חבר השופטים בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לשנת 2015 בראשותה של ד"ר עדנה קפלן-הגלר, בחר הערב (רביעי) את הזוכה בפרס: אורלי קסטל-בלום על ספרה "הרומאן המצרי"
בהוצאת הוצאת הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה.
מלבד קפלן-הגלר מנה חבר השופטים את העיתונאית מיה סלע, חוקר הספרות דן לאור מאוניברסיטת תל אביב, חוקר הספרות אברהם בלבן מאוניברסיטת פלורידה, הסופרת והעיתונאית תמר גלבץ והעיתונאי עמר לחמנוביץ'. מנימוקיהם על הבחירה ב"הרומאן המצרי": "אורלי קסטל-בלום מנסה בספר זה את כוחה בנארטיב קלאסי ובסיפור משפחה מסורתי, סיפור משפחתה שלה שעלתה ממצרים. אבל אצל קסטל-בלום כמו אצל קסטל-בלום: דבר איננו כפי שהוא נראה ממבט ראשון. סיפור המשפחה המקובל פונה לנתיבים מקוריים ופרועים. סיפורה של המשפחה המגיעה ממצריים לקיבוץ של השומר הצעיר משקף מצד אחד את העיסוק העכשווי בביוגרפי ומצד שני מפרק את העיסוק הזה ובועט בו. בסיפורה זה מרחיבה הסופרת את יריעת הספרות העברית ומכוננת בדרך ייחודית את ה'רומאן המצרי', שהוא סיפור ישראלי מובהק, שלא סופר על ידה מעולם".
אל התודות שאמרה על הבמה הוסיפה קסטל-בלום לאחר מכן את אביה. "לא הודיתי לו, הוא פשוט נפטר לפני 30 שנה, אבל בזכותו נהייתי סופרת", אמרה קסטל-בלום לוואלה! תרבות. "אבי סלבו קסטל היה חוזר כל פעם מהעבודה ברבע לחמש והיה מתיישב לקרוא ספרים בצרפתית, ואי אפשר היה לגשת אליו. אז אני חושבת שזה היה עניין אדיפלי שנהייתי סופרת. כדי למצוא חן בעיני אבא".
לפני שהכריז על זכייתה של קסטל בלום בישר יו"ר מפעל הפיס עוזי דיין כי "דירקטוריון ספיר אתמול החליט החלטה שהוא מתפרק ומתמזג לתוך המועצה של תרבות ואמנות למפעל הפיס". עוד הוסיף על קריטריון חדש בתקנון פרס ספיר: "תרבות צריכה גם לב רחב שיכיל את כל הזרמים והגוונים, וברוח זאת כל סופר ישראלי שספרו תורגם לעברית יוכל להתמודד. מרוסית, מאמהרית - שינוי זה מאפשר לחזק את הספרות על כל גווניה". בנוסף הכריז דיין כי "תרבות צריכה כסף בשביל שאנשים יכתבו ספרים, אז אני רוצה לבשר שמפעל הפיס העלה את התמיכה לתרבות ל-74 מיליון שקל בשנה".
קסטל-בלום זוכה בפרס כספי בסך 150 אלף ש"ח וספרה יתורגם לערבית ולשפה זרה נוספת ע"פ בחירתה. היא גברה על יתר המתמודדים, שכל אחד מהם קיבל פרס בסך 40 אלף ש"ח: סמי ברדוגו על "סיפור הווה על פני הארץ" (הוצאת הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה), ענת עינהר על "תמונות עירום" (הוצאת עם עובד), יותם ראובני על "האוטוביוגרפיה של ז'אן ריבן" (הוצאת אפיק ספרות ישראלית) ועילי ראונר על "עריק" (הוצאת משכל-ידיעות ספרים).
פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס, שנוסד בשנת 2000 במטרה לעודד את הספרות העברית ואת תרבות הקריאה, יחולק זו השנה ה-15 לכותר הטוב ביותר של השנה על פי בחירת חבר השופטים. בשנה שעברה זכה הספר "הבית אשר נחרב" של ראובן נמדר, וב-2013 זכה "בעלת הבית" של נעה ידלין. עם הזוכים בפרס בשנים קודמות נמנים שמות שהובילו את רשימות רבי המכר כמו דויד גרוסמן בשנת 2001 עם "מישהו לרוץ איתו", שלאחר מכן שולב בתוכנית הלימודים ונלמד לבגרות, רון לשם שספרו "אם יש גן עדן" שזכה בשנת 2006 והופק לסרט "בופור", ספרו של יורם קניוק ז"ל "תש"ח" ועוד.
נדמה שבשנים האחרונות הספרים הזוכים מגיעים אל הפרס עם מספר מכירות ממוצע ואף מועט. ספרו של יותם ראובני מכר רק 340 עותקים, לצערה של הוצאת הספרים "אפיק", שגורם בה הביע תמיהה רבה על המספר הנמוך. "לא הייתה הוצאה בהפצה, הספר זכה לאינספור ביקורות והמלצות ולמרות זאת מכר פחות מ-500 עותקים", אמר נציג ההוצאה בשיחה עם וואלה תרבות. "תמונות עירום" של ענת עינהר מכר 1800 עותקים ו"בנדיט" מכר 4000 עותקים. בהוצאת הספרים הקיבוץ המאוחד, שמייצגת שני ספרים ברשימה, סירבו למסור את הנתונים.
בעבר נקשרו מספר שערוריות עם המעמד המכובד, כאשר בשנת 2009 ארבעה סופרים מהוצאת "בבל" סירבו להגיש מועמדות לסיבוב של פרס ספיר מסיבות אישיות. באותה שנה נדרש הסופר אלון חילו להחזיר את הפרס שקיבל על ספרו "אחוזת דג'אני", לאחר שגורמים בכירים בעולם הספרות העלו טענות בנוגע לניגוד אינטרסים בין חילו ובין יוסי שריד, ראש ועדת השיפוט, שלכאורה הובילו לזכייתו של חילו בפרס. בשנת 2011 נטען שאורלי קסטל-בלום ניסתה להשפיע על החלטת השופטים בוועדת הפרס כשחשפה בראיון למעריב שהיא במצב כלכלי קשה.
השנה שוב התעוררה סערה סביב החלטת הדירקטוריון של מפעל הפיס, להעניק את הפרס מעתה ואילך אך ורק לסופרים שהם תושבי קבע או אזרחים של מדינת ישראל. ההודעה הופיעה על רקע זכייתו של ראובן נמדר, המתגורר בניו יורק, בפרס בשנה שעברה. כמו כן הוחלט כי גם ספרים שיצאו בהוצאה עצמית או באמצעות מו"ל דיגיטלי יוכלו להגיש את מועמדותם.
זוכי פרס ספיר בעבר
שנת 2000: חיים סבתו על "תאום כוונות" בהוצאת ידיעות אחרונות
שנת 2001: דויד גרוסמן על ספרו "מישהו לרוץ איתו" בהוצאת הקיבוץ המאוחד
שנת 2002: גיל הר אבן עם ספרה "שאהבה נפשי" בהוצאת כתר
שנת 2003: אמיר גוטפרוינד על "אחוזות החוף" בהוצאת זמורה ביתן
שנת 2004: דן צלקה עם "ספר האלף בית" בהוצאת חרגול
שנת 2005: אלונה פרנקל על ספרה "ילדה של" בהוצאת מפה
שנת 2006: רון לשם זכה בספר "אם יש גן עדן" בהוצאת זמורה ביתן
שנת 2007: שרה שילה ו"שום גמדים לא יבואו" בהוצאת עם עובד
שנת 2008: ספרו של צבי ינאי "שלך סנדרו" בהוצאת כתר
שנת 2010: ספרו של יורם קניוק "תש"ח" בהוצאת ידיעות ספרים
שנת 2011: ספרו של חגי ליניק "דרוש לחשן" בהוצאת הספריה החדשה הקיבוץ המאוחד
שנת 2012: ספרו של שמעון אדף "מוקס נוקס" בהוצאת כנרת זב"מ-דביר בע"מ
שנת 2013: ספרה של נעה ידלין "בעלת הבית" בהוצאת זמורה ביתן
שנת 2014: ראובן נמדר עם ספרו "הבית אשר נחרב בהוצאת כנרת זמורה ביתן