פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      טעון קיפוח 71: האחיות כרקוקלי בדרך הנכונה

      בנות A-WA זוכות לתחרות נשית ראויה, דורון מירן וקובי שם טוב ממשיכים לעשות שמות באוזניים שלנו, חנן בן ארי מעליב ותאיר שדה שוקלת לפרוש. הטור הים-תיכוני של רועי בהריר פרל

      טעון קיפוח 71: האחיות כרקוקלי בדרך הנכונה
      צילום: יותם שוורץ

      האחיות כרקוקלי - "אל תשכחי" (3:04)

      הופהל'ך. פותחים את הטור עם להיט. הסגנון, באופן כללי: ארץ ישראל הישנה, הטובה, הבינונית והסבירה, כפי שמיטיב לנסח אותה קובי אפללו בשיר שכתב לאחיות החמודות והמפליאות לזמר בהרמוניה (ולטפס לגבהים מרהיבים בפזמון), שבורכו בשם המשפחה המצוין כרקוקלי ונגלו לבני ישראל במופע האור-קולי "אקס פקטור".

      מומלץ להפגין בגרות במקרה זה ולנסות להתעלם מהעובדה שזה לא בדיוק מזרחית אלא יותר "שוקולד, מנטה, מסטיק" פינת "כמו צועני" וגם, אם אפשר, מהדמיון המסוים בלחן ובעיבוד של השיר הזה ללהיטם הנודע (לטובה) של אפללו, מיודענו, ועילי בוטנר, "מכתב לאחי". האחיות המוזיקליות, ברוכות הכריזמה הווקאלית, מוציאות מזה רטרו שונה לסיקסטיז המקומי - ולו רק בזכות הקסם שבקרבתן הביולוגית והעוצמה הנשית שמהדהדת בשירתן.

      ברשותכם, עשרות מיליוני קוראיי, אמתין מעט עם ההכתרה המסתמנת לסינגלים הבאים של האחיות, אבל כן אציין שכבר עכשיו נראית באופק תשובה ראויה, רהוטה וסוחפת, לשלישיית הבנות A-WA, ששבתה בקסמיה את גלגלצ. האחיות כרקוקלי נעות לעבר אותו יעד בדיוק, רק שדרכן קצת פחות צבעונית ומתוחכמת מזו של נציגות האינדי התימני, והרבה יותר חמה, חזקה, קרובה לקרקע ומתאימה לפלייליסט של יום האישה.

      בשורה התחתונה, אף על פי שהאחיות כרקוקלי הן רק שתיים ובנות A-WA הן שלוש, מתפתח לנו פה קרב מעניין.

      (ארבעה כוכבים)

      תאיר שדה - "אם לוותר" (4:04)

      פרט להיותה נערה כלשהי שהשתתפה פעם בתוכנית הריאליטי המוצלחת והחשובה ביותר שהופקה אי פעם ברחבי העולם ("אייל גולן קורא לך"), מתברר שתאיר שדה היא גם אדם שקול ורציונלי. להבדיל משאר הרוצות-להיות-כוכבות, בנות גילה, היא מודעת גם למציאות, ובמקום לנסות לכבוש את הארץ בהמנון ים-תיכוני סוחף, להיכשל כמו כולן ולהרים ידיים, היא שואלת את עצמה, כבר בסינגל הראשון בקריירה שלה - הגפרור שאמור להצית את פתיל הצלחתה - "אם לוותר".

      "אם לוותר או לא / זאת השאלה / אך לבסוף צריך / להגיע להחלטה". כך כותבת ושרה תאיר שדה-שייקספיר בפזמונה העגמומי והלא מתחרז שעוסק בנושא המפתיע והמקורי מכל - סיומה של אהבה. כן, החלטתה כואבת (ואיכשהו דווקא כן מתחרזת): "עם כל האהבה שלנו / זה נגמר / מהיום אני ואתה / שום דבר".

      אאוץ'. לא נעים. וגם לא ממש הוגן. בקושי הספקתי להכיר את שדה וכבר נזרקתי. שיא חדש. טוב, לפחות אתנחם בעובדה שהשיר הזה, עם טקסט הבת מצווה שלו ועם הלחן המשעמם יותר מתיעוד חייו של אריאל שרון ז"ל בזמן שהיה בקומה - גם הוא, ממש כמוני וכמוה, שום דבר.

      (חצי כוכב)

      דורון מירן וקובי שם טוב - "אצלנו בדירה" (3:16)

      זכותו של אדם במדינה דמוקרטית לעשות ככל העולה על רוחו כשהוא נמצא בין דל"ת אמותיו, בדירתו. דורון מירן (זמר) וקובי שם טוב (זמר צעיר), למשל, עושים בדירתם חאפלה. או, כמו שהם מגדירים את זה, בשפתו העשירה והמוקפדת של סיימון גירידיש (מלים ולחן), "איזה יום היום שמח, זהו יום של חגיגה / נפגשים פה כל החברה, כאן אצלנו בדירה / מועבט עד הבוקר, הראש בעננים / אלכוהול של הביוקר, כל החברים / אלכוהול של הביוקר, התבלבלו גם המילים".

      זכותו של אדם גם להיות זמר בינוני מינוס, לבצע שירים שעברו עקירת מוח, לפזר בחלל דירתו וייבים של חיה חרמנית בת ארבע וחצי ("היא עולה על השולחן ומפרה את החוקים / זורקת עקבים, הראש בעננים") ופשוט להיות גרוע בכל המובנים האפשריים. הבעיה היא שמירן ושם טוב השאירו את דלת דירתם (המשותפת, חה) פתוחה - כלומר, נתנו ליצירה המחפירה שלהם דרור והפכו אותה לסינגל ברדיו שמאיים, על פי ההודעה לעיתונות, להפוך ללהיט, בדומה למקרה המצער של "י'חלאולאו". כלומר, החאפלה המעפנה שלהם מהווה כעת מטרד סביבתי של ממש. טוב, זה לא יכול להימשך ככה. אני מתקשר שנייה למשטרה. כבר חוזר.

      (מינוס טריליון כוכבים)

      חנן בן ארי - "החיים שלנו תותים" (3:19)

      החיים של חנן בן ארי תותים וגם הגרוב הקאריבי/חסידי/ים תיכוני שלו סבבה לגמרי, אבל הפזמון שלו מונוטוני וקודח ללא הצדקה, העיבוד המוזיקלי שלו עולץ באופן מרגיז וזול כמו סופר בבני ברק והתותים שלו רחוקים מאוד באיכותם הכללית מאלה של אתניקס, למשל ("תותים", 1992), ואפילו מאלה של משה בקר ("תות שדה מרמת השרון", 1987).

      למעשה, התותים של חנן בן ארי - ראפר משעמם וזמר בינוני - חסרי טעם, מה שהופך את המסר בשיר למדכא מעט: החיים שלנו חסרי טעם. למרבה המזל, חנן בן ארי, עם כל הכבוד לו ולמזגו החיובי, לא רשאי לקבוע מה יהיו חיייהם של אנשים אחרים, כך שהחיים שלנו הם לא באמת תותים בלי טעם, כמו השיר הזה. החיים של כל אחד מאיתנו הם פרי שונה וכולנו ביחד, כעם, סלסלה של פירות אורגניים עם שוקולדים בצורת לבבות, יין אדום וכרטיס ברכה מעוצב. לא ברור מדוע בן ארי מעליב אותנו פה וטוען שהחיים שלנו רק תותים. זה לא חברי וזה מאוד פוגע.

      (כוכב וחצי)