טעון קיפוח 71: ההשתכנזות של ליאור פרחי

קשה מאוד לקנות את התדמית החדשה של חזי פרץ בתור ילד טוב של אמא. אמנם צריך לקוות שאמו תיענה לבקשתו הנוכחית לחיבוקי, כי אחרת הוא עשוי להיות עצבני, אבל קשה להאמין שזה יקרה, שכן מדובר בזמר האחראי לאחד השירים המפחידים ביותר שנכתבו אי פעם בשפה המזרחית - "קזינו". שיר שאמור, כביכול, לשמח ולהרים את המורל, אבל עושה שימוש, לצורך העניין, בשורות מבהילות כמו "שאלתי את הדילרית על הקוביות / אמרה לי לך הביתה, מספיק עם השוטיות / חבר שלי, יודה, הכניס אותי לדודה / רציתי להביא הביתה כמה אלפיות".

בהודעה לעיתונות מספרים לי שמשהו קרה לבחור מאז ושבשנים האחרונות הוא "ביצע קפיצת מדרגה והפך ממלך החאפלות לזמר מבוקש מאוד בעולם האירועים", אבל אמא שלו ואני עדיין לא בטוחים בזה. הטקסט שאופיר כהן דוחף כאן לפיו עושה ככל שביכולתו כדי לרכך ולעדן את הטייפ קאסט המחוספס והנהנתן של הזמר, אבל מילים, כשלעצמן, לא מספיקות במקרה הזה.

כדי להאמין לחזי פרץ כשהוא שר "כל שרק ביקשתי / חבקי אותה יא אמא / תפילותיי נשאתי / תשמור נא לי אותה" צריך, כנראה, לתפוס אותו פעם עם אמא שלו בקניון ולצפות בדינמיקה בין השניים, או, לכל הפחות, להפקיד בגרונו לחן מוצלח יותר ועיבוד שלא מתאמץ עד כדי כך לחבר בין גיטרות יווניות לסינתוזים של כלי נשיפה חסידיים ומנסה, במקום זה, להחדיר מחץ במלים ובלחן. הימור שלי: תוך יום-יומיים, חזי פרץ שוב מהמר. אני מוכן לשים על זה אירו וחצי.

(אירו וחצי).

"תיזהר ממנה", שר ליאור פרחי לפני שבע שנים, "היא כמו דבורה מיד עוקצת / סתם מסכה שהיא לובשת / תיזהר אחי / כי אותך היא מחפשת". בזמנו, איש עדיין לא ידע על מי בדיוק הוא מדבר - כלומר, מיהי אותה דבורה ארורה שאותו היא מחפשת - אבל רמז ראשון לכך סיפק יוסי בובליל במהלך העונה הראשונה של "האח הגדול", כשהפך את השיר להמנון הקרב הרשמי שלו במלחמתתו דאז נגד שפרה קורנפלד.

בובליל, כזכור, הבין עוד אז, הרבה לפני הגמר הגדול, את הסכנה הטמונה בקורנפלד ובמה שהיא מייצגת (אשכנזיות) והקפיד להזהיר את עצמו, ואגב כך את עמו, מפניה. קשה לומר בוודאות שגם פרחי, כמו בובליל, שר על דבורה סימבולית שעקציתה עשויה לגרום להידבקות במחלה איומה וחשוכת מרפא בשם "השתכנזות", אבל בכל מקרה עושה רושם שהוא חי לאחרונה בתוך כוורת של דבורים מהסוג הזה, והללו עקצו אותו בכל חלקי גופו והפכו אותו, אחר כבוד, ליקה פוץ.

הדבר האחרון שליאור פרחי של ימי "תיזהר ממנה" דמיין אי פעם שיקרה לו זה הקלטה של קאבר ל"שומר החומות" - שיר של להקת פיקוד מרכז, שכתב מלך האשכנזים הבלתי מעורער, דן אלמגור, והלחין, בגאונות צרופה, בני נגרי - אך הנה, זה קרה, והביצוע של פרחי אפילו די משכנע: נשמע שהוא הצליח למצוא איכשהו את מש"קית החוויה שבו, להתחבר לפטריוטיות הממלכתית שפועמת בלב הלהיט הנוסטלגי והסוחף הזה, ולשיר בקול חזק וברור שמשתדל מאוד לחדור עמוק פנימה.

יכול להיות שהוא אפילו היה מצליח בכך, אבל העיבוד הצפוי, היבש והזול של של ערן כרמי מונע מראש אפשרות שזה יקרה. במקום לקחת את הגרוב המשגע שהיה בליין הבס המקורי ולהדגישו בעזרת אינטרפרטציה מזרחית, כרמי מבטל אותו כמעט לגמרי, מוציא בכך את רוב העוקץ מהשיר ומותיר את קולו של פרחי תלוי על פלייבק מינימליסטי במובן החסכני של המילה. פרחי לא ממש אשם במה שקורה פה, כמו גם במחדלים העיבודיים של אותו כרמי הגרסת הכיסוי השנייה שמשוחררת כאן, ל"נשל הנחש" של מאיר אריאל, הסובל מעודף גרסאות כיסוי.

אז כן, יש משהו מפתיע ומרענן בבחירה של פרחי בשני הביצועים האלה כסינגל כפול מתוך אלבום הקאברים שלו, שנקרא "ישראלי מילדות", שכן הישראליות הרלוונטית לשירים האלה שונה באופן מהותי מזו שפרחי מציג בפופ הים-תיכוני שמזוהה עמו, ולמעשה - מאוד לא ים-תיכונית.

ההפתעה הזאת היתה מהותית יותר לתרבותנו אם היא גם היתה מלווה בפרשנות מעניינת, אישית, של פרחי לקלאסיקות הישראליות, אבל בנקודה הזאת, כאמור, העיבוד המוזיקלי תוקע אותו: את הפוטנציאל הים-תיכוני של "שומר החומות" הוא מפספס לחלוטין ואת זה של "נשל הנחש" הוא לא מספיק אמיץ ופתוח-ראש כדי לגלות. במילים אחרות, פרחי לא ממש נזהר ממנה, מהאשכנזיות, וכתוצאה מכך נעקץ והשתכנז לשווא. שלא יידע עוד צער.

("נשל הנחש": שני כוכבים, "שומר החומות": שלושה כוכבים).

לא לגמרי ברור מה חולף בראשו של אדם צעיר, נמרץ וגזעי כשהוא מגיע למסקנה שזה בסדר גמור לקבל השראה מלהקת אטרף ומפרננדו סיישז, ושהדבר הנכון ביותר לעשותו בימים אלה זה להקליט שיר בסגנון לטיני, עם טקסט בעברית שנכתב, כך נדמה, בידי עובר (ניסים קדוש, שגם מבצע את השיר מתוך הבטן של אמא).

מה שכן ברור מעל כל צל של ספק זה שניסים קדוש סבור, משום מה, שזה מה שמחפשים בישיבות הפלייליסט של גלגלצ, ותוך כדי הסיפור הסחי והמפגר שלו על פגישה מקרית ברכבת בין חייל דוש באפטר לבחורה שעושה לו את זה ("תני מבט, זה לא כואב / אני גם ביישן ולא יוזם / בואי נשתחרר, אז נדבר"), הוא שותל התחנפויות לאנשי התחנה הצבאית: "תופס מקום ליד החלון / הפלייליסט מתנגן לי כבר באוזן" ; "יש לי לספר לך על עצמי / סמל ראשון, מזל דגים". האם הבחורה/גלגלצ תיענה לחיזוריו? ודאי. אין ספק. אף לא קל שבקלים.

(חצי כוכב)

המסר בשירו החדש, נטול המצלול והחריזה, של יוסי בן עמי (איש רגיל) ברור כשמש וצלול כיין: לא חייבים לצאת ביום חמישי בערב ("יום חמישי כולם יוצאים לבלות / רק אני ואת חוגגים לנו עם אלכוהול") כדי לזכות בהנגאובר למחרת בבוקר. מספיק להקשיב לשיר הקודח הזה מההתחלה ועד האמצע. אגב, מי שמאס בחייו, יכול פשוט להקשיב לו עד הסוף. בהצלחה.

(מינוס טריליון כוכבים)