100

דווקא בימים בהם הרוקנרול החדש חוגג את עצמו בלי בושה, חשוב להזכיר לכל החתיכים, שכבר יש להם להקת קאוורים שלא יודעת שהיא כזאת או שמתכננים להקים אחת בעתיד הקרוב, מאיפה משתין הדג. “Forty Licks”, האוסף הכפול החדש של הרולינג סטונז, הוא הזדמנות טובה להפריד שוב בין גברים לילדים. וכמו שאומר הפתגם: "מה שהם כבר שכחו, הסטרוקס עוד לא למדו".

ארבעים שירים מכל התקופות, מתחילת הדרך ועד סוף הדרך ימינה, הקאנונים של הקלאסיקה והקלאסיקה של הקאנון. רוקנרול בצורתו המשכנעת ביותר: תמים, חצוף, בתולי ונצחי, מרובה השפעות כרימון ועדיין חדשני, מהפכני ואינדיבידואלי להדהים. הדיסק הראשון כולל את כל הקטעים המוקדמים שהפכו את הסטונז ללהקת הרוקנרול הגדולה בעולם: “Gimme Shelter”, “Jumpin` Jack Flash”, “Under My Thumb” וכדומה מוכרים ואהובים. שירים שלא נס ליחם בהגדרה המחמירה ביותר. מהמנונים מושפעי אר נ' בי ועד פסיכדליה מתוקה ששמה את סרג'נט פפר בכיס הקטן (“She`s A Rainbow”, מהאלבום
“Their Satanic Majesties Request”, שעד היום מעורר באוזן השלישית בחיפה את הוויכוח הילדותי הנפלא אם הוא יותר טוב מהתקליט המפורסם של הביטלס. הוא הרבה יותר טוב).

בדיסק השני והפחות מוצלח יחסית (שהרי הסיקסטיז היו כמובן התקופה המוצלחת ביותר), הסטונז כבר יותר מבוגרים ויותר ממזרים. יש בו פגזי איצטדיונים מצ'ואיסטים כמו
“Brown Sugar”, נסיונות Fאנקי מצוינים כמו “Miss You”, נפילי אייטיז מהסוג שאפיין את דייויד בואי (“Mixed Emotions”) וקטעי חטיארים משנות התשעים ועד 2002, שבהם הסטונז הם כבר מזמן פחות להקה ויותר קונצרן המגלגל מיליארדים וגם נשמע בהתאם, למרות שגם קית ריצ'ארדס וגם מיק ג'אגר הם הוכחה טובה לכך שאם אתה באמת מאה אחוזים של רוקנרול בכל רמ"ח איבריך, הרי ששלל גורמים זניחים כמו גיל מתקדם, מסחור חסר תקדים והחלפה שנתית של דם בבית חולים פרטי בשווייץ, לא יוכלו לקלקל לך את הפאסון בשום פנים ואופן.

“Forty Licks” ערוך היטב, כרונולוגית ולהיטית. כמות הפספוסים בו זניחה לחלוטין (איפה "Waiting on A Friend?” ו-“As Tears Go By”, איפה?), והוא מומלץ לכל האנשים בעולם.

ואם כבר רולינג סטונז, אז “Beatles Alaturka” הוא דיסק שבו שלישיית יוצרים טורקית בשם DEF Band מבצעת מחדש מיטב משירי הביטלס. מחברת התקליטים המקומית מוסרים שסר פול מקרטני התלהב מהפרויקט! “Beatles Alaturka” הוא הרבה פחות טורקי אותנטי מכפי שניתן לחשוב (האזינו לדרבוקות ב-“Love Me Do”. חוץ מזה, כמעט כלום), והוא מצטרף לשלל אלבומים ופרוייקטים המנציחים את היצירות של הביטלס בצורה הכי מופרכת שיש (כולל גירסאות חליל פן). האינטרפרטציה של השלישיה הטורקית היא נלעגת באותה מידה שהיא מעוררת סימפטיה, ובכל אופן היא לא תהיה מסוגלת להתעלות על השווארמה כייצוא טורקי מנצח.


* Rolling Stones - Forty Licks, הליקון
* Beatles Alaturka, הד ארצי