ראשים מדברים

פנים חדשות בערוץ 33: מבקרי הספרות יורם מלצר ונועה מנהיים. פנים חדשות אך לא מרעננות, שמגישות תוכנית ספרות סתמית העונה לשם הסתמי "על המדף". הקלילות שבה השניים מצטרפים לאוכלוסיה המגונה של אנשי התרבות בערוץ 33, והאופן הטבעי שבו מחליקה תוכניתם אל לוח השידורים העגום, הרשימו בוודאי את זקני רשות השידור וקובץ צופיו של הערוץ. זו יריית פתיחה שראויה להרבה יותר מסתם ציון לשבח. לא פחות מהבטחה מיוסף (ג'ו) בראל לעונה נוספת כבר עתה. מדובר בכישרון בהחלט לא מבוטל.

על מה קמה הזעקה? על תוכנית של ראשים מדברים. על תוכנית שבוחרת את ספריית בית אריאלה כמקום צילום יחיד ואומלל במיוחד. על תוכנית שמשחיתה את זמן צופיה על גיחוכים ילדותיים של המנחים סביב המילה הנועזת "פורנו". על תוכנית שמשחיתה את זמן צופיה על צילומי תקריב של הנהונים משכילים של המשוחחים. על תוכנית ששאלת מראיין עשויה לחזור בה פעמיים ואף אחד לא ישים לב, לא במהלך הצילומים ולא בזמן העריכה. על תוכנית שבשיחה על מקורות הכתיבה של אלמודובר בוחרת להציג קטע וידאו שבו הוא מדבר על בימוי "דבר אליה". על תוכנית שמהווה אשנב לקדימונים של תוכניות תרבות נוספות בערוץ 33 דרך קישורים גסים. על תוכנית שהשיח בה אינו אינטליגנטי דיו. על תוכנית חפה מיצירתיות. על תוכנית שהמגיש הגברי מיושב בדעתו מעט יותר מן המקובל בתחום, ושזו שאמונה על הרוח הצעירה של החבורה היא הכל מלבד רוח צעירה.

מקוממת יותר מכל שנמנה עד הלום היא העובדה שצמד אנשי תרבות - ובמיוחד מבקרי תרבות בישראל, כלומר אנשים שמוציאים את לחמם ממדידה והערכה של תעשיית התרבות בישראל – מסוגלים לתת ידם למוצר א-טלוויזיוני ואנטי תרבותי, שחורג כל כך מצו השעה. אריזה אנכרוניסטית, הגשה משמימה, דלות הפקה ותוכן – כאילו השניים לא ראו מעולם איך עושים היום טלוויזיה טובה, כאילו "המעגל הקטן", "המוסף", "דו"ח אינטימי", "נספח תרבות", ואפילו "בקריאה ראשונה" של אבירמה גולן טרם באו לאוויר העולם. לאדם השפוי קשה לכעוס על אושיות מסך כיענקל'ה (מ"יענקל'ה לאן?"). לרטון על מי שתופשים את עצמם ברצינות ומתפרנסים מהבעת דעה עצמאית בערוצי תקשורת מרכזיים כ"מעריב" ו"ידיעות אחרונות", זו כבר מצווה.

האבסורד הוא שמשעה לשעה האפשרות לבוא בטענות אל יוסף (ג'ו) בראל מתמסמסת והולכת. ככל שיותר ויותר אנשים מסכימים לעבוד בתנאים שהוא מכתיב, יותר ויותר אנשים מאבדים את זכותם לדרוש תמורה לאגרה. זו זווית נוספת לאדישות שמגלה הציבור כלפי מעשיו של הממסד, ושכשהיא מזוהה עם מי שאמורים על הנייר להיות חלק מקול המחאה, לאכפתים זה מכאיב עוד יותר. מי שלא יכול לקבל תקציב דומה לזה שקיבל אדם ברוך לטובת "אדם ברוך מחפש תשובה", ראוי לו שיפנה אל הגנרל בראל את הישבן. כל דרך פעולה אחרת שננקטת מבזה אותו ואת הצופים. תוכנית כמו "על המדף" לא רק שאינה תורמת ולו שמץ של אטרקטיביות לשוק הספרים בישראל ולעניין בו, היא משכילה אף להזיק לעשייה הטלוויזיונית בארץ בכללה.


* "על המדף" משודרת בערוץ 33 בימי ראשון ב-20:00