הסופרת איריס אליה כהן: "כולנו צריכים לעשות חשבון נפש"

ספריה ושיריה של איריס אליה כהן מעמידים במרכז את השסעים האתניים והעדתיים בישראל. "גלבי" (הלב שלי), ספרה השלישי שראה אור לאחרונה, חוזר אל הפצע הפתוח של פרשת "חטופי תימן" ומתאר את מסע החיפושים של עורכת דין בעקבות אחותה התאומה, בתיה, שנלקחה מאמן.

העלילה נעה בין שנות ה-50 וה-80, עת הוקמה ועדת חקירה נוספת בנוגע לחטופי תימן, ועדת שלגי, ובין שני סיפורים של זוהרה, בת להורים ממוצא תימני, ואדיבה, בת לניצולי שואה פולנים - חברות קרובות מאז ימי בית הספר ובבגרותן.

"הכאב הוא אותו כאב השכול הוא אותו שכול", אומרת אליה כהן על ההשוואה הכואבת בין חטיפת ילדי תימן והשמדת יהודי אירופה. ההשוואה הזאת כבר נעשתה ב-1994 כשהרב אזולאי משולם התבצר עם קהילת תלמידיו בבת ביהוד, צעד שהוביל להקמת ועדה לבירור גורלם של 4,500 ילדים מתימן. הוא נעצר ונכלא וכששוחרר נאסר עליו לעסוק בנושא.

"התחושה שלי היא שבאמת נורא מתאמצים להגיד לא היה", מספרת אליה כהן בהקשר זה. "אין איזו בדיקה מדוקדקת של הטענות האלה, כי הרי לא יכול להיות שכל כך הרבה סיפורים חוזרים על עצמם".

"גלבי" הוא ספרה השלישי של אליה כהן, כלת פרס היצירה מטעם ראש הממשלה 2015, כלת פרס רמת גן 2011. קדמו לו הרומן "מכתוב", שזיכה אותה בפרס שרת התרבות 2012, והספר "דושינקא, נשמה", עבורו היתה מועמדת ברשימה הארוכה לפרס ספיר 2013. אליה כהן, ילידת 1969, נשואה ואם לארבעה, יוצרת רב תחומית, מתגוררת בקריית טבעון.