הסופר, חוקר הספרות, העיתונאי, ההיסטוריון והפילוסוף האיטלקי אומברטו אקו הלך אתמול בערב (שישי) לעולמו בגיל 84. יצירתו המפורסמת ביותר היא "שם הוורד" מ-1980, מותחן היסטורי המתרחש על רקע מנזר איטלקי בימי הביניים, שנמכר במיליוני עותקים ברחבי העולם, זיכה את הסופר ב'סרטגה', הפרס הספרותי היוקרתי ביותר באיטליקה, וגם עובד לסרט בכיכובם של שון קונרי וכריסטיאן סלייטר.
אקו נולד ב-1932 באלסנדריה שבצפון מערב איטליה, ב-1954 קיבל דוקטורט בפילוסופיה של ימי הביניים ובספרות מאוניברסיטת טורינו, והחל לעסוק גם בעיתונות. לאורך השנים כתב ולימד פילוסופיה, תחום שהעיד עליו כעיקרי שלו עוד לפני כתיבת רומנים, וחקר בין היתר דיצפלינות כמו סמיוטיקה ובלשנות. הוא כיהן במשרות אקדמיות באוניברסיטאות מובילות ברחבי העולם, בהן הארוורד, ייל, קולומביה ואוקספורד.
מלבד "שם הוורד" נודע אקו גם בזכות ספרים נוספים שביססו את מעמדו כסופר משמעותי, בהם גם ספרי העיון "תולדות היופי" ו"תולדות הכיעור" והרומנים "המטוטלת של פוקו", "באודולינו" ו"בית העלמין של פראג", העוסק באנטישמיות ובפרוטוקולים של זקני ציון. ב-2011 הגיע הסופר להתארח ביריד הספרים הבינלאומי בירושלים, שם שוחח עם ידידו א"ב יהושע וענה על שאלות מהקהל. "אני חושב שכתבתי את הרומן בגלל דחף, פחות דחף ספרותי ויותר דחף", סיפר על "בית העלמין של פראג". "כי הפרוטוקולים עדיין נמכרים, ולא רק בערים הערביות, אולי לא בכל חנות אבל בכל החנויות המוזרות שבהן אתה מוצא כתבים על הטמפלרים והבונים החופשיים וכדומה, וכמובן באינטרנט. כל זאת למעלה ממאה שנים לאחר שהם הוכחו כלא נכונים. כך שאני באובססיה על זה". במשך שנים חשב הסופר שהוא יהודי, כיוון שאביו מאומץ והאפשרות היתה קיימת. "אני חושב שיש לי מוח מאוד תלמודי", אמר בשעתו, וסיפר על העניין העמוק שיש לו בתרבות היהודית ובקבלה.
ברחבי העולם זכה אקו לעיטור ליגיון הכבוד הצרפתי ולתואר חבר של כבוד באקדמיה האמריקאית לאמנות וספרות יפה. ב-2002 הוענק לו תואר ד"ר של כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים על תרומתו לסמיוטיקה המודרנית, לתיאוריות פרשניות של הפילוסופיה והשפה, לתיאוריות של האסתטיקה של ימי הביניים ולתיאוריות של תקשורת.
"כתבתי את ספרי הראשון 'שם הוורד' בגיל חמישים", סיפר בביקורו השני בישראל, "כך שאני מלומד זקן אבל סופר צעיר. נראה שתמיד הייתה לי את התכונה של המספר, אבל סיפקתי את התשוקה בשתי דרכים: הראשונה הייתה באמצעות הסיפורים שסיפרתי לילדיי. כשהם גדלו ולא התעניינו יותר באגדות אלא במוזיקת רוק, אז נאלצתי לכתוב ספר. השנייה הייתה אחרי שכתבתי את הדוקטורט. המנחה שלי אמר לי שכתבתי את כל השלבים של המחקר שלי כאילו מדובר ברומן בלשי, בעוד בדרך כלל נהוג להתמקד רק בעובדות המוגמרות והתוצאות. המנחה שלי צדק לגבי הכתיבה, אך טעה כשחשב שעבודה מדעית טובה לא צריכה להיקרא כספר טוב".
"אומברטו אקו היה איש רנסאנס מובהק", אמר היום א"ב יהושע לוואלה! תרבות, "ובלשון ניטשה ניתן לכנותו איש המדע העליז. מרוב ידע הוא ראה צורך לנתב חלק ממנו גם לספרות ברומנים מקוריים ומתוחכמים, ובראשם 'שם הוורד'. זכורים לי היטב שני דיאלוגים פומביים שניהלתי איתו - אחד באוניברסיטה של בולוניה, בה לימד, והשני ביריד הספרים בירושלים. בשניהם היה שופע הומור ושנינות. יהי זכרו ברוך".