בלוג "האח הגדול": האח עם המנהל הראשי של הבאנג'י

01. אז מה, בסוף כולם יצאו בשלום מהשריפה ומסשן קפיצות הבאנג'י. כן, זה דבר נורא לכתוב אבל אל תגלגלו עיניים. הרי כולנו צוחקים מבפנים כשאנחנו רואים מישהו שנופל בטעות ברחוב. אף אחד כאן הוא לא הנזירה תרזה. כאילו, חוץ מנזירות שקוראים להן תרזה וגם קוראות את הבלוג. עמוק עמוק בלב, גם אתם צפיתם במתח בקפיצות הבאנג'י של המתמודדים כי חשבתם שאולי משהו יקרה וזה יהיה יופי של סרטון להעביר בוואטסאפ לחבר'ה. זו מחשבה קצת נאיבית כי הלו, אם היה קורה משהו למישהו, כבר מזמן הייתם קוראים על זה באינטרנט ובטח איזה ח"כ משועמם היה מכנס דיון של ועדת החינוך על איך טלוויזיה הישראלית פוגעת בתחביבים של ישראלים שטסו לטיול של אחרי הצבא באוסטרליה ובניו זילנד.

02. מתברר שברק היה השמח לאיד הגדול מכולם על הפרישה של שי חי וחבריו. גם ריקודים, גם יריקות, גם אזכורים של השטן. היה רק חסרה איזו זונדה והכל היה מושלם. אור, לעומת זאת, היתה הרבה יותר סולידית, פרשה את ידיה לצדדים והכריזה שעכשיו, אחרי ששי חי עזב, היא "חופשייה". מה זה אומר להיות "חופשייה"? אה, טוב ששאלתם. כשאור "חופשייה" היא יושבת בפינת העישון. בניגוד גמור למה שעשתה כשלא היתה "חופשייה". כלומר, ישבה בפינת העישון. אחר כך היא גם ישבה בסלון כדי לציין את החופש. ואז ישבה בפינת האוכל. ואז ישבה בחדר השינה. אין על תחושת חופש במתחם אולפנים בנווה אילן שממנו אסור לך לצאת. הכי חופשי בעולם.

03. ואיזה קטע שהמתמודדים מתחילים לחשוש ממה שחושבים עליהם מחוץ לאולפנים. זאת אומרת, כבר קודם הם היו ממש מודעים לתדמית שלהם והיו מודאגים פה ושם וחייכו למצלמות אבל משום מה, מאוד חשוב להם לצאת בסדר גמור עם הצופים. וזה משעשע כי היו מספיק מתמודדים שלא יצאו בסדר גמור עם הצופים ועדיין קיבלו קמפיין לכפכפי ים. אפשר היה לצפות מחברי העונה התשיעית שיבינו שתדמית היא לא הכל בחיים, היא רק ההבדל בין קמפיין לכפכפי ים וקמפיין לאופנת קמיסים של איזה בוטיק בפלורנטין. בסוף אנחנו שוכחים את כולם.

04. אבל הדבר הכי מדהים בכל הסיפור הזה הוא הזלזול הבוטה של המתמודדים שנשארו בבית בצבא האמת של שיחי. גם בלי להכיר את צבא האמת העילאי והמושלם (אני, אגב, ממתין לתעודת חוגר של כבוד), דודו וחבריו תהו האם מעריציו של שיחי ניסו להצית את בית האח הגדול. חה, הרי ברור שאם צבא האמת היה מעורב בניסיון ההצתה, השריפה היתה נראית אחרת לגמרי. המטבח היה עולה בלהבות כשמיצג האמנות האומלל של אור משמש חומר בערה.

05. הייתי בטוח שעמרי יילך על "מתנות קטנות" כשהוא יקפוץ באנג'י אבל הוא בחר לשיר את "עוף גוזל" כסחי העל שהוא. אם יום אחד יעשו סרט סחי-על שירכז את כל הסחים בישראל לסרט אחד שיתאר מפגש פעילי יש עתיד במתחם שרונה, עמרי יהיה אחד הליהוקים המוצלחים. לאח הגדול הוא מספר ש"רועדות לי הביצים" אבל הוא חייב להיות "גיבור" עבור חבריו בתוכנית ולגונן עליהם מפני האימה שטמונה בקפיצת באנג'י ביחד עם בובת המיניונים הגדולה שהביא מלוס אנג'לס בטיסה. איףףףףף.

06. כמו כן, כל הקטע של החברים הכי טובים בעולם שמורידים מתנות אחד לשני ממתקן הבאנג'י ומתחבקים כל הזמן ממש הולך למצות את עצמו מהר. לפחות המושי-פסט הזה נגמר והמתמודדים העמידו להדחה אחד את השני. ברצינות, אנחנו רוצים לראות את השישייה הזאת מתפרקת ומתפוררת לנו מול העיניים. וב"אנחנו" אני מתכוון לחברי צבא האמת של הבלוג.

07. הנימוקים של ששת המופלאים להדחה היו מופרכים. אור הועמדה להדחה כי היא בטוח תשרוד אותה (אפשר רק לקוות שלא כמובן) וקסניה הועמדה להדחה כי היא תהיה חברה של כולם אחרי התוכנית (סביר להניח שלא כמובן). מפה לשם, מצב שעמרי יצטרך לטפל בעצמו בשלושת השבועות הקרובים.

"אחותי, השטן לא פה" (ברק חוגג עם אור את עזיבת שיחי)

"חסרה לי המון המלחמה" (עמרי. גם לנו, גם לנו)

"אני בכוחות עצמי הצלחתי להוציא אותו מהבית הזה" (אור. ובכן, זה לא קרה ככה, כן?)

"כמה אנשים חולי נפש שאין להם מה לעשות" (ברק מסתכסך עם צבא האמת)

"תן לי עצה של פעם בחיים" (דודו רגע לפני הבאנג'י. עצה? תמיד תבחר בעגבניה)

"למען תושבי גבעת עמל" (אור קופצת באנג'י. וראינו לאן הם הגיעו)