קלוד ללוש: "אני אוהב מאוד את ישראל. יום אחד אולי אצלם שם סרט"

"הוא+היא", סרט החדש של הבמאי הצרפתי הוותיק והמוערך, יגיע בעוד שבועיים לבתי הקולנוע בישראל. בריאיון מיוחד שנערך בפסטיבל טורונטו ללוש מספר על החיבור העמוק שלו לאהבה, על הסרט המיוחד שגרם לו לגלות את נפלאותיה של הודו וגם על החיבור לישראל

  • קלוד ללוש
מאיה פז, טורונטו
יח"צ - חד פעמי

"הפגם הכי גדול שלי הוא שאני אוהב הכל", אומר לי קלוד ללוש, רגע לפני שאנחנו מסיימים את הריאיון. זה לא ריאיון עבודה, הוא לא התבקש למנות שלוש תכונות שליליות ומילים כמו "פרפקציוניזם" ו"עקשנות" לא נאמרו בשום שלב. את הבמאי הצרפתי הוותיק פגשתי במהלך פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, ושוחחתי עמו לרגל צאת סרטו החדש, "הוא+היא", שיחה במהלכה נאמרה המילה "אהבה" על מגוון הטיותיה אינספור פעמים. בגיל 78, כששיא הקריירה שלו הרחק מאחוריו, ללוש תמים באותה מידה שהוא מפוכח, יודע שיכול להיות שמדובר בסרט האחרון שיעשה, אך הוא נשמע כאילו הוא מדבר על הראשון. וקשה שלא להאמין לו כשהוא אומר שהוא אוהב את הכל.

כמצופה מללוש, "הוא+היא" הוא סיפור אהבה. הסרט מתאר את הקשר הנרקם בין אנטואן, מלחין צרפתי המגיע להודו על מנת לכתוב מוזיקה לסרט של במאי מקומי, ואנה, אשתו של שגריר צרפת במדינה. את השניים מגלמים השחקן זוכה האוסקר ז'אן דוז'רדן ("הארטיסט") והשחקנית זוכת פרס הסזאר אלזה זילברשטיין ("לאהוב אותך מאז"), ושניהם הם גם אלו שהגו את הסרט.

טיפול ללא כאב

הטכנלוגיה בנעליים שתציל אתכם מכאבי הגב והברכיים

לכתבה המלאה
רומנטיקן לנצח. קלוד ללוש (צילום: AP)

"לפני שנתיים פגשתי במקרה את ז'אן דוז'רדן בטיסה מפריז ללוס אנג'לס", סיפרה זילברשטיין. "מצאנו את עצמנו מדברים על החיים, על קולנוע, על דברים שאנחנו יכולים לעשות ביחד. החלטנו שאנחנו רוצים לעשות סרט ביחד, סיפור אהבה, ומי יותר מתאים לביים סרט כזה מקלוד ללוש?". "השמעתי לה את המוזיקה מפסקול הסרט 'גבר ואשה' (סרטו זוכה האוסקר של ללוש, מ"פ), וסיפרתי על הנוסטלגיה שאני מרגיש כלפי הסרטים הרומנטיים של שנות השישים והשבעים", מוסיף דוז'רדן. "החלטנו להתקשר אל קלוד, ונפגשנו. הוא מאוד התרגש שפנינו אליו".

"בדרך כלל זה קורה הפוך. הבמאי יוצר קשר עם השחקנים שהוא רוצה לעבוד איתם, אבל במקרה הזה השחקנים בחרו בי", מספר ללוש. "זה היה מרגש מאוד וגם מלהיב, כי הערכתי מאוד את ז'אן ואלזה בתור שחקנים. לא היה לי מושג איך לשלב את שניהם ביחד בסרט, אבל הרעיון שלהם למחווה לסרטים הרומנטיים של פעם הוביל בסופו של דבר לתסריט שכתבתי. זה סרט לאנשים מבוגרים, שמראה את היתרונות והחסרונות שבאהבה. אהבה יכולה לעשות אותך מאושר, אבל גם לדכא מאוד. היא כמו סם, היא יכולה להיות מסוכנת".

אלו אותם דברים שהרגשת גם כשעשית את סרטיך הקודמים, למשל "גבר ואשה"?

"כשאדם מזדקן הוא מתחיל לחזור על אותם הדברים שוב ושוב. אך עם הזמן הם מתבהרים, מתחדדים. רציתי לבטא דברים שאני בטוח בהם כיום יותר מבעבר. כיום אני מאמין יותר ויותר בכוחה של האהבה, אני חושב שזו האהבה שאנחנו צריכים להציל, ולא את העולם. אנשים בימינו לא יודעים איך לאהוב, האינטרנט מבלבלת אותם, היא לא עוזרת לאהבה. רציתי לחזור לבסיס שלה".

זו היתה הסיבה שבחרת לקחת את הסרט דווקא להודו?

"כן. בהודו אין כל כך הרבה קנאה כמו אצלנו. יש שם יותר אהבה מבארצות אחרות, יותר חום אנושי. בהודו מאמינים בנצח, בגלגול נשמות, ואנשים מחכים שמה שהם מחפשים יגיע אליהם".

"בהודו יש יותר אהבה מבארצות אחרות"

דווקא בסרט יש המון מחשבות על לנצל את הרגע. על זה שכדאי להפיק את המיטב מההווה

"הדמות של ז'אן משתנה הודות להודו. בהתחלה הוא מאוד אנוכי, הוא כמו ילד, אבל בהודו הוא הופך לגבר. שם הוא מתבגר ומבין שהחיים הם לא בדיחה. אולי הם כן בדיחה, אבל בדיחה רצינית מאוד".

אנטואן מתבגר בהודו לא רק בעקבות המפגש שלו עם אשת השגריר, אלא בעקבות מסע שבמסגרתו השניים יוצאים ביחד אל אמה, מנהיגה רוחנית הידועה בחיבוקים האימהיים אותם היא מעניקה למבקריה. המפגש עמה, כמו גם הדרך אליה, מצולמים באופן כמעט תיעודי. הסצנות המאולתרות לא רק מאפשרות לדוז'רדן לפרוח, אלא גם מעניקות ממד אותנטי לסרט שהוא ברובו מסוגנן מאוד, לפעמים אפילו מדי.

"אמה לא שיחקה תפקיד, וזה היה תנאי להשתתפותה בסרט", מפרט ללוש על ההפקה. "היא התייחסה לז'אן ולאלזה בדיוק כמו אל שאר האנשים שהגיעו אליה, והיא חיבקה 3,000 או 4,000 אנשים באותו יום. היא ביקשה לא לדעת מתי השחקנים מגיעים אליה, אז הסצנה הזו צולמה כמו סצנה דוקומנטרית. הייתי אומר שהרגע הזה, שאמה מחבקת את ז'אן ואלזה, הוא אמיתי. הוא החיים".

מאלתרים ופורחים. ז'אן דוז'רדן ואלזה זילברשטיין (צילום: מערכת וואלה! NEWS, דיפולט)

אמרת שבהודו אנטואן הופך מילד לגבר. מה עברת שם אתה?

"במשך כל החיים שלי תהיתי אם אלוהים אכן קיים, ואני חושב שכולנו שואלים את עצמנו את זה. אפילו האפיפיור לא תמיד בטוח במאה אחוז שאלוהים קיים, גם לו יש ספקות. אני אוהב את החיים, גם כשיש בהם ספקות. על זה רציתי לדבר בסרט, על זה שאנחנו צריכים לקבל את החיים כמו שהם. רציתי לצלם בסרט את החיים, עם כל הסתירות שבהם, עם כל הניגודים שקיימים. זה מה שאני אוהב. את הודו לא הכרתי בכלל. טסתי לשם, מרחק של 20,000 קילומטר כדי להבין איפה אני רוצה לצלם את הסרט. אם חייזרים יגיעו לכדור הארץ, הם צריכים להגיע להודו, הם יחסכו ככה המון זמן. הודו מסבירה את כל הסתירות שיש בעולם שלנו. אין צורך בעוד הסברים, כל התשובות שם".

למרות זאת, הודו דווקא לא היתה הבחירה הראשונה של ללוש כשקיבל לראשונה את הפנייה משני השחקנים הראשונים שלו. "בכלל רציתי לצלם את הסרט בישראל", הוא מגלה. זה לא לגמרי מפתיע. ללוש הוא יהודי חובב ישראל וביקר בה בעבר. ב-2007 הוא הגיע להקרנת הבכורה של סרטו "הצטלבות", והשבוע יגיע ביחד עם זילברשטיין להקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל הסרטים הצרפתי.

"אבי היה יהודי ואמי היתה קתולית שהתגיירה כשהתחתנה עם אבי, וגדלתי עם שתי הדתות. ישראל יקרה מאוד ללבי, אבל כרגע אני צריך לעכל המון דברים לפני שאוכל לצלם שם סרט. ישראל היא בעיני המדינה הכי מורכבת בעולם, קשה מאוד להבין מה קורה אצלכם, וגם אני לא לגמרי מצליח להבין, אז לא הייתי רוצה להגיע ולהגיד כל מיני דברים שאינם נכונים. כשאני מתחיל עבודה על סרט, אני חייב להיות בטוח במשהו. ועכשיו, למרות גילי המבוגר, יש המון דברים שאני עדיין לא מבין. אני אוהב מאוד את ישראל, גם בגלל כל אותן הסתירות והניגודים שקיימים בה. כרגע אין לי עדיין רעיון שיאפשר לי לגרום לכל הצופים להתאהב בישראל".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully