עובדת במה 12: המחזאית שמתחזה לגבר כדי להתקדם בתעשיית התיאטרון

שחקנים אפרו אמריקאים יופיעו השנה בתפקידים ראשיים בכמה מההפקות המדוברות ביותר ("המלט", "המלך ליר" ונומה דומזווני שתגלם את הרמיוני ב"הארי פוטר והנער המקולל"), אולם מגוון התפקידים המוצע למיעוטים בתיאטרון הוא עדיין סוגיה כואבת ומעליבה.

מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת וורוויק ע"י החוקר ג'אמי רוג'רס, והקיף יותר מ-1,200 מחזות שייקספיריים בין השנים 2015 – 1930, בחן את שילובם של בני מיעוטים בהפקות אלו. התוצאות מלמדות כי על אף שב-85 השנים האחרונות חלה עלייה מתונה מאוד באחוז המיעוטים שלוהקו להפקות אלה, הגידול הזה נעשה לשם מס שפתיים בלבד, מאחר ומדובר לרוב בתפקידים שוליים כמו משרתים.

בנוסף חשפו נתוני המחקר כי העלייה באחוז ליהוקי המיעוטים אינה מתמדת. כך, למשל בשנת 2012 נקבע שיא כאשר 182 בני מיעוטים לוהקו להפקות שייקספיריות. עם זאת, בשנת 2014 עמד המספר על 163 ליהוקים בלבד. גם אם המספרים האלה מתייחסים רק למחזות שייקספיריים בבריטניה, לא ניתן להתעלם מהעובדה שמדובר באחד המקומות החשובים והמשפיעים בתיאטרון העולמי, שמסמן מגמות וטרנדים לרבים אחרים בתחום.

ההצגה "דה פליק" של המחזאית אנני בייקר, המוצגת בימים אלה על במות אוף ברודוויי, ידעה כבר מספר תגובות שנויות במחלוקת בעברה. במהלך תקופת ההרצה של ההצגה שאורכה כשלוש שעות ב-2014, עזבו רבים מהצופים את האולם במחאה. המנהל האמנותי שלח לרבים מהם מכתבי הסבר והתנצלות בעקבות התקרית. מאז הספיקה "דה פליק" לזכות בפרסי פוליצר לדרמה ואובי למחזאות, אבל חלק מהצופים עדיין מתקשים לשרוד אותה.

בתום המערכה הראשונה במהלך אחד המופעים של ההצגה, נעמד אחד הצופים על רגליו והחל להשמיע קריאות בוז ולצעוק: "צריך להרוג את המחזאית!". הקהל באולם, שמחא באותו זמן כפיים, השתתק. לקראת המערכה השנייה של ההצגה, הוצא המשתתף הסורר מההיכל על ידי הנהלת התיאטרון.

"בימים אלו, אדם כעוס שקורא להרג במקום ציבורי מספיק כדי להצית את מנגנון ה'פייט אור פלייט' שלנו", הסבירה המחזאית והסופרת קייטלין וורנוק, שנכחה באולם במהלך התקרית. "אחד הדברים שלקחתי איתי מחוויית הצפייה במחזה הוא הידיעה שבניו יורק של היום, אדם יכול להרגיש כל כך צודק בדעתו עד שהוא מצדיק הרג של אדם אחר".

לאחר מעט מאוד הצלחות ואין ספור ניסיונות כושלים למכור את המחזות פרי עטה לתיאטראות, החליטה המחזאית מיה קגן לחשוד כי הבעיה אינה נעוצה ביכולת הכתיבה שלה אלא במינה. היא החליטה לערוך ניסוי משעשע ושלחה מחדש טקסטים דחויים לתיאטראות שונים, אלא שהפעם חתמה עליהם בתור גבר. הניסוי נמצא בעיצומו בימים אלה ומתועד על ידי קגן בסדרת כתבות בלוג שיפורסמו באתר HowlRound. לטענתה, על אף שנשים מהוות חמישים אחוז מאוכלוסיית ארה"ב, השיעור שלהן בקרב אוכלוסיית הכותבים בתיאטרון ובטלוויזיה עומד על 20 אחוז בלבד.

על מנת להפוך את הניסוי לאמין כמה שיותר, יצרה קגן דמות בדויה של מחזאי. חיפוש בגוגל יעלה מידע לא מבוטל עליו, כמו גם חשבון טוויטר מפוברק. קגן הבהירה כי לא תחשוף את זהותו של המחזאי המתחזה עד לתום הניסוי. עם זאת, הבהירה שהדמות הבדיונית אינה שונה באופייה ממנה כהוא זה. גם "המבקר" הוא יהודי בשנות השלושים לחייו, המתגורר בניו יורק, בעל השכלה זהה ואופן התבטאות דומה לשלה.

רוברט דה נירו וצ'אז פלימנטרי יאחדו בקרוב כוחות על הבמה בעיבוד מוזיקלי לאחד מסרטי הפשע האיכותיים של שנות התשעים, "סיפור מרובע ברונקס". שיתוף הפעולה בין דה נירו לפלימנטרי, סופר ומועמד לאוסקר, החל בהצגת היחיד של פלימנטרי שאף עובדה לסרט קולנוע ב-1993.

פלימנטרי, שנולד למשפחה אמריקאית ממוצא סיציליאני ברובע הברונקס שבניו-יורק, שאב את ההשראה לסיפור מחוויות חייו האישיות כנער. העלילה מגוללת את סיפור התבגרותו של נער איטלקי בשנות השישים, המושפע עמוקות משתי דמויות אב מנוגדות: אביו הביולוגי, נהג אוטובוס מסור וישר, וגנגסטר מקומי שהופך אותו לבן טיפוחיו ואיש אמונו. "סיפור מרובע ברונקס" היא הסרט הראשון אותו ביים דה נירו, כאשר על בימוי המחזה יהיה אמון הפעם זוכה ארבע פרסי הטוני, ג'רי זקס.

ההכרזה השנתית על לוח ההצגות השנתי של התיאטרון הקנדי לשנת 2016/17 הצליחה לעורר סערה ציבורית. אחרי בדיקה קצרה התגלה כי הבמאים, המחזאים, הכוריאוגרפים והמתרגמים בכל ההצגות המתוכננות ללא יוצא מן הכלל, הם לבני עור.

שחקנים ובמאים מוערכים רבים פרסמו פוסטים זועמים ברשתות החברתיות והביעו את אכזבתם העמוקה. המחאה הובילה לשיח ציבורי נרחב בנושא. "אתם חייבים לטמון את ראשכם בחול או בכל מקום אחר, כדי לצפות שבטורונטו של 2016 צעד שכזה יעבור בשלום, בייחוד לאחר סערת 'האוסקר הלבן' ונאומו של ראש הממשלה הנבחר ג'סטין טרודי על שוויון חברתי כמקור של כוח", כתב העיתונאי ומבקר התיאטרון ג'יי קלי נסטרק באתר The Globe and Mail.

לא רק בישראל נמצא השיח על הגבול בין חופש הביטוי להסתה בכותרות, גם באתונה הפך הנושא לדיון לוהט בעקבות הצגה בתיאטרון הלאומי. "Nash Equilibrium", מחזה פוליטי בדיוני העוסק בארגון הטרור "ה-17 בנובמבר", שפעל ביוון עד לשנת 2002, בוטל לאחרונה אחרי שבועיים בלבד על הבמות. כל זאת לאחר הפגנות מחאה של משפחות קורבנות הארגון והתנגדות אינטנסיבית של חברי פרלמנט שמרנים. 23 קורבנות, ביניהם דיפלומטים בריטים ואמריקאים, נרצחו על ידי ארגון "ה-17 בנובמבר" במהלך השנים.

שגרירות ארה"ב צייצה בתגובה בטוויטר כי אין להטיל צנזורה על אמנות. עם זאת נכתב ההודעה כי היא מצטרפת לשאלה האם יש לממן אמנות המצדדת בטרוריסטים. ראש ממשלת יוון, אלכס ציפריס, כינה את ביטול ההצגה "התפתחות מצערת". ועד הנהלת התיאטרון מסר בתגובה כי "אמנות אמורה להכיל את הקולות של אלה שטעו ושל אלה שעודם טועים, אחרת אף לא אחד ממחזותיו של שייקספיר היה זוכה לצאת לאור".

קת'רין קורטין, כוכבת "כתום זה השחור החדש", מככבת בימים אלו במחזה המתאר את ההתמודדות המורכבת של להט"בים המשרתים בצבא ארה"ב. קורטין, המגלמת בסדרה את דמותה של הסוהרת וונדה בל, אמנם מגדירה את עצמה כסטרייטית ונשואה למחזאי רנדל מילר, אך מזוהה מאוד עם הקהילה הלסבית ומחשיבה עצמה כנציגתה.

ההצגה "ברנינג, שעלתה על במות אוף ברודוויי ב-7 בפברואר, היא גרסה מודרנית לדרמה הקלאסית "סירנו דה ברז'רק". בהצגה מגלמת קורטין את סיי, אישה שנזרקת מהצבא בשל היותה לסבית. על אף הספקות הגדולים, היא יוצאת להתמודד עם העולם באמצעות בלוג בו היא מתארת את חוויותיה כלסבית בצבא.

מדיניות "אל תשאל, אל תספר" שעוגנה בחוקי ארה"ב בין השנים 1993-2011, אסרה על חיילים להט"בים המשרתים בצבא ארה"ב לספר על נטיותיהם המיניות. מנגד נאסר על מפקדים לשאול את חייליהם בנוגע לכך. המדיניות אמנם בוטלה בזמן כהונתו של הנשיא אובמה, אך קורטין בטוחה כי המאבק למען שיוון זכויות של להט"בים בצבא ארה"ב עדיין רחוק מסיומו.

ב-13 בפברואר התקיים ברמאללה אירוע תמיכה בתיאטרון "אל חכוואתי", התיאטרון הלאומי הפלסטיני הממוקם במזרח ירושלים. בהזמנה לאירוע שפורסמה בפייסבוק נכתב בערבית: "הערב נועד לתמוך בתיאטרון 'אל חכוואתי' בירושלים, שנמצא תחת מתקפה שמנהל הכיבוש. לטענת הכיבוש סגירתו נובעת מצבירת חוב, אך זהו רק חלק מקמפיין שיטתי המנסה לטשטש את הזהות והתרבות הפלסטינית ולמחוק אותה מהעיר.

התיאטרון הלאומי הפלסטיני, שנמצא בשנים האחרונות בקשיים כלכליים וחייב כ-600 אלף שקלים לחברות הביטוח, הוא גוף עצמאי שאינו נתמך על ידי הרשות הפלסטינית. בנובמבר האחרון קיבלו התיאטרון צו עיקול מההוצאה לפועל. בעבר נסגר התיאטרון על רקע פוליטי. בערב גויסו כעשרים אלף שקלים עבור התיאטרון, שנצברו באמצעות התשלום על כרטיסי הכניסה לאירוע.