(בסרטון: מאחורי הקלעים של "ארץ פצועה")
קרן ברגר מוכרת כשחקנית שמביאה אל המסך דמויות עם אג'נדה פמיניסטית ופורצת גבולות. כך, בסדרת הדרמה המוזיקלית היומית "ילדות רעות" היא שיחקה את בטי כהן, נגנית גיטרה לסבית ובסרט "ההיפך" גילמה צעירה דתייה וחולת סרטן שמתעקשת לא לציית לאיסור הנגיעה בחברה הדתית. אך דווקא אחרי תפקידים כאלה והצהרות שלא תגלם תפקידים מחפצנים שנועדו לעורר עונג חזותי בלבד, פוגשים אותה צופי "ארץ פצועה" במדיה הלבנים של אורית, אחות רחמניה וחיננית בבית החולים רמב"ם בחיפה המנווטת בין משפחות נפגעים זועמות ושוטרים חרמנים בשל אישפוזו וניתוחו של מחבל מתאבד.
"תראי, היה תהליך עם הדמות הזאת", מסבירה ברגר בת ה-36 את הבחירה הלא שגרתית עבורה. "ארז (תדמור, במאי הסרט ט"ק) התקשר אליי ושלח לי את הדראפט שמאוד אהבתי. ואז היה איזה שכתוב וקראתי את זה והדמות של אורית השתנתה למשהו אחר לגמרי. הלכתי לפגישה עם ארז ואמרתי לו 'תקשיב אני לא יכולה לעשות את זה. זה סותר את כל מה שאני מאמינה בו'. מבחינתי באתי להתפטר אבל ארז אמר 'את צריכה לעזור לי כי אני גם ממש לא אוהב את הדראפט הזה'".
ברגר, שסיימה סמסטר ראשון בלימודי תסריטאות בבית הספר סם שפיגל, חותמת על התפקיד בצורתו הנוכחית. "בעיניי אורית היא זאת שמצליחה כל הזמן to keep it together. בעצם זה סרט על אנשים במדים. הדבר הזה של המדים נוכח בסיטואציה שאת מאוד מעורבת רגשית. שבה את צריכה לעשות את התפקיד שלך ואת צריכה לשמור על האנשים, על הקהל. זה מה שהיה לי מאוד חזק. צריך לעשות את העבודה שלך. צריך לקחת החלטות נכונות".
אל המשחק הגיעה ברגר בשלב יחסית מאוחר. במהלך לימודי תואר ראשון בתוכנית הרב תחומית באוניברסיטת תל אביב השתתפה בסרטו של אורי ענבר "שתיקת הצופרים" ופנתה ללימודי משחק אצל רותי דייכס מאז שיחקה בשלל תפקידים בתיאטרון וכן על המסך. בין היתר בסרט העצמאי "2 בלילה" שעל מנת לממן את הפקתו נמכרו כרטיסיו מראש ושעליו היתה מועמדת לפרס אופיר. שמה של ברגר הולך לפניה כשחקנית מסורה. יוסי מדמוני, במאי "מקום בגן עדן" שגם על הופעתה בו שקלו חברי האקדמיה להעניק לה פרס, זוכר איך הסתובבה בלווית המלבישה של הסרט בכל רחבי תל אביב כדי למצוא את השביס המתאים ביותר עבור דמות. עמיחי גרינברג, במאי "ההיפך", מספר שבתום ההקרנות צופים נרגשים ניגשו לברך את ברגר והתקשו להאמין שברגר איננה דתייה במציאות וכן שהיא בריאה לחלוטין.
גם הפעם ברגר העמיקה והשקיעה את כל כולה בתחקיר שכלל ביקורים חוזרים ונשנים בבית החולים איכילוב והסתייעה בתקופה שבה שימשה סייעת לאבא שלה רופא השיניים. "זה דומה בזה שאת עוזרת לבן אדם שהוא במצב פחות מגניב", מספרת ברגר על הדמיון בין התפקידים. "למדתי לשים אינפוזיה, ידע שימושי לכל הדעות. למדתי חבישות. גם הייתי שם כשהם למדו בהתחלה איך לנקז את הדם מהריאה", היא מספרת בהתלהבות. "זה לא מפריע לי. לא מפריע לי דם. כשעבדתי עם אבא שלי זה נורא הגניב אותי. האדם כמכונה. יש עצם ואת קודחת בעצם וזה דבר מדהים. ואז זה מחלים ולבן אדם יש שיניים והוא מאושר".
העלילה של "ארץ פצועה" נעה בין אנשים לא מאושרים. את מרכז ההתרחשות מובילים שני שוטרים: קצין המשטרה הבכיר והמושחת יהודה נוימן (דביר בנדק) והשוטר הישר, מסור ונקי הכפיים קובי עמר (רועי אסף שגם זכה עבור התפקיד בפרס אופיר, ט"ק) שנקרעים בין תפעול אירוע חבלני רב נפגעים ודאגה מתמדת לשני בניהם, חברים לכיתה ולחוג ג'ודו שנעדרים. הסרט נע כל העת בין רחובות חיפה הריקים מאדם ובית החולים המעוצב כבונקר תת קרקעי בשעת מלחמה שעל דלתותיו צובא המון זועם שההתמודדות איתו קיימת לדברי ברגר גם במציאות.
"האחות הזאת שהסתובבתי איתה עובדת בחדר מיון. אנשים שם מחכים שעות כי אין תקציב, אין מיטות. את רואה אנשים שמתפוצצים והיא יודעת להרגיע אותם ולפרק את הדבר הזה", מספרת ברגר בעיניים בורקות ובהערצה כנה. "רופאים בסרט או בבית החולים מתעסקים בדבר הספציפי והאחות היא זו שמסדרת את החלל, היא מרגיעה. זה הדהים אותי ושאלתי אותה איך היא עושה את זה. היא הצביעה לי ואמרה: 'הנה את רואה את האדם הזה? שניגש לדלפק? את רואה איך הוא הולך? הוא בא לפוצץ מישהו'. היא אמרה לי שהכי חשוב לא להגיד 'תירגע'. אל תגידי 'תירגע'. זה משהו כאן. איזה חוסר סובלנות ואלימות שטבועה בנו. שאתה לא יכול לשאת שום דבר. בסרט, הדמות של אייל רוזלס (אב שבנו נפגע בפיגוע ט"ק) מרביצה לרופא ולשוטר. הוא לא מוכן לקבל שלא מטפלים בבן שלו. המקום הזה עושה אותנו קצת משוגעים".
היית מטפלת במחבל?
"אני לא יודעת להגיד לך. זאת שאלה שצריך לחשוב עליה, אבל אני כן יודעת להגיד לך שרופאים שנשבעים את שבועת הרופאים זה משהו שקיים הרבה לפני שהמדינה שלנו קמה. אני מניחה שכשאתה לוקח על עצמך תפקיד כזה אתה רואה את עצמך מחוייב לבני אדם באשר הם".
אל הריאיון המתנהל על מי מנוחות בבית קפה תל אביבי, מגיעה ברגר כאנטיתזה לפנטזיה הגברית שאותה מייצגת אורית, עם תספורת נערית שובבה ושיזוף משבוע סנובורד בצרפת. השינויים החזותיים האלה מאפשרים פתח קטן אל האישה שמאחורי השחקנית. אישה שידועה לאורך השנים כקנאית לפרטיותה ומי שסולדת מתרבות הסלב. ברגר לא מרחיבה בדיבור על החוויות מן החופשה או הזוגיות שלה עם המוזיקאי אדם שפלן ואפילו לא מוכנה לספר יותר מדי פרטים על הפרויקטים הבאים אותם היא כותבת או אלה שבהם היא משתתפת. אחד מהם, הקומדיה של השחקן והבמאי הצרפתי איוואן אטאל המפרק קלישאות אנטישמיות, מרגש במיוחד את ברגר אשר דוברת 5 שפות, ביניהן צרפתית.
"יש לי שם תפקיד קטן וחמוד. זו היתה הפעם הראשונה ששיחקתי בצרפתית. אני דוברת הרבה שפות וזה נראה לי עוד כלי להתפתח דרכו. מאוד מרגש. אני מגלמת בחורה במועדון תל אביבי שמנסה להסית מדרך הישר", אמרה ולא הוסיפה.
במהלך הריאיון מגלה ברגר לראשונה שנפתח לה עמוד פייסבוק, כנראה על ידי מעריצה ("טוב תשמעי לפחות זה תמונות שלי. היתה כבר פעם שמישהו אמר לי 'יש לך פייסבוק' וזו היתה מישהי אחרת") ומספרת על הרשת החברתית היחידה שהצליחה לחדור את מעטה הפרטיות שלה: אינסטגרם.
אבל זה הכי של סלבס. הרבה יותר מפייסבוק.
"א', זה נראה לי יותר הגיוני להתעסק עם תמונות. ב', אם זה של סלבס או לא, זה את יודעת, זה כלי. רק כשהשתכנעתי שאפשר לעשות איתו דברים שאני אוהבת הסכמתי לפתוח אותו ואני מאוד נהנית. יש לי הרבה פריימים של עננים, אני אוהבת לצלם עננים. זה מדיום מגניב. אני סאקרית של יופי וזה אדיר. את רואה דברים מהממים גם במקומות אחרים".
פן נוסף שברגר מתנגדת לו בתרבות הסלב הוא תופעת הגילנות שבעטיה נדרשות שחקניות נשים באופן סמוי ולעיתים גלוי לעבור ניתוחים קוסמטיים כדי להבטיח את מקומן בתעשייה. היא רואה בשחקנית הבריטית שרלוט רמפלינג מודל לחיקוי במובן זה. היא "אישה שלא עושה ניתוחים ולא כלום ומובילה קמפיין לקוסמטיקה (חברת מוצרי הקוסמטיקה הצרפתית Nars ט"ק) וגם ראיתי לפני שלוש שנים את 'יפה וצעירה' (סרטו של פרנסואה אוזון ט"ק). הסרט סובב סביב מארין וקט, שמגלמת נערה צעירה שהופכת לזונה וכל הסרט זה שיר הלל לה וליופי שלה. כשהסרט יצא צחקו עליו שהוא פרסומת לחזיות. ואז בסצנה האחרונה מתיישבת מולה שרלוט רמפלינג. היא עם נמשים וצעירה ומולה שרלוט רמפלינג. באופן כללי אני חושבת שצריך להנכיח את זה במרחב. אני יותר רואה נשים מבוגרות יפות שלא נגעו בפנים שלהן מאשר נשים שכן. עוד לא ראיתי שיפוץ מאסיבי שעובד. אנחנו צריכים יותר נשים מבוגרות יפיפיות במרחב".
אז הסרט הבא שלך הוא בבית אבות?
"אני מקווה לעשות עוד סרטים כאישה צעירה".
לא, הסרט שאת תכתבי.
"כן ברור. האמת שהסרט שאני כותבת עכשיו הוא על... טוב נו לא. לא צריך להקדים את הכרכרה והסוסים".