בחור עם אוזניות 10: תריסר קטעים משובחים מהזמן האחרון

קשה היה לא להתרגש לפני כתשעה חודשים מסינגל הבכורה של סופי טאקר, אבל קשה היה גם לא לדאוג: דווקא בגלל שאותו "Drinkee" פרי עטם התגלה כמעדן כה מקורי, מיוחד ומרענן, רק טבעי היה לחשוד כי מדובר בהברקה שלא תשוחזר, גימיק חד-פעמי, כי הרי הברק לא מכה פעמיים, וכך גם לגבי ביקורים של חבר מכוכב אחר.

אך מאז השכיל הצמד הניו יורקי השר באנגלית ובפורטוגזית להפעיל את הקסם מחדש עוד פעמיים: ב-"Hey Lion" וכן בסינגל זה, שממצב את מעמדם כאחד הדברים הכי משמחים, מעניינים ומשמעותיים שקרו בעולם המוזיקה בשנה האחרונה.

לא פלא, אם כך, שסופי טאקר הספיקו כבר לככב בפרסומת של אפל, להיות לא מכבר אחת ההופעות המוערכות בפסטיבל SXSW ולקבל עוד ועוד תקשורת חיובית בארצות הברית. קשה לא להיסחף בצלילים שלהם, סוכריות קופצות שכמו נורו מלוע של תותח, להתמכר אליהם ולבקש עוד. האם נקבל גלידה גם בפעם הרביעית?

ווייבים של ממטרות וגרוב בלתי רגיל אפשר למצוא גם בסינגל הבכורה של Jen Jis. אמנם השם שלו גנרי להחריד - רק בשבועות האחרונים שמענו כחצי תריסר קטעים חדשים בשמות זהים או דומים, כולל אחד שיופיע כאן בהמשך, אבל המוזיקה עצמה ממש אינה כזו, והיא מתפוצצת מכישרון, שמחת חיים וטאץ' אישי.

מי שאחראי לכל זה הוא אנטואן שטנה, מוזיקאי פריזאי צעיר ויפה תואר, שזוגתו היא צעירה רמת-גנית יפהפייה גם כן. כאן הוא משתף פעולה עם בת עמו לורנס לאה, ויחדיו הם מגישים באנגלית דווקא שיר שהיה יכול להשתלב היטב בתור הזהב של VH1 בשלהי שנות התשעים, אבל גם כיום מגיע לו מקום חם בלבנו.

האווירה החיובית נמשכת גם ב-"For Good", שכמשתמע משמו ניצב גם כן כגלולת מצב רוח טוב למי שפורים שבר את רוחם. את התודה במקרה זה אנו חייבים לרמי, שיחד עם Tkay Maidza מוביל את פריחת ההיפ-הופ האוסטרלי.

בקיץ הקרוב יוציא רמי אלבום חדש. שיר זה, שלדבריו נכתב בהשראת J Dilla עליו השלום, הוא הסנונית הראשונה ממנו. לכבודו שיתף האוסטרלי הצעיר פעולה עם בת עמו, סמפה הגדולה, ויחדיו הם מוכיחים שגם קנגורו יכול להיות פנתר.

צעיר לוהט נוסף הוא כריסטוף גאלנט, שלשם הקריירה הבימתית שלו מסתפק בשם המשפחה, מה שמזמין כמובן כותרות ומשחקי מילים עם שמו של אלוף פיקוד הדרום לשעבר ושר השיכון בהווה.

בניגוד אליו, המוזיקאי לא נולד ביפו אלא בוושינגטון, משם עבר לאל.איי ובשנה האחרונה הסתובב בארצות הברית עם לא אחר מאשר סופיאן סטיבנס, שמי כמוהו יודע להעריך עילויים. עתה הגיעה העת להפסיק להופיע עם אחרים ולפתח את קריירת הסולו, כך שאלבום הבכורה של גאלנט ייצא בחודש הבא, והנה שיר חדש ומבטיח במיוחד מתוכו.

"בורבון" קוראים לו, וכמו המשקה גם הוא מיושן במובן הטוב של המילה, מזוקק, מתוק ועמוק. אם המפיקים של הפרק הבא בסדרת ג'יימס בונד מחפשים גרסה חדשה ומשוכללת של סם סמית, אז די בלגימה מן השיר הזה כדי להבין שגאלנט הוא הדבר הבא, וכמו יואב, אלוף אמיתי.

קולות בטעם ויסקי יש גם לצמד הרומנטיקנים האנגלים הידועים כ-Honne, שהולכים ומבססים את מעמדם כמעין גלגול מחודש, כפול ומכופל של ג'ו קוקר. ברוח זו, גם הסינגל האחרון שלהם מתגלה כאחד מאותם שירי אהבה נדירים, פשוטים אך מושלמים, הראויים לכך שמישהו או מישהי ייקחו את המיקרופון ויזמרו אותם לאהובתם ביום חתונתם.

אבל גם אם לא משמיעים את השיר הזה בזמן חתונה, כשמקשיבים לו מרגישים כאילו אנו מסתובבים בשעת ערב, במקום ליד הים, כוסית בידנו ואנשים מאוהבים לבושים לבן מסביבנו.

הקול של אור אדרי, לעומת זאת, נשמע כמו מיזוג בין סוכריות טופי לגרסה בת ימינו של ההרכב המקומי נוער שוליים. נוסף לשיתוף הפעולה שלה עם זואי פולנסקי בהרכב המעולה ריו, עליו כבר כתבנו באהבה בפעם שעברה, היא רקחה עכשיו מעדן מענג יחד עם יונתן ליפיץ, אותו שיבחנו כאן בעבר לרגל עבודתו המצוינת עם אביה פרחי.

הציוות בין השניים הוליד את "כבר כדאי", שאמנם הוקלט לפני כמה שבועות, אבל נשמע שייך למקום ולזמן אחרים לחלוטין, אולי אפילו כאלה שעוד לא היו. בינתיים אפשר לקוות שהחלום יימשך, ולהמתין לשיתופי הפעולה הבאים של ליפיץ ולאלבום הסולו הראשון של אדרי, שאמור להגיע בחודשים הקרובים.

גם על וריטה כתבנו כאן בעבר, והיא מיטיבה לספק סיבות חדשות לפרגן לה. כזכור, מאחורי שם הבמה בצרפתית (פירושו: אמת) עומדת מוזיקאית אמריקאית דווקא, קלסי ביירן שמה, שמלווה כעת את אי.פי הבכורה המוצלח שלה בסינגל חדש ועוד יותר בשל ובגר - משהו בכוחיות המינית והמטונפת שלו מזכיר אפילו את FKA Twigs.

אף מיקסטייפ לא יהיה שלם בלי איזה "פאקינג" אחד, אז טוב שווריטה מורידה כאן את כל בגדיה ומעלה אותנו לסקס על הגג. לא מתקתק, לא מתחנן, לא מקסים ולא מרגש. שיר מחוספס ואמיתי. כמו השם של הזמרת שלו, כמו החיים.

ביירן, בת 24, ראויה כמובן לתואר "הבטחה צעירה", אבל היא קשישה יחסית לשתי הכישרונות שנציג כעת - שתיהן בנות 19, אבל הקולות שלהן נשמעים כאילו הם מכילים בתוכם ניסיון של חיים שלמים.

הראשונה מבין השתיים היא Cloves האוסטרלית, מאותן תגליות שאחרי השיר הראשון שלהן בא לך לחבק אותן, ואחרי השני בא לך כבר לנשק את אלוהים, ולהגיד לו תודה שהעניק לעולם את המתנה הזו. למרות גילה כבר הספיקה להוציא אי.פי ובו לא פחות מארבעה שירים יפים, כמות המיישרת קו עם האיכות ומעידה על כך שהיא לא חלילה סתם ילדת פלא רגעית.

קשה לבחור מבין הארבעה שיר אחד מצטיין, אבל נלך על הבלדה "Frail Love" כהמחשה הטובה ביותר לא רק לכישרון של קלובס, אלא גם ליכולת שלה לגעת בלב בלי להיסחף למחוזות הדרמה, הפאתוס והמלנכוליה. אהבתה אולי שברירית, אבל עתידה המוזיקלי נראה בטוח כמו זכוכית משוריינת.

ווילדז, שם הבמה של אלה ווקר הלונדונית, גם כן בת 19, וגם לה יש קול אדיר ומבטיח. אלא שבניגוד לקלובז, היא הוציאה עד כה שיר אחד בלבד, כך שמוקדם עוד להמר אם מדובר בהברקה רגעית או במישהי שעוד נשמע עליה.

הבדל נוסף בין השתיים: בשעה שקלובס לא חצתה את הגבול מעבר להרי המלנכוליה, הרי ש-"Bare", סינגל הבכורה של ווילדז, מדכדך עד כדי שהוא מזכיר למאזיניו את השירים של Daugther, משוררי הדיכאון הגדולים של ימינו.

גם Daugther היו פעם ילדים, והתפתחו מכך להיות להקה שממלאת אולמות ענק בלונדון. הלוואי שזה יקרה גם לווילדז, אבל מה שלא יהיה, איש לא ייקח ממנה את אחד מקטעי הבכורה החזקים והעצובים של אביב 2016.

בעוד ווילדז הלונדינית מזכירה את Daugther, אלסקיה נשמעים כמו הרכב אנגלי אחר - לונדון גרמר. למעשה, הדמיון ביניהם כל כך גדול, עד שקרוב לוודאי כי אוזן לא מזוינת לא תצליח להבדיל בין השניים במבחן האזנה, וקשה להאמין כי מדובר בשתי ישויות שונות שאין קשר ביניהם.

גם כשמקשיבים ל-"Calling Out My Name" בפעם המאה, הוא עדיין נשמע בוקע מגרונה של האנה ריד, הסולנית של לונדון גרמר, אך האמת שמדובר דווקא בקולה של קלי גריפית, הצלע הווקאלית בטריו האוסטרלי הצעיר, שזה סינגל הבכורה שלו.

פרי הביכורים בהחלט מעיד כי שלושת האוסטרלים יודעים איך להיכנס מתחת לעור של קהל מאזיניהם, אבל אם הם רוצים שימשיכו לקרוא בשמם, הם יצטרכו לעשות משהו קצת מקורי יותר בשיריהם הבאים כדי לבדל את עצמם ולהמשיך לשמור על עניין בהם.

ומאוסטרלים שנשמעים כמו אנגלים, לניו זילנדית שנשמעת כמו אוסטרלית: נדיה ריד, גם היא מוזיקאית פורצת וצעירה (24), שמזמרת, מספרת סיפורים ומנגנת בגיטרה בצורה המזכירה את קורטני ברנט - אולי גם במקרה שלה קצת יותר מדי, מה שמסביר למה קשה לה להתבלט ולמה אלבום הבכורה הטרי שלה לא זכה לתהודה מיוחדת.

אך בדיוק השבוע הודיעה ברנט שהיא לוקחת הפסקה בזמן הקרוב כדי לשבת בצד ולכתוב בשקט פרויקט חדש, אז זה משאיר קצת מרחב לריד, ונותן לנו הזדמנות לגלות את השירים הקטנים והשנונים שלה, לפני שהם והיא יישקעו חלילה לעד בתהום הנשייה.

ומנדיה לנאדה - נאדה סרף, הלהקה הניו יורקית האהובה, שיש לה ותק יותר מלכל השמות שהוזכרו במדור גם יחד, ולכן רק יאה כי נעניק לה מקום של כבוד - השיר הנועל את המיקסטייפ.

השיר לקוח מ-"You Know Who You Are", אלבומם השביעי, שיצא זה עתה וניצב כאחד מן הטובים בתולדות הלהקה, עם רצף נהדר של קטעים משובבים שלא קל לבחור אחד מצטיין מביניהם.

נלך על "Cold To See Clear" כיוון שהוא מאפשר לסגור מעגל ולסיים את המדור כפי שהתחלנו אותו - עם גלולת המתקה לימים האחרונים והנוראים. המיקסטייפ הקודם התפרסם כמה ימים לאחר ליל הפיגועים בפריז, וזה מגיע מעט אחרי זוועות בריסל. האם מתישהו עוד נזכה לראות אופק בהיר?