"קשה על הבוקר" עם הריסון פורד ורייצ'ל מקאדמס הוא מסוג הסרטים שמשודרים בערך אחת לשבועיים בערוצי הסרטים בטלוויזיה. ועדיין, בכל פעם שהוא משודר אני מרגיש צורך לצפות בו שוב. מסוג הקומדיות שלוקחות את עצמן כל כך ברצינות, עד שבטעות יוצאת להן אמירה הרבה יותר משמעותית משהתכוונו לה. מקאדמס מגלמת בסרט מפיקת תוכנית בוקר כושלת ברשת גדולה, שנמצאת תחת איום מיידי בהורדה מהאוויר בגלל נתוני רייטינג כושלים. תוך שהיא מנסה להמציא את התוכנית מחדש בכל כוחה, עליה לאזן בין המנחה מייק פומרוי (הריסון פורד), איש חדשות ותיק ומעוטר שהוצנח מחוסר רלוונטיות לרצועה הזו, ובין קולין פק (דיאן קיטון), המנחה הוותיקה של התוכנית שמדקלמת תוכן שיווקי ושיחות על כלום עם שפים שמכינים חביתה מתוך שינה. במהלך אחד מהוויכוחים הסוערים עם פומרוי על אופי התוכן של התוכנית הוא מטיח במפיקה: "חצי מהצופים שלך איבדו את השלט, והחצי השני מחכה שהאחות תגיע להפוך אותו". וזאת האנלוגיה הכי טובה לטלוויזיה בישראל שדמות כלשהי היתה יכולה להגות.
הסערה שעוררה החלטת יו"ר הרשות השנייה אווה מדז'יבוז', ולפיה מהדורות החדשות בערוצים 2 ו-10 יחויבו לסיים את שידורן עד השעה 21:00, חושפת כמה עלוב ההיצע שמקבל הצופה הישראלי מהטלוויזיה המסחרית שלו. התפריט הטלוויזיוני הנוכחי של ערוצים 2 ו-10 כולל חדשות או ריאליטי: שיחות בחדר האח או ספיישל על הסתננות דאע"ש לאירופה, ילדים מזייפים בפריים טיים או עיסוק בתופעת ההגירה לברלין. אלה גם אלה נטחנו כבר עד דק, אלה גם אלה מאדירים בעיקר את הפרסונות שעומדות מאחוריהם, ואולי חשוב מכך הסיפור כולו מעיד על אפוקליפסת הזומבים שעבר הצופה הישראלי. לא משנה כמה מהדורות חדשות ברצף ובתחפושות שונות ישודרו מולו, לא משנה כמה פעמים אותו פורמט ריאליטי יוצג יום אחר יום תחת שמות שונים, הוא ימשיך לבהות במסכים המסחריים עד שהשינה המתוקה תבוא ותגאל אותו מעוד יום בינוני ושכיח.
אנשי ערוץ 10 מיהרו להזדעק ולקבוע שההנחיה של מדז'יבוז' פוגעת בשיקולים עיתונאיים. הגדיל לעשות הפרשן הכלכלי של הערוץ מתן חודורוב, שקבע כי מדובר בכלל באקט פוליטי. "ברור לי שלחלק מהפוליטיקאים לא נעים לצפות בחדשות מעמיקות, עם פרק נשכני שחושף את ערוותם במישור הכלכלי והאזרחי", אמר ל-The Marker, "אבל זכותו של הציבור לקבל גם את גרסת המציאות של הריאליטי". מעניין אם "הנשכנות" הזאת שעליה מדבר חודרוב היא כתבת מגזין על "איך עובד הזיכרון" ששודרה אתמול, או שאולי מדובר בספיישל ששודר השבוע בערוץ המתחרה ועסק - שומו שמיים - בכך שהחדרים בדירות בישראל הפכו קטנים יותר עם השנים. תודו שלא ראיתם את זה בא. התדהמה הזאת באה גם עם דרישה ל"תקופת הסתגלות" של 75 יום, שבה ינסו הקברניטים של ערוץ 10 להבין איך "לארגן מחדש את לוח המשדרים". לסיים חדשות בתשע? ממתי עושים דבר כזה?
הזליגה ההדרגתית של החדשות מהשעה תשע לכיוון 9:10 ואז 9:15 ולבסוף גם 9:20 ויותר, היא ממש לא תוצאה של שירות עיתונאי טוב יותר לציבור. מדובר בהבנה מסחרית של הזכייניות ולפיה הרבה יותר זול לייצר חדשות בפריים טיים מאשר תוכניות ריאליטי, ובוודאי כשמדובר בדרמות. כמות החדשות בישראל לא גדלה בהשוואה לתקופות קודמות, אלה רק המגזינים החדשותיים שהלכו ותפחו ותפסו בהדרגה את החלק הארי של המהדורה. ההנחיה של מדז'יבוז' למעשה אפילו לא באה לתקן את העוול הזה. היא בסך הכל נועדה לייצר שקיפות באשר למה שמוכרים לנו בטלוויזיה. אם אתם רוצים לשדר 5 מהדורות חדשות ברצף החל מחמש בערב וצפונה, ראוי לפחות שכל אחת מהן תיארז בנפרד. נגה ניר נאמן תוכל להמשיך ולספר לנו כמה דפקו אותנו היום, היא פשוט תצטרך לעשות את זה בתוכנית מסודרת ולא באמתלה של "מהדורה מתארכת".
התארכות מהדורות החדשות בעייתית לא רק בגלל הניצול המסחרי של המושג "חדשות", אלא גם בגלל הפגיעה ביוצרי הטלוויזיה. לוח השידורים כולו נדחה מדי יום בגלל מגמת התפיחה של החדשות, וכך דוחק יותר תוכניות אל מחוץ לשעות הפריים. גם כאשר תוכניות מקור כמו "המדרשה" כבר זוכות להגיע לטלוויזיה, הן מגיעות לקצה גבול היכולת של מרבית הצופים. האם השיקולים העיתונאיים של כתבות מגזין גוברים על הצורך לאפשר לאנשים שהשקיעו כסף וזמן ביצירה לחשוף אותה בשעה סבירה? האם מישהו זועק את עוולתם של אנשי הטלוויזיה שפרנסתם תלויה בהצלחת התוכניות שמשודרת אחרי החדשות? כנראה שלא.
כך או אחרת, נראה שהוויכוח על התארכות מהדורת החדשות נערך מעל לראשם של מרבית צופי הערוצים המסחריים. הם כנראה ימשיכו לצפות בכל דבר שיוקרן על המסכים הללו, באריזה כזו או אחרת ובכל שעה. מי שלקחו את אפשרות הבחירה בידיהם ומעוניינים בתוכן מעשיר ואינטלגנטי יותר, כבר מזמן הצביעו בשלט. או הפכו למבקרים קבועים באתרי ההורדות.