לא הכל שחור: הרגעים הגדולים של אוסקר 2016

(בסרטון: דיון על טקס האוסקר באולפן וואלה! NEWS)

הקומיקאי חד הלשון לא היה יכול לבקש חומרים טובים יותר לעבוד עליהם מאשר אלו שנפלו על שולחנו השנה. עם פרסום רשימת המועמדים לטקס וההבנה ששנה שנייה ברציפות יוענקו בו פרסי משחק ללבנים בלבד, הודיע רוק שהוא זורק את המונולוג שכתב לפח ומתחיל מחדש. בין הפנינים היו שם גם: "זה הטקס ה-88, מה שאומר שכל העניין הזה של הדרת שחורים קרה לפחות 70 פעם. זה קרה בשנות ה-50 ובשנות ה-60. ואז אנשים שחורים לא מחו. כי אז היו לנו דברים חשובים יותר למחות עליהם. היינו עסוקים בלעבור לינץ' ולהיאנס מכדי לטרוח לחשוב על מי מועמד לפרס הצלם הכי טוב".

אבל השיא הגיע ברגע שבו החליט המנחה להתייחס למונטאז' המסורתי שמרכז את הכוכבים הגדולים שהלכו לעולמם בשנה האחרונה. "השנה במונטאז' לזכרם יהיו רק שחורים שנורו על ידי שוטרים", הכריז רוק. את הרחש בקהל אפשר היה להרגיש עד תל אביב

אדם מקיי אחראי על הסרט הקליל והמצחיק ביותר ברשימת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר השנה. הוא החל את דרכו ככותב ב"סאטרדיי נייט לייב" ומתמחה בסרטי קולנוע שלא לוקחים את עצמם ברצינות תהומית. אלא שאת רגע הזכייה שלו הוא ניצל כדי להכניס לממסד כמו שמעט מאוד אנשים בהוליווד היו מעזים. הבמאי והתסריטאי של "מכונת הכסף" פנה אל המצלמות בנאום הזכייה שלו, וקרא לצופים האמריקאים שלא להצביע למועמדים לנשיאות הממומנים בכספי נפט ובנקים גדולים (היי הילרי קלינטון) או "למיליארדרים משוגעים" (זה אתה, דונלד טראמפ). אתם יכולים להיות בטוחים שהקטע הזה, שינוגן וינותח היום שוב ושוב באתרים השונים, כבר עושה הרבה כאבי ראש להרבה אנשים במטות של שני המועמדים המובילים לנשיאות.

רגע לפני שמקיי זקף אצבע משולשת לפוליטיקאים הבכירים במדינה לעיני מאות מיליוני צופים, הגיע הרגע הקטן ומחמם הלב של הטקס. צ'רלס רנדולף, שותפו של מקיי לכתיבת הסרט, פנה לאשתו השחקנית מילי אביטל בעברית, ואמר "אני אוהב אותך". אתם יודעים שזה הרגע שיצטטו הערב במהדורות, שלא לומר יציבו על שער עיתונים מסוימים תחת הכותרת "גאווה ישראלית: האוסקר שודר בעברית". אז הנה, חסכנו לכם.

זה היה אמור להיות הלילה של סילבסטר סטאלון. סוכנויות ההימורים ומומחי האוסקר סימנו אותו כפייבוריט כמעט מוחלט לזכייה בפרס שחקן המשנה על "קריד". זו היתה אמורה להיות סגירת המעגל המושלמת. המועמדות הראשונה של סטאלון היתה על התסריט של רוקי ב-1977. מאז חלפו 39 שנים עד שזכה לחזור לרשימת המועמדים כשהוא מגלם את רוקי בלבואה המזדקן, הפעם כמאמנו של מתאגרף צעיר ושאפתן. אבל כשהמעטפה נפתחה התברר שזה לא יקרה. מרק ריילנס זכה (בצדק, יש לומר) ולסטאלון נותרו רק המחמאות מהחבר הטוב, ארנולד שוורצנגר.

באגף הביזאר של הערב עומדים שני אירועים. הראשון הוא בדיחה שאף אחד לא ממש הבין בקהל או בבית, והפכה מיד לנושא חם ברשתות החברתיות. כריס רוק התבדח על חשבון האקדמיה וההבטחה של ראשיה לפעול על מנת לתקן את בעיית הגיוון. "אני רוצה להזמין לבמה את נשיאת תוכנית המיעוטים שלנו - קבלו בבקשה את סטייסי דאש", הכריז רוק.

דאש (הזכורה בעיקר מהתפקיד ב"קלולס") עלתה לבמה בצחקוק מוזר פנתה אל הקהל ואמרה: "אני לא יכולה לחכות לעזור לאנשים שלי - חודש היסטוריה שחורה שמח!", לפני שנעלמה חזרה אל אחורי הקלעים. השקט באולם הבהיר שאף אחד מהנוכחים לא ממש הבין מה היה אמור הקטע הזה להביע. ואז הגיע ההסבר של דאש, והפך את הכל למוזר אפילו יותר. "אנחנו חייבים להפסיק להתלונן שמדיחים אותנו", הסבירה, "אנחנו לא צריכים להחרים את האוסקר, אלא לתמוך בכריס רוק כמנחה... כשביקשו ממני להגדיל את הגיוון, אני בטוחה שהרבה אנשים שחורים גלגלו עיניים. אני לא 'שחורה מספיק', הם אמרו. אבל נחשו מה? שמעתי את זה כל חיי. אני מעדיפה להיות בעלת חירות מחשבתית מאשר שחורה קשוחה שמצביעה וחושבת - כמו כל החברים שלי". עכשיו תרגישו חופשי לגרד בראש.

והנה עוד רגע מביך. לסלו נמש, במאי זוכה האוסקר לסרט הזר "הבן של שאול", עבר את הדקה וחצי שהוקצתה לו כדי להודות ליקיריו, וזכה ל"עידוד" מהתזמורת בדמות נגינה הולכת וגוברת. עד כאן הכל די מוכר, אלא שהמנגינה שבה בחרה המקהלה כדי להוריד במאי סרט שואה נלקחה דווקא מהיצירה "Ride of the Valkyries" של וגנר.

אם להיות ממש עדינים, אפשר לומר שההופעות המוזיקליות בטקס הזה לא היו משהו שניקח איתנו הלאה. אם להיות אכזריים יותר, יש סיכוי טוב שניתן לגבש תביעה ייצוגית נגד סם סמית' בהאג בגין פשעי מלחמה מוזיקלית, ולזכות. אז כן, ליידי גאגא אמנם הפסידה את הפרס שנקשר בשמה עבור השיר "Till it Happens to You", אבל לפחות זכתה לסגור שבועיים שבהם הופיעה גם בגראמי וגם באוסקר. אל גאגא הצטרפו על הבמה נפגעות תקיפה מינית.

השיר, שעוסק בנפגעות תקיפה מינית, זכה לחיזוקים חיוביים מצדה של קשה. הזמרת שעמדה במוקד הכותרות בשבועות האחרונים, כתבה בטוויטר: "תודה לליידי גאגא ולסגן הנשיא ג'ו ביידן על שהעלו לתודעה את נושא התקיפה המינית באוסקר. זה פגע קרוב מאוד ללבי, מסיבות מובנות מאוד".

23 שנים חיכה לאונרדו דיקפריו לרגע הזה. מאז המועמדות הראשונה עבור "מה עובר על גילברט" ועם חמישה הפסדים, כל העולם ידע עד כמה הוא מחכה לשים את תדמית הלוזר מאחוריו. וכמו שהזכייה הזאת היתה צפויה, כך הנאום של דיקפריו היה מרגש. בעיקר בערב שבו הנאומים היו ככל הנראה הכי חלשים שנשמעו בטקס הזה כבר הרבה מאוד שנים.

דיקפריו, שמעורב כבר שנים במאבק לצמצום התחממות כדור הארץ, פנה מהבמה אל הקהל וקרא להכיר בתופעה כאחד מהאיומים הגדולים ביותר על האנושות. "היינו צריכים לנסוע עד לנקודה הצפונית ביותר בכדור הארץ כדי למצוא שלג", סיפר, "עלינו לעשות הכל כדי לשמור על כדור הארץ. למען הילדים שלנו ולמען הילדים של הילדים שלנו". הוא אומר שלנו, אבל מתכוון שלכם. עם ילדים קצת קשה לנסוע ביאכטה מלאה בדוגמניות עירומות.

אף אחד לא ראה את זה בא. "ספוטלייט" נחשב לסרט קטן מדי, דל בהופעות, אפקטים, צילום או בימוי יוצאי דופן. במרכזו היה סיפור מטלטל על עבודה עיתונאית מרשימה, והרבה אהבה למקצוע בעולם שבו עיתונות היא חיה בסכנת הכחדה. המהמרים האמיצים באמת הימרו על הפתעה מצד "מכונת הכסף", שזכה בפרס גילדת המפיקים. היתר הלכו בבטחה על "האיש שנולד מחדש". אלא שאז נפתחה המעטפה והתברר שהרומנטיקה עדיין לא מתה, אפילו בהוליווד. וגם אם זה לא הסרט שעבורו הרעתם הלילה, איזה כיף זה לדעת שהאוסקר יכול להפתיע אותנו בגדול לפעמים?

תסריט מקורי: ג'וש סינגר וטום מקארתי ("ספוטלייט")

תסריט מעובד: צ'ארלס רנדולף ואדם מקיי ("מכונת הכסף")

שחקנית משנה: אליסיה ויקנדר ("הנערה הדנית")

תלבושות: "מקס הזועם: כביש הזעם"

עיצוב הפקה: "מקס הזועם: כביש הזעם"

שיער ואיפור: "מקס הזועם: כביש הזעם"

צילום: עמנואל לוביצקי ("האיש שנולד מחדש")

עריכה: מרגרט סיקסל ("מקס הזועם: כביש הזעם"*)

עריכת סאונד: "מקס הזועם: כביש הזעם"

מיקס סאונד: "מקס הזועם: כביש הזעם"

אפקטים: "אקס מכינה"

סרט אנימציה קצר: "Bear Story"

סרט אנימציה: "הקול בראש"

שחקן משנה: מארק ריילנס ("גשר המרגלים")

סרט תיעודי קצר: "A Girl In The River: The Price of Forgiveness"

סרט תיעודי: "איימי"

סרט קצר: "Stutterer"

סרט זר: "הבן של שאול" (הונגריה)

שיר: סם סמית' - "Writng's on the Wall" ("ספקטר")

פסקול: אניו מוריקונה ("שמונת השנואים")

בימוי: אלחנדרו גונזלס איניאריטו ("האיש שנולד מחדש")

השחקנית הטובה ביותר: ברי לארסון ("חדר")

השחקן הטוב ביותר: לאונרדו דיקפריו ("האיש שנולד מחדש")

הסרט הטוב ביותר: "ספוטלייט"