתחילת דרכו המוזיקלית (המשמעותית) של דיוויד בואי ליכולת הלירית הפנומנלית שלו, למוזיקליות המרתקת שלו ולאופן שבו הוא משלב ביניהן לכדי יצירות מופת אפיות שחוקקות את עצמן מיידית בפנתיאון. כל פנתיאון. ומה אתם עשיתם כשהייתם בני 22?

היש משהו שאינו מושלם בשיר הזה? הפסנתר, עיבוד כלי הקשת, האופן שבו זמנית הוא מצליח להיות גם נורא קליט וגם מאוד מתוחכם. התגלמות רוב מעלותיו של גאון. "רוב" כי עדיין לא הבנו את המילים.

בואי שלף את דמותו של מייג'ור טום 11 שנה אחרי שנוצרה, כדי לעדכן אותנו בפרטים על מצבו הנוכחי, מהאיגרא הרמא ומעבר לו ועד לבירא עמיקתא ו"שפל של כל הזמנים", כי מעפר באת ואל עפר תשוב. מעבר לצלילים האיקוניים של השיר הזה, הליצן בקליפ הזה הוא אולי הנחקק ביותר בזיכרון מבין דמויותיו הרבות של בואי.

עם מחיאות כפיים כל כך יאות מתחיל השיר המופלא הזה. בינואר 2013, אחרי שתיקה של עשור, התקף לב, היעלמות מאור הזרקורים והשערה כללית שהוא פרש, חזר דיוויד בואי במפתיע בדיוק ביום ההולדת שלו עם שיר חדש כדי להוביל את השיח עליו ולהקדים את ההמון. האלבום שבא אחרי כן היה יפה, הזכיר נשכחות, אבל לא בדיוק היווה את חוד החנית ביצירתו של בואי. ואז באוקטובר הגיע הרמיקס הרשמי, המהפנט והיפהפה הזה של ג'יימס מרפי ל-"Love Is Lost" והזכיר שנשכחות זה נחמד - ובשיר הזה בואי פונה לעצמו בן ה-22 - אבל הפקה רלוונטית, עדכנית ומעניינת היתה לחם חוקו של בואי מאז ומעולם.