המפיק והמוזיקאי האגדי סר ג'ורג' מרטין, הידוע בעיקר בזכות עבודתו לאורך השנים עם הביטלס, מת בגיל 90. מרטין היה הראשון שהעניק ללהקה חוזה הקלטות והפיק מוזיקלית כמעט את כל היצירה של הלהקה לאורך שנות פעילותה. במהלך הקריירה שלו כבשו 30 שירים שהפיק את המקום הראשון בבריטניה, ו-23 שירים היו במקום הראשון בארה"ב.
מרטין היה מפיק בעל שם גם מעבר לעבודתו עם הביטלס - לפני שגילה אותה הפיק אלבומי מוזיקה קלאסית וג'ז, ואת הגישה המוזיקלית הזו החדיר גם לג'ון לנון ופול מקרטני, הכותבים המרכזיים של הלהקה, ועודד אותם לפתח חשיבה של מלחינים קלאסיים בשירים שלהם. תרומתו למוזיקה של הלהקה היתה כה משמעותית עד שכונה תכופות 'החיפושית החמישית'. בנוסף להפקה היה אמון בחדר ההקלטות גם על העיבוד המוזיקלי ועל תזמור כלי הקשת, הנשיפה ושאר כלי הנגינה שחרגו מהבסיס של הלהקה. בעצתו נוספו כלי הקשת ל-"Yesterday", הוא הרכיב וניצח על התזמור של "Eleanor Rigby" וזה הקליימקטי של "A Day in the Life", ועוד ועוד. תרומתו לא היתה מוגבלת לכך אלא עסקה בהיבטים רבים של המוזיקה. במקרה של "Please Please Me" הציע שהקצב של השיר יהיה מהיר יותר, וכאשר סיימו את ההקלטות אמר לחברי הלהקה, "רבותיי, הרגע יצרתם את המקום הראשון שלכם". הוא כמעט צדק: הסינגל הגיע למקום השני.
את הביטלס גילה בתפקידו כראש חברת התקליטים 'פרלופון' של EMI, שעד אז התמחתה בתקליטי ג'ז וקומדיה. ב-1962 חיפש מרטין להקת רוק להחתים אצלו, ועל כן נפגש עם בריאן אפסטין, מנהל הביטלס, להקה שנדחתה על ידי חברות תקליטים רבות אחרות. הוא החליט להחתים את הלהקה למרות שפסק כי הדמו שלהם לא היה מבטיח במיוחד, אלא משום שזיהה בה משהו. בעצתו הוחלף המתופף פיט בסט ברינגו סטאר, שהיה שכיר של האולפן, ובעידודו כתבו לנון ומקרטני חומרים משל עצמם ולא התמקדו רק בחידושים.
לאורך שנות פעילותו זכה ג'ורג' מרטין בפרסים רבים, בכללם הגראמי (כולל ארבעה על "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band"), הבריט, ואף מועמדות לאוסקר על הפקת המוזיקה בסרט "A Hard Day's Night". ב-1996 הפך לאביר מטעם המלכה, וב-1999 הוכנס להיכל התהילה של הרוקנ'רול.
ג'ורג' מרטין נולד ב-1926 בלונדון ולמד מעט פסנתר באופן מסודר, אולם בעיקר לימד את עצמו מתוך שאיפה להפוך לרחמנינוף הבא, כלשונו. ב-1943 התגייס לצי המלכותי אולם המלחמה נגמרה לפני שהשתתף בקרב, והוא השתחרר ב-1947. עם המענק הצבאי מימן את לימודי המוזיקה שלו בקולג', שם למד פסנתר ואבוב. אחרי הלימודים הצליח למצוא עבודה כמפיק בארוק קלאסי ב'פרלופון', וטיפס שם בדרגות עד שב-1955 היה אחראי על מחלקת האמנים.
ב-1965 עזב את EMI לטובת הקמת אולפן משלו, שם המשיך להפיק את הביטלס במחצית השנייה של העשור (מלבד "Let It Be" שעליו היה אחראי פיל ספקטור). באולפן הקליטו ברבות השנים אמנים כמו הרולינג סטונס, סטיבי וונדר, אלטון ג'ון, הפוליס ורבים אחרים. הוא המשיך לעבוד עם פול מקרטני גם אחרי הביטלס, כולל "Tug of War" מ-1982, "Pipes of Peace" שנה לאחר מכן - כולל הדואטים עם מייקל ג'קסון וסטיבי וונדר - ו-"Flaming Pie" מ-1997. מרטין אף הפיק ב-1973 את "Live and Let Die" של פול מקרטני ו-ווינגז מתוך הסרט באותו שם, ואף הלחין והפיק את פסקול הסרט. זו היתה הפעם השנייה שהפיק שיר בונד - הקודמת היתה ב-1963 עם "גולדפינגר" של שירלי באסי.
שיר בולט נוסף שהפיק היה "Candle in the Wind" ב-1997, שאלטון ג'ון הקליט מחדש לזכרה של הנסיכה דיאנה. השיר כבש את המקומות הראשונים במצעדים והפך לסינגל השני הכי נמכר בהיסטוריה. ג'ורג' מרטין אמר עליו כי זהו "כנראה הסינגל האחרון שלי. הוא לא רע בשביל משהו לעזוב איתו".
ב-1999 הגיע סר מרטין לישראל וניצח על התזמורת הפילהרמונית ומוזיקאים ישראלים נוספים בביצוע של מבחר משירי הביטלס ומיצירות אחרות שהפיק. בין המבצעים נמנו שלמה ארצי, יהודית רביץ, דני רובס, דוד ד'אור ואחרים.
רינגו סטאר נפרד הבוקר ממרטין בטוויטר: "יברך האל את ג'ורג' מרטין, שלום ואהבה לג'ודי ולכל משפחתו. באהבה, רינגו וברברה. ג'ורג' יחסר". שון לנון, בנו שלג ג'ון, כתב באינסטגרם: "נוח בשלום, ג'ורג' מרטין. אני כל כך קרוע עד שאין לי הרבה מילים. חושב על ג'ודי וג'יילס והמשפחה. אוהב תמיד, שון".