ארץ קטנה, ייאוש גדול

"הספרות שלנו תקועה", אמר אברהם הפנר בראיון ל"הארץ". "רוב הכותבים לא קלטו שיש קולנוע שמנצח אותם גם עם שלוש ידיים קשורות מאחורי הגב". ולא שהפנר לוקה בקנאת יוצרים קולנועית, אלא שהוא פשוט מבין שקל לקהל לעכל סרט ירוד מאשר ספר דלוח. אכן יש אמת בתובנה של הפנר, אך ב"ארץ קטנה, איש גדול" (הקיבוץ המאוחד, סדרת "כבשה שחורה"), ספרו האחרון שבגלגולו הראשון נולד כתסריט לסדרת טלוויזיה בעלת שם זהה, היא לפעמים לרועץ עבורו. שכן שפה שנמנעת במכוון מטריקים ספרותיים מרהיבים ומסתייגת במוצהר (כפי שמכריז גב הספר), מטעמים קולנועיים, מדיבור על כל מה שאינו חשוף לעין, מזכירה לרגעים פתיתים בלי רוטב.

אין בזה כלל בכדי לומר ש"ארץ קטנה, איש גדול" אינו מוצר ראוי לקריאה. נהפוך הוא. אמנם קשה להתעלם מייחוסה המלכותי של היצירה כמיני-סדרה טלוויזיונית, וגם מזה שהפנר, למרות שנדמה שספריו רבים מסרטיו, הוא הרבה יותר קולנוען מסופר, אך אי הלהטטנות הלשונית מאפשרת להפנר להפגין את מה שהוא כנראה יותר טוב בו, וזו היכולת להצביע ולספר באופן "נקי" על מציאות אמיתית ונושמת שנחשפת לעיני הקורא כאילו לא ממש הבחין בה לפני, ודרך כך להציע התבוננות פוליטית נטולת תוכחה, נזפנות ומוסרנות. הפנר אינו כסיל המבקש להיות מה שאינו, והיצירה, בפורמט כתוב, לא רק שאינה מעיבה על זו הטלוויזיונית, אלא גם מציעה לקורא התבוננות קולנועית נטולת גינוני כתיבה וחפה מפסיכולוגיזציה.

מראשיתו מסומן הטקסט ככזה שבא לדבר על ומתוך המצב הלאומי העכשווי. בפיגוע ממשי שאירע בירושלים נהרג אלמוני קצר קומה. פרסום תמונתו בעיתון מביא לכדי טפטוף מפתיע של נשים, ילדים, חברים ואויבים המבקשים לספר את סיפור חייו, השונה בכל פעם. העלילה הבלשית, בחיפוש אחר זהותו של אותו אדם, מתנהלת במקביל להתמודדותה של סנ"צ ראשל בילו, החוקרת הראשית בעלת המראה והטמפרמנט התיקי דייני, עם אביה שמגלה אותות של סניליות. הניסיון ללכוד את זהותו האחת של האיש תסתבר כבלתי אפשרית, אך תשתלב במסע הפרטי של ראשל ותאפשר לה להגיע אל מקורות משפחתה והווייתה.

המציאות בסיפור, כמו גם האנשים שמתנהלים בה, אינה מושלמת, אבל הפנר, בדרכו הקומית, מצליח לעורר אמפתיה גם כלפי הנלעגים ביותר. קשה להתעלם מהאנלוגיה המרומזת בין אותו אדם שרבים מבקשים לנכסו לעצמם לבין ישראל של היום, שכמותו סובלת מריבוי הגדרות עצמיות ספק כפויות. והשאלה כיצד נעשה אדם כעור בעל ממדים גמדיים למושא אהבתם ומאבקיהם של רבים - סוגיה העולה מהטקסט - מקבילה לתמיהה באשר לחיבת הלאום שרובנו, מבלי להבין למה, ספוגים בה.

לא צריך להבין מכך שהטקסט אינו יותר מיומרה רעיונית משמימה, שכן הפנר מצליח לרקום באופן מעודן את המטאפורה הפוליטית שלו לתוך המארג הטקסטואלי מבלי לפגום בסיפוריות שלו. ואולי מה שהופך את "ארץ קטנה, איש גדול" מסדרת טלוויזיה טובה מאוד לספר שכדאי לקרוא, הוא הטון האירוני של המספר, שנעדר מהטקסט המצולם. שבהבלחות האקראיות שלו בזה הכתוב מצליח לא רק להצחיק מאוד אלא גם להצביע על מה שבתמונה נבלע כרקע ובמילים מצטבר לנימה הפוליטית-עוקצנית ששורה על היצירה. ואולי בעצם מה שמייחד אותה ממרבית התוצרים הספרותיים העכשוויים היא הנכונות לנקוט עמדה. ואולי גם צריך היה לומר את זה קודם, אבל נראה שהפנר שמאלני.