קאצ'קעס

מעבר לבונוסים שדוחפים לכל אוסף להיטים של כל להקה שהיא, המכריחים את מעריצי הלהקה לרכוש את האוסף למרות שכבר יש להם את מרבית השירים בבית, אוספי להיטים של להקות מועילים בעיקר למי שמחבב את הלהיטים הגדולים של אותה להקה, אבל לא מספיק אוהב אותה כדי להשקיע כסף בכל הדיסקים שלה. לכן אני שמחה שיצא אוסף מסכם של קטטוניה – אחת הנציגות הבולטות של האגף הוולשי בפופ הבריטי (לצד המאניק סטריט פריצ'רז, 60 Foot Dolls והלהקה שהכי גאה בשורשים שלה: Gorky's Zygotic Mynci).

קטטוניה התפרקה בשנה שעברה, ולמרות ההצלחה העצומה שלה זכו באנגליה עם צאת “International Velvet” ב-98' (האלבום השני שלהם בחברה גדולה, והשלישי בכלל), קטטוניה מעולם לא היו להקה ממש-ממש מעניינת. מה שלא אומר שלא היו להם כמה שירים חינניים, כמו “Road Rage” ו"מאלדר אנד סקאלי", ומה שעוד יותר לא אומר שלזמרת שלהם, Cerys Matthews, לא היה קול ייחודי של חתלתולה חולה בכלבת ואישיות כובשת, ועל כן שניים מהשירים היותר טובים באוסף הם בכלל לא של קטטוניה, אלא "הבלדה על טום ג'ונס" של ספייס המארחים את מת'יוס, והדואט של מת'יוס עם טום ג'ונס האמיתי – אייקון הפופ הוולשי הגדול של כל הזמנים - ל”Baby, It's Cold Outside”.

אבל למה מועיל אוסף להיטים של להקה שאתה לא סובל אף שיר שלה (טוב, חוץ מ”Linger”)? המשותף לקטטוניה ולקרנבריז – שתי להקות שהוציאו בימים אלה אוספי גרייטסט היטס שכאלה - הוא שלשתי הלהקות יש זמרות שלא תוכלו שלא לזהות את קולן גם אם תשמעו אותו בעוד שלושים שנה מהצד השני של השפופרת כשתתקשרו למוקד של בזק לברר למה ניתקו לכם את קו הטלפון, וששתיהן נעזרו בשירותי ההפקה של סטיבן סטריט, שייחשב למפיק מבוקש ואטרקטיבי כל עוד יהיו בעולם אנשים שהעריצו את הסמיתס בילדותם. האוסף של קטטוניה מומלץ לכל מי שאוהב את האות רי"ש בצורתה המתגלגלת. לגבי הקרנבריז לא ארחיב את הדיבור שכן כולכם מכירים אותם, ומי שאוהב אותם – כנראה שמגיע לו.


* "Catatonia - "Greatest Hits, הד ארצי
* "The Cranberries - "Stars - The Best of 1992-2002, הליקון