בכל הקשור לרוקנרול, 2015 לא היתה שנה שתירשם בדפי ההיסטוריה. יצאנו ממנה עם מספר חד ספרתי של אלבומים מצוינים. על הנייר 2016 אמורה להיות שנת מוזיקה אדירה, שאפשר כבר לכנותה שנת הקאמבקים הגדולים, וגם אם רק חלק מההבטחות יקוימו, אשרינו. במהלך החודשים הקרובים יהיו גם הפתעות לא צפויות, ושמות חדשים שיזרחו, אבל אלה הדינוזאורים שנמצאים בתזוזה, ומוטב לנקוט באסטרטגיה של ציפיות נמוכות, כדי לקבל עם מינימום נזק את האכזבות שבוודאי יהיו. אני למשל לא עוצר את הנשימה (רק קצת) לקראת האלבומים החדשים של - תחזיקו חזק - מטאליקה, פרל ג'אם, סאונדגרדן, ג'יזס אנד מרי צ'יין, סווייד, רד הוט צ'ילי פפרז, ניין אינץ' ניילז, ספיריצ'ואלייזד, הקילרז, פריימל סקרים ואולי גאנז אנ' רוזס - כן, כל אלה אמורים להגיע השנה, ואשמח מאוד מאוד להיות מופתע לטובה, אבל חוץ מהם, הנה האלבומים שאני באמת מחכה להם, רשימת המשאלות הפרטית שלי, שייתכן שחלקה בכלל לא תתגשם הפעם.
הנשיונל
אין להקה שיותר עשתה לי את זה בשנים האחרונות כמו הנשיונל, שחילחלה עמוק עמוק לתוך חיי ונפשי. "Trouble Will Find Me", אלבומם האחרון מ-2013, הוא אולי האלבום הקרוב אלי ביותר בעשור האחרון, ויהיה כמעט בלתי אפשרי להשתוות אליו. הנשיונל מסוגלים לעשות את זה.
Band of Horses
אחת מהלהקות האהובות עלי בשנים האחרונות לא הצדיקה את האמון באלבומה האחרון, "Mirage Rock", אבל השלושה שבאו לפניו היו נפלאים בעיני (מי יותר ומי פחות). בן ברידוול אמר שהאלבום החדש, שצפוי להגיע באביב, יהיה יותר באווירת "Infinite Arms" מ-2010, ואני זורם, אבל לא אתנגד בפראות לשיר אחד כמו זה, שהכיר אותם לעולם. על ההפקה, וזו עוד סיבה לאופטימיות, אמון איש גראנדדי ג'ייסון לייטל, שגם עליהם נדבר ממש בעוד כמה שניות.
גראנדדי
הייתכן, ש-16 שנים אחרי "The Sophtware Slump" המופתי, ג'ייסון לייטל וחבריו להרכב ממודסטו, קליפורניה, ישובו אלינו על גליו של קאמבק מפואר? המחשבה על אלבום מספר חמש ראוי מרגשת ומלחיצה כאחד.
בון איבר
אלבום השנה שלי (ושל העולם) ב-2011 היה השני של ג'סטין ורנון, ביושבו כבון איבר. מאז האיש הפך למותג, והמשיך להוציא מוזיקה, אבל לא כזאת, ולא ככה, לא תחת השם הקסום הזה. זה ככל הנראה עומד להשתנות השנה. אולי. וגם אם לא, הנה תזכורת לגדולתו של האיש הגם מסתורי וגם הממש לא הזה.
פי.ג'יי הארווי
יותר מדי זמן חלף מאז שפי.ג'יי הארווי הוציאה את "Let England Shake" המצוין ב-2011, ובאביב הקרוב היא אמורה לחזור עם אלבום חדש, שאותו הקליטה בינואר ופברואר בשנה שעברה מול קהל בר מזל כחלק ממיצג אמנותי, שבו המוזמנים יכלו לצפות בכל תהליך העבודה באולפן שהוקם במיוחד. הנה הצצונת.
The Last Shadow Puppets
אפשר כמובן לפנטז על אלבום חדש של ארקטיק מאנקיז, אבל לא נהיה חזירים ונגיד תודה גם על האלבום השני של הצמד אלכס טרנר ומיילס קיין, שינסה להיות טוב כמו קודמו, "The Age of Understatement" מ-2008. הנה שיר ראשון מתוכו.
רדיוהד
ובכן, קיראו לי תבוסתן, אבל למרות שאת יחסיי עם רדיוהד גדעתי בתקופת "Kid A", בחלומי תום יורק מפסיק עם לעיסת הראשים וחוזר לתקופת "The Bends". אני מניח שזה לא יקרה, ואיאלץ להסתפק בשיר הנושא המצוין שלהם לג'יימס בונד האחרון, שהפסיד בסוף לגרסה של סם סמית'.
הסטרוקס
יזיזות גדולה (חד צדדית) יש לי עם ג'וליאן קזבלנקס והחברים, והיא ניצתה מחדש בהופעה שלהם בהייד פארק בלונדון ביוני האחרון. היו סיפורים על יחסים עכורים בין חברי הלהקה, אבל על הבמה, ובכל מיני ציוצים ותמונות מאז, נדמה שמשהו טוב קורה שם. אמן אמן אמן. ואמן שהאלבום הזה יהיה יותר טוב מ-"Comedown Machine" מ-2013.
ברוס ספרינגסטין
השבוע יצאו ספרינגסטין והאי סטריט באנד לסיבוב הופעות לכבוד חגיגות ה-25 לאלבום המופת שלו "The River", שבו הם מבצעים את האלבום במלואו, ועל הדרך הוא סיפר שהוא עובד על אלבום חדש, לבד, כלומר בלי הלהקה. האם מחכה לנו "Devils & Dust" כלשהו או משהו אחר לגמרי?
ביפי קליירו
אני עדיין מצולק מהחוויה של לראות את ביפי הענקיים מחממים את אביב גפן בהיכל נוקיה והוא מנסה להצטרף אליהם ומחרב את "Many of Horror", ורק אלבום טוב באמת, כמו פעם, של השלישיה הסקוטית תעזור לי להדחיק.
Tool
מיינרד ג'יימס קינן הוא טיפוס בלתי צפוי, אז אין לדעת מה יקרה, אבל הדיבור על אלבום חדש של טול, ראשון מאז 2006, חזק מתמיד. התקווה היא שאם אכן כצעקתה, נקבל משהו מעולמות "Undertow" ו-"Aenima", שני האלבומים הראשונים של ההרכב מאל.איי. בינתיים אפשר לתפוס אותם בסיבוב הופעות בארה"ב.
וגם אלבומים חדשים של:
Savages, Shearwater, DIIV, Animal Collective, Violent Femmes, Local Natives, Phosphorescent, The Shins ואלינור פרידברגר מ-fiery furnaces.
ומה בשמות החדשים? הנה השמונה הכי מסקרנים
Inheaven
השיר הזה הוא האהוב עלי בשבועות האחרונים, והוא שייך לאינהבן הלונדונים, שעושים רוקנרול שפעם זכה לכינוי "גדול", ברמת הדרמה והסאונד. האחרונים שניסו לעשות כזה ובסוף התפוררו הם גלאסווגאס, נקווה שכאן הגורל יחייך יותר.
Ho99o9
הורור הם צמד היפ הופ / פאנק / טראש שמגיע מניו ג'רזי ועובד באל.איי. הם בסביבה כבר שנים ומפצחים ראשים גם בהופעות ידועות לשמצה וגם במיקס טייפים מטריפים, והשנה אמור להגיע אלבום בכורה מלא. ראו הוזהרתם.
Trampoline
השלישיה הזאת זוכה ללא מעט תשומת לב בזכות האיש בפרונט שלה, ג'ק ג'ונס הוולשי, שחש עצמו גם משורר ומזכיר ברגעים מסוימים, בעיקר בגישה, את ליאם גאלאגר. קארל באראט ופיט דוהרטי כבר אישרו, עכשיו תורכם.
Pretty Vicious
גם פריטי ווישס מגיעים מוויילס הקדושה, וגם הם די מחבבים את אואזיס, וגם את ארקטיק מאנקיז. לשיקולכם.
Youth man
השלישיה הזועמת מבירמינגהם, שבראשה עומדת קיילה ווייט, עושה פוסט פאנק כבד, וההופעות החיות שלה כבר סומנו בתור משהו שחייבים לראות. אלבום בכורה יגיע ככל הנראה בהמשך השנה.
Broken Hands
אלבום הבכורה של ברוקן הנדס האנגלים, "Turbulence", יצא כבר באוקטובר האחרון. פספסתי אותו בזמן אמת, אבל השנה הקרובה צריכה להיות שנת הפריצה הגדולה של מי שמסומנים בתור הקסביאן החדשים, בעיקר אם הם יביאו איתם עוד שירי פרנויה מושלמים כמו השיר הבא.
Marlon Williams
הוא מניו זילנד אבל חש עצמו מעט ג'וני קאש, ואיכשהו זה מצליח לו. קבלו את מרלון וויליאמס והאמריקנה שלו, אלבום הבכורה שלו שנושא את שמו כבר נמצא שם בחוץ.
Black Foxxes
עוד אנגלים, הפעם קצת יותר מעולמות ביפי קליירו, בלאק פוקסס עובדים חזק על הפזמונים שלהם, ועושים רעש מלודי מדבק. כמו במקרה הזה.