יום אחרי שסיימתי את העבודה על התרגום של "אמה" לג'יין אוסטן התחלתי לעבוד על "הצרה עם עזים וכבשים" והביטוי "ובמעבר חד" מעולם לא היה מוחשי יותר. עדיין הייתי באנגליה, אבל התקדמתי מ-1815 ל-1976, ולאחר שחלצתי את נעליה של עלמה עשירה ומפונקת, נכנסתי לנעליהן של שתי ילדות חמודות ודעתניות בנות עשר. אם אצל אוסטן האתגר היה הדיוק והניואנס בהבנת המקור, ברומן הביכורים של ג'ואנה קאנון האתגר היה גישור תרבותי אל הקוראים בשפת היעד. כי מעבר להיות "עזים" רומן נפלא, מצחיק ואפל, הוא נטוע עמוק בתרבות ובתקופה שבהן מתרחשת עלילתו. הוא מעורר בקורא הבריטי פרצי נוסטלגיה וריור מוגבר בזכות אינספור הממתקים, המאכלים, השירים, הדמויות והמושגים שמוכרים רק למי שחי בממלכה המאוחדת באותן שנים עליזות.
במסגרת מסע יחסי הציבור לספר בבריטניה שלחה ההוצאה יחד עם העותק המוקדם כמה ממתקים ומאכלים נוסטלגיים המופיעים בו. הקורא הישראלי, לעומת זאת, לא יבין מכל אלה דבר וחצי דבר. כשקנינו את זכויות התרגום לספר, דורית תמיר העלתה את הסוגיה הזאת ותהתה איך נוכל לצלוח אותה. לאחר מחשבה מרובה עלתה במוחה הברקה להוסיף לספר כנספח מילון ממתקים עם תמונות צבעוניות והסברים שיבהירו לקורא בעברית מה הדמויות זוללות, גם אם לא יזכה לטעום זאת בעצמו. כל מאכל שהופיע במילון סומן בגופן מיוחד כדי להפנות את הקורא אליו בלי לקטוע את רצף הקריאה. ההחלטה הזאת איפשרה לי ולעורכת התרגום, דנה זייברט-טל, להשאיר את שמות המאכלים כהווייתם בתעתוק לאותיות עבריות ומנעה מאיתנו להטריח את הקוראים בהנהרות מסורבלות כמו "אז אתם רוצים עוגיות סנדביץ' בטעם זנגביל או ביסקוויט חמאה ממולא בשוקולד?" שפוגמות בטבעיות של הטקסט ומעקרות ממנו את כל החן והקסם.
אבל בחירות הן דבר מחייב, וההחלטה להשאיר את השמות הלועזיים ולתעתק תקעה את דנה ואותי, ובהמשך גם את צופיה סילברמן המגיהה, בסוגיה אחרת לגמרי: שירים ולהקות. מוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהחיים והיא גם מאפיין משמעותי מאוד כשבאים לתאר תקופה בצורה אותנטית. אז אין שום בעיה כשמדובר בלהקות כמו הניו סיקרז או הדריפטרז, אבל מה עושים עם הלהקה החביבה שזכתה באירוויזיון 1976, Brotherhood of Man? אם נתמיד ונתעתק, התוצאה על הדף מעוררת חלחלה בראדרהוד אוף מן, ואם נתרגם את שמה לעברית, "אחוות האדם", אזי הקפצנו את דן כנר לספר בלי שאף אחד הזמין אותו בשעה שב-1976 הוא היה עסוק ברוממה ולא באולפני ה-BBC. היו שטענו שדווקא תרגום כזה מזכיר את שנות השבעים, שהרי באותה תקופה אכן היו מתרגמים את שמות הלהקות והשירים במצעדים ("חיפושיות הקצב", הגרסה העברית לביטלס), אבל הסיפור לא ישראלי ואין מערבים נוסטלגיה בנוסטלגיה.
לאחר דיונים רבים, החלטנו לתעתק את שמות הלהקות, פרט למקרה של Brotherhood of Man שאת שמה השארנו באותיות לועזיות. הלאה, מה עם השירים? האם לתרגם את שמות השירים לעברית? "שמרי לי את כל נשיקותיך" או "נקשי בדלת שלוש פעמים"? גם ישראלים שמכירים את השירים האלה לא יזהו אותם בצורה הזאת. מצד שני, אם משאירים באותיות לועזיות, מונעים מקוראים שלא בקיאים באנגלית הבנה של חלקים בטקסט שקשורים לדו-שיח בין הדמויות. במקרים כאלה, בנוסף לאותיות הלועזיות הכנסנו בפי הדמויות עוד כמה מילים בעברית על התוכן של השיר בצורה הטבעית ביותר כדי שלא יישמעו מאולצות וכדי שלא ירגישו שהתערבנו בצורה בוטה.
התלבטות נוספת הייתה לגבי דמויות שכל בריטי מכיר אבל לא בהכרח כל ישראלי, כמו ראש הממשלה באותה תקופה או מגישי חדשות בטלוויזיה וברדיו. אם מדובר בטקסט של המספר, אפשר להנהיר בעדינות "ראש הממשלה", "מגיש החדשות", "השדרן" אבל מה לעשות בתוך דיאלוג? הרי אף אחד מאיתנו לא יגיד "חיים יבין מגיש החדשות אמר שימשיך להיות חם", כי כולם יודעים מי זה חיים יבין בישראל. במקרים כאלה, הנהרנו בעקיפין כמו למשל "אמרו בטלוויזיה שימשיך להיות חם". להסביר בלי להתערב בבוטות.
לסיכום, תרגום הוא תמיד פשרה ותמיד יהיו רבדים ומובנים שיישארו מאחור ותפקידם של המתרגם, העורך והמגיה הוא להחליט בכל רגע נתון בין טפל לעיקר ומה ישרת את טובת הספר יותר מכל.
שי סנדיק הוא מתרגם ומבעלי הוצאת תמיר//סנדיק