הסופר והמחזאי אהרן מגד הלך הבוקר (רביעי) לעולמו בגיל 95. מגד אושפז במרכז הרפואי שיקומי 'רעות' בתל אביב לפני מספר ימים, שם נפטר. מגד, חתן פרס ישראל לספרות עברית, היה מהסופרים הבולטים בישראל ויצירתו נפרשה על פני יותר משישה עשורים. ספריו עסקו באופן מסורתי בתמורות שחיו בחברה הישראלית במרוצת השנים.
מגד נולד בפולין ב-1920 ועלה לישראל בשנת 1926. הוא גדל ברעננה ולמד בגימנסיה הרצליה בתל אביב. בהמשך עבר לקיבוץ שדות ים, שם בילה 12 שנים כחבר קיבוץ. בין השנים 1946-1948 שימש כשליח תנועת "החלוץ הצעיר" בארה"ב. בין השנים 1968-1971 שימש כנספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון, כתב טור קבוע במשך 15 שנים בעיתונים "למרחב" ו-"דבר" והרצה פעמים רבות באוניברסיטאות יוקרתיות בעולם ובמרכזים יהודיים. בין השנים 1980-1987 כיהן כנשיא הסניף הישראלי של איגוד הסופרים הבינלאומי PEN, וכמו כן היה חבר באקדמיה ללשון עברית.
במהלך 60 שנות פעילותו כיוצר פרסם מגד כ-40 ספרים. סיפורו הראשון "מטעון של שוורים" וספרו הראשון "רוח ימים" נכתבו כשעבר עם קיבוץ שדות ים לקיסריה. ספריו "מחברות אביתר" ו"על עצים ואבנים" זיכו אותו בפרס ביאליק. בנוסף זכה בשלל פרסים נוספים על יצירותיו, ביניהם: פרס אוסישקין (1955), פרס ברנר (1957), פרס ירושלים על שם ש"י עגנון (1996), פרס ראש הממשלה (1998) ופרס הנשיא (2001). בשנת 2003 זכה בפרס ישראל לספרות.
בנוסף ליצירה הספרותית, כתב מגד שלל מחזות שהוצגו ב"הבימה", "האוהל" ותיאטראות נוספים. ספריו תורגמו לשלל שפות זרות, וסיפוריו הופיעו באנתולוגיות שונות שפורסמו ברחבי העולם.
מגד הותיר אחריו אישה, הסופרת אידית צורית, ושני בנים: הסופר אייל מגד והמרצה להיסטוריה עמוס מגד.
הלוויתו של מגד תיערך בבית העלמין של קיבוץ קבוצת כינרת מחר בשעה 15:00.
"אהרון מגד הוא אחד מעמודי התווך החשובים של מה שאנחנו מכנים דור מלחמת השחרור מלחמת העצמאות", סיפר לוואלה! תרבות הסופר א.ב יהושע. "האנשים שהחוויה המרכזית שלהם היתה המעבר מארץ ישראל למדינת ישראל. הוא נולד בתקופת כאשר המאבק על הקמת המדינה היה המאבק המרכזי. הוא היה סופר רב תנופה שכתב הרבה הרבה ספרים ושינה את סגנונו מפעם לפעם, הוא עסק גם בשאלת הסופר, האמן. היו לו הרבה יצירות שבמרכזן עמד סופר ובדק את הקשר בין הכתיבה של הסופר לבין המוסריות שלו. הוא התעניין בקשר שבין הכתיבה הספרותית וההתנהגות המוסרית של הסופר. חוף מזה הוא היה עורך מאוד חשוב כאשר ערך במשך שנים את המוסף הספרותי "משא", ובמוסף הזה אני פרסמתי את הסיפורים הראשונים שלי. מהבחינה הזו הוא היה העורך והחונך הראשון שלי ואני עד עכשיו זוכר אותו לטובה ומוקיר".
"הוא מילא תפקיד מרכזי במשך הרבה שנים גם כסופר גם כעורך גם כמי שטיפח סופרים צעירים", סיפר הסופר והעיתונאי חנוך ברטוב. "הוא ערך כתב עת דו שבועון בשם "משא" שנוסד ב-51... ועשה זאת במשך 15 שנה. שם, סביבו, התקצבה קבוצה של סופרים ומשוררים".
הסופרת דורית רביניאן ספדה אף היא למגד: "סופר ענק. את הרומן שלו "החי על המת" גיליתי מאוחר יחסית, והוא נמנה על אחד הרומנים העבריים האהובים עליי ביותר. אני מקווה שהיצירה שלו תזכה לעדנה חדשה כי מדובר בהון ישראלי".
"אהרן מגד הוא בן דורי", אמר הסופר חיים גורי לוואלה! תרבות. "מבוגר ממני בשנתיים וחצי. אנחנו שייכים לדור הפלמ"ח, למרות שאהרן לא היה בפלמ"ח. בחייו, כחבר קיבוץ, כפועל נמל, כסופר, כמחזאי, כנספח תרבות בלונדון, פובליציסט מבריק שכתב מאות מאמרים, תקף והגיב, הוא היה דמות מאוד מאוד חשובה בספרות של הדור שלי, שהולך ונגמר לעיני. נשארו אולי 4 או 5 סופרים ומשוררים מהדור הזה. צר לי עליו. אנחנו בחברה שסועה שנמצאת עכשיו בימים רעים, ואהרן היה אדם שמאוד קשור להוויה הישראלית. את ההצגה 'חדווה ואני' שמבוססת על ספרו כל הוותיקים זוכרים. הוא היה אדם מאוד מאוד אכפתי, שכל מה שהתרחש בארץ העסיק אותו והוא הגיב עליו כפובליציסט. היה גם עיתונאי וגם סופר. הוא היה דמות מאוד חשובה בתרבות. הוא ייזכר שכזה, בתקופה שאינה קלה לנו. הוא היה חבר קיבוץ שדות ים, שם הכיר את חנה סנש וגם כתב את היצירה עליה. הוא עבד בתור פועל בנמל בחיפה וסחב שקים. אין היום סופרים שהם גם זה וגם זה וגם זה. צר לי עליו. אני מאחל למשפחה שהוא ייזכר בתרבות העברית, בספרות העברית, בתיאטרון העברי, כעוד סופר חשוב שתרם תרומה חשובה לתרבות שלנו"
השתתף בהכנת הכתבה: שגיא בן נון