"Nothing Compares 2 U"
כיום מן המפורסמות היא שהמקור שייך ללהקה שיצר פרינס, שחתום על כתיבת השיר, אבל לאורך שנים זה היה עניין לא מאוד ידוע. שינייד אוקונור הפכה את השיר הזה לשלה עד כדי כך שכיכב במצעדי סיכומי הניינטיז (כולל מקום רביעי בגלגלצ), והידיעה שמדובר בכלל בחידוש לשיר של The Family מ-1985 רק חידדה את ההישג. מאחר שפרינס קפדן בנוגע למקומות שבהם המוזיקה שלו תופיע, גם בעידן יוטיוב ושאר שירותי הסטרימינג קשה למצוא את המקור, ואם הוא קיים אז בדרך כלל הוא מוסר במהרה. איכשהו זה פסח על האתר הזה בחמש השנים האחרונות, כפי שניתן לשמוע, גם המקור יפה. פרינס עצמו עשה חידוש נוסף אחרי שהשיר כבר נעשה מזוהה עם אוקונור, גרסה בהופעה חיה מ-1993 יחד עם רוזי גיינס.
"Girls Just Want to Have Fun"
מילא שהלהיט הפמיניסטי האיקוני של סינדי לאופר מ-1983 אינו שלה במקור, אבל הידיעה שגבר שר אותו במקור גורמת למבט חדש עליו, חשדני יותר, אם כי כנראה לא בצדק. הזמר האמריקאי רוברט האזרד כתב וביצע אותו ב-1979 בביצוע פוסט-פאנק די מלבב שנשכח בתהום הנשייה. כשלאופר אימצה אותו היא שינתה קצת את מילות השיר באישורו של האזרד, וזו התוצאה שכולנו מכירים.
"If I Were a Boy"
ומלהיט פמיניסטי אחד לאחר - השיר הפותח ואחד מהבולטים של ביונסה באלבומה המרהיב "I Am... Sasha Fierce" מ-2008, הוא מעין חידוש לאחת בי.סי. ג'ין, שגם היתה שותפה לכתיבתו. היא הקליטה אותו בגרסת דמו ולא הצליחה לעניין בו את חברות התקליטים. בצדק, הוא נשמע כמו גרסת כיסוי חיוורת לשיר של ביונסה. ובינינו, שיר אידיוטי עם מילים בוסריות במיוחד. לפחות היא יכולה להתנחם בתמלוגים המפוארים שמגיעים אליה.
"My Way"
ב-1969, כשהעולם כבר היה עמוק בתוך הרוקנ'רול ומרד הנעורים, פתאום הגיח פרנק סינטרה המיושן עם שיר שנשמע כמו שריד מעולם אחר. אבל את ההמנון העצום הזה כתב פול אנקה עבור סינטרה, שהיה על סף יציאה מעסקי המוזיקה, ללחן של שאנסון צרפתי בביצועו של קלוד פרנסואה, שגם היה שותף לכתיבה וללחן. ככה זה נשמע במקור.
"She's The One"
הלהיט של רובי וויליאמס מ-1998 הוא במקור בעצם שיר שיצא רק שנה קודם לכן באלבום הרביעי של להקת World Party. כן כן, החבר'ה מ-"Is It Like Today" היפה. וויליאמס ביצע אותו בנאמנות רבה למקור, ובכל זאת המקור נשכח.
"Respect"
ארית'ה פרנקלין הפכה את הדבר הזה להמנון פמיניסטי עצום ב-1967, אבל מי ששר אותו במקור שנתיים קודם לכן הוא הגאון שכתב אותו, אוטיס רדינג. הגרסה שלו שונה מזו של ארית'ה עד שנדרשת תשומת לב יתרה כדי להבחין שמדובר באותו שיר.
"Torn"
להיט הפריצה של נטלי אימברוליה מ-1997 ואחד מהשירים המזוהים ביותר עם שנות התשעים, הוא בעצם חידוש לשיר שיצא שנתיים קודם לכן והתאפיין גם הוא בסאונד מאוד ניינטיזי, מה שהיו מכנים אז 'אלטרנטיבי', שאפיין את אמצע העשור ההוא. הוא היה חלק מאלבום הבכורה של הלהקה הלוס אנג'לסית הנשכחת Ednaswap, שתרם לא רק את "Torn" אלא את "The State I'm In", שיר פרידה נוסף שחודש ב-2000 על ידי שינייד אוקונור ובביצוע שלה אפשר לשמוע גיטרה מאוד דומה לזו של "Torn". לא רע בשביל להקה שאף אחד לא יודע על קיומה.
אבל האמת היא שההיסטוריה של "Torn" התחילה עוד לפני כן, ב-1993, כשהשיר היה עוד בשלב הדמו שלו בידי להקת Ednaswap, הזמרת הדנית ליז סרונסן הקליטה אותו בשפת אמה תחת השם "Brændt", כלומר "שרופה", אפשרות אחרת של כאב. הנה שני הביצועים המקוריים.
"Hey Joe"
אחד מהשירים הגדולים ביותר של ג'ימי הנדריקס, שהפך ללהיט ב-1966, הוא במקור של להקת הגאראג' The Leaves, שהקליטה אותו שנה קודם לכן בעיבוד שונה בתכלית.
"Tainted Love"
להיט הניו-ווייב האדיר של סופט סל מ-1981 הוא בעצם חידוש לבי-סייד מוטאוני כושל אך אדיר בפני עצמו של גלוריה ג'ונס מ-1964. בשנות השבעים הוא הפך ללהיט מחתרתי במועדונים בריטיים, עד כדי כך שג'ונס הקליטה אותו שוב ב-1976 אבל שוב כשלה מלהפוך אותו לכוכב מצעדים. רק חמש שנים אחרי כן הצליח הצמד האנגלי סופט סל במקום שבו היא נכשלה פעמיים (שלא בצדק).
"I Love Rock n' Roll"
הגרסה של ג'ואן ג'ט והבלאקהארטס מ-1981 כבשה את המצעדים, מכרה מיליוני עותקים והפכה להמנון של כל רוקר באשר הוא, אבל היא בעצם התבססה על שיר של הלהקה הבריטית Arrow, שב-1975 היה להיט צנוע בפני עצמו ואף השיג להם תוכנית טלוויזיה במולדתם.