מאז שארקייד פייר עלתה לגדולה, וכחלק מהצורך האנושי למצוא הסבר והגיון לדברים שלא בהכרח ניתנים להסברה, חיפשו מעריצים ועיתונאים הוכחות לכך שהסיבה שהלהקה כל כך טובה (או כל כך מצליחה) בטח קשורה במים שחבריה שותים. ואם הם שתו מהמים של עיר מולדתם מונטריאול ופרחו יפה כל כך, זה בטח אומר שיש פרחים נוספים בסביבתם שמחכים לגילוי. ובכן, אם או בלי קשר לאיכות המים, אכן נמצאו פרחים נוספים בביצה המונטריאולית, אחד מהם הוא מושא הטור הזה.
בניגוד לחברי ארקייד פייר שדי עפו לאטמוספירה משלהם והם עומדים כיום בשורה אחת עם ג'יי זי, ג'ק ווייט וריהאנה (באופן מילולי למדי. הם היו נציגי "האינדי" בפרזנטציה המנופחת שחשפה את שירות המוזיקה טיידל לעולם לפני כשנה), הבזנרד לייקס (The Besnard Lakes) נשארה נציגה לוקלית של הסצנה ועד היום מהווה חלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. אחת הסיבות לכך היא שג'ייס לאסק, מנהיג הלהקה (יחד עם אשתו אולגה גוראס) הוא גם מפיק ובעל אולפנים מצליחים בעיר. כמפיק הוא אחראי בין השאר לאלבומים של פטריק ווטסון, Wolf Parade ו-Sunset Rubdown. באלבום השני והטוב מכולם של להקתו "The Besnard Lakes Are the Dark Horse" הוא מארח חברים מהלהקות Stars, The Dears ו-Godspeed You! Black Emperor. הניימדרופינג הזה נועד להצביע על כך שבמקרה של הבזנרד לייקס זו לא סתם המצאה עיתונאית. לאסק הוא אכן צומת חשובה בסצנה. במקרה הזה אין צל של ספק שכולם אכן שתו מאותו הקולר שבאולפנו.
הניימדרופינג העירוני גם עוזר למקם את סך ההשפעות של הבזנרד לייקס. פוסט רוק אגרסיבי נוסח גודספיד, פופ מתוזמר נוסח סטארס ונטייה למלודרמטיות נוסח הדירס. אבל בניגוד לשמות הנ"ל הסאונד של הבזנרד לייקס (ושל קולו של לאסק) כה מאופיין וכה מזוהה, עד שגם אם שמעתם רק שיר אחד שלה בעשור האחרון במידה ותתקלו בשיר נוסף מיד תזהו את הלהקה. מדובר ביתרון וחיסרון, כי לאסק נחשף כמפיק של טריק אחד. הוא יודע אותו היטב אבל משתמש בו קצת יותר מדי.
עם התחושה הזו ניגשתי לשמוע את "A Coliseum Complex Museum", האלבום החמישי שיצא לאחרונה. זה אינו אלבום קל לפיצוח. אני יכול להצביע במדויק על הרגע שבו הבנתי שאני עומד להאזין לאלבום הזה שוב ושוב עד שאבין אותו במלואו (כשפריטת הגיטרה נכנסת ב-01:50 של שיר הפתיחה "A Bray Road Beast"), אבל יש משהו מתסכל בהבנה אחרי עשרות האזנות שאלבום שהשקעת בו שעות הוא פשוט לא טוב כמו שקיווית שיהיה (כי איך בכלל אפשר בימינו להקדיש לאלבום אחד עשרות האזנות?).
ועדיין זה לא אלבום רע. כשהאסימון נופל מגלים שיש בו שירים שאינם נופלים מהחומרים הטובים שחברי הלהקה הוציאו בעבר. לדוגמה "The Plain Moon" או "Nightingale" שמופיעים במעלה האלבום. הבעיה היא ששני דברים מעיבים עליו: ראשית, חסר בו השיר האחד המושלם. כמו "People are Sticks" מהאלבום הקודם שיצא בשנת 2013, "Until in Excess, Imperceptible UFO", הדבר הכי קרוב לסינגל להיטי שהגיע מהלהקה. שנית, הוא לא "The Besnard Lakes Are the Dark Horse". האלבום השני מ-2007 כל כך טוב, עד שאם נתקלתם בטור הזה מבלי להכיר את הלהקה, ותרו על האלבום החדש ורוצו ישר אליו.
זה אולי נשמע קטנוני להשוות אלבום חדש ליצירת מופת שיצאה לפני כמעט עשור, אבל זה לא. כי אם נחזור רגע לחברינו מהפסקה הראשונה, יצירת מופת היא בסך הכל משוכה אם הלהקה ממשיכה לחפש דרכים לדלג מעליה. ארקייד פייר סיפקה לנו את "Funeral", כמה שנים אחר כך את "The Suburbs" וכמה שנים אחר כך את "Reflektor" ובכל פעם הפתיעה וריגשה מחדש. אפשר לשמוע את קפיצות הדרך שעבר ההרכב. הבזנרד לייקס מצאה את הסאונד שלה. טוב ונוח לה איתו. זכותה. אבל זו גם זכות הקהל להמשיך ולצפות לפולו-אפ ראוי לאלבום אהוב.
ומה חדש בסצנה?
נצא מנקודת הנחה שאת כל השמות שהופיעו בטור כבר לא צריך להציג. הנה כמה הרכבים נוספים שהוציאו לאחרונה אלבומים ראויים לציון.
Half Moon Run רביעיית אינדי פולק חביבה שהוציאה באוקטובר האחרון אלבום שני בשם "Sun Leads Me On". פחות מתאימים לחובבי הדיסטורשנים של בזנרד וגודספיד אבל עם פוטנציאל ריצוי קהל גבוה יותר. אם השם הראשון שקופץ בראשכם כשאומרים לכם מוזיקה מאיסלנד הוא "Of Monsters and Man" - הלהקה הזו בשבילכם.
Majical Cloudz צמד אלקטרו פופ חולמני שכבר הופיע עם לורד ושיתף פעולה עם גריימס. הוציא ב-2015 אלבום שני וראוי.
No Joy הרכב שוגייז שחתום בלייבל Mexican Summer (קורט וייל, מריסה נדלר וחביבי המדור Dungen, עמם אף הופיעו בעבר). הוציא אלבום שלישי לאחרונה.
Suuns בשנה שעברה חברי ההרכב הוציאו אלבום אקספרימנטלי-ערבי משותף עם המוזיקאי הקנדי-לבנוני ראדוואן גזי מומנה, שפועל תחת השם "Jerusalem in My Heart". אלבום מעניין למרות המטען הפוליטי הלא פשוט שהוא נושא עמו (כמו שאפשר להניח מהשם, מומנה נחשב לאקטיביסט פוליטי ותרבותי וישראל לא נמצאת בצד הטוב של האקטיביזם שלו). בסוף ינואר הוציאו חברי סו?נס סינגל ראשון מתוך אלבומם השלישי שייצא בהמשך השנה. את אלבום הבכורה שלה הפיק מיודענו ג'ייס לאסק. האלבום החדש הוקלט בדאלאס. נקווה שהמים שם גם ראויים לשתייה.