פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא בכיוון: "הדרך" פוסעת בנתיבים מוכרים ולא מרגשים

      קצת קשה לאמוד את הסדרה החדשה בכיכובו של אהרון פול, אבל שני הפרקים הראשונים שלה לא מקנים תחושה של משהו גדול, גורלי, כזה שיהלום את שמה הרה המשמעות. אולי זה קורה בגלל שנקודת הפתיחה שלה מוכרת מדי

      לא בכיוון: "הדרך" פוסעת בנתיבים מוכרים ולא מרגשים

      הדרך, כידוע, אינה חשובה. די ברצון להגיע. יותר מזה, הרצון להגיע פירושו להיות כבר בחצי הדרך, והרי ידוע שבדרך שאדם רוצה לילך - בה מוליכין אותו, אבל אנחנו עצמו מוכרחים לצעוד. רק להקפיד לתת את הדעת שיש דרך קצרה שהיא ארוכה ויש דרך ארוכה שהיא קצרה, ואם תמצאו דרך שאין בה מכשולים, היא כנראה לא מובילה לשום מקום. חיים מוצלחים, כך אומרים, הם כאלה שהלכתם בהם בדרך שלכם ולא כיליתם ברדיפה אחרי חלומות של אחרים. אם כי כמו שגורס השיר, זאת הדרך שאני בה נוסע אל חלומות אחרים, אני נופל וקם נופל וקם נופל וקם.

      כן, יש המוני ציטוטים, פילוסופיות וקלישאות על המושג הגדול הזה, דרך, מכדי שניתן יהיה להתחמק מהם. באיזו דרך נוקטת "הדרך", הדרמה החדשה של הולו (שעלתה אתמול ב-HOT ובסלקום TV)? האם היא כזו שתרצו לצעוד בה? על פי שני הפרקים הראשונים מדובר בסדרה לא רעה, שנסללה על ידי אנשים שיודעים מה הם עושים (ג'ייסון קייטימס, יוצר "אורות ליל שישי" ו"הורים במשרה מלאה" הרגישות והמרגשות, הוא מפיק בכיר), אך גם הנתיבים וגם האופק שלה לא מאוד מסעירים.

      סדרה, הדרך, אהרון פול (יח"צ)
      לפקוח עיניים. מימין: יו דנסי, אהרון פול, מישל מונאהן (צילום: יח"צ)

      הדבר הכי טוב בלי ספק ב"הדרך" הוא שובו של אהרון פול לחיינו. כוכב "שובר שורות" היה בה עוגן שכולו נשמה בעולם של טיפוסים ערלי לב, וגם הפעם הוא משמש כאלומת רגש. פול מגלם את אדי ליין (הבנתם? Lane כמו נתיב!), חלק מקהילה של אנשי כת המאייריזם - הם מתעקשים לקרוא לזה 'תנועה' ולא 'כת' - המרוכזים בעיקר בעיירה קטנה באזור מרהיב ביופיו במדינת ניו יורק. שם מתגורר אדי עם אשתו שרה (מישל מונהאן) ושני ילדיהם. הבעיה היא שאדי מתחיל לאבד את אמונתו, נושא מורכב גם ככה, אולם כזה שהופך לעניין של חיים ומוות כשאתה חלק מהמאייריזם - או כך לפחות טוענת מישהי שהיתה פעם חלק מהקהילה ולדבריה בעלה נרצח על ידם בגלל שערק.

      קצת קשה לאמוד את "הדרך", אבל שני הפרקים הראשונים שלה לא מקנים תחושה של משהו גדול, גורלי, כזה שיהלום את שמה הרה המשמעות. אולי זה קורה בגלל שנקודת הפתיחה של הסדרה מוכרת מדי. כל מי שראה יצירה כלשהי העוסקת בכתות כבר נחשף להתרחשויות המטורפות והמזעזעות ביותר שניתן להעלות על הדעת. כלומר, דמותו של המנהיג השרלטן המקומי שמגלם יו דנסי ("חניבעל") ללא ספק מסתמנת כמישהי שתעשה צרות, אך האם באמת תצליח להפך את קרבינו כשם שעשה הכומר ג'ים ג'ונס בחיים האמיתיים? האם האימפקט של כת נוספת יהדהד בעוצמה אחרי שראינו ממש לא מזמן את "הסיינטולוגיה וכלא האמונה"? סיכוי קלוש.

      סדרה, הדרך, אהרון פול (יח"צ)
      קשר משפחתי (צילום: יח"צ)

      הגם ש"הדרך" עשויה מצוין, משוחקת נהדר, מגוללת את הסיפור שלה במבנה מעניין שלא כפוף לליניאריות אבל עדיין נהיר, ומעוטרת במוזיקה - בעיקר פריטות פסנתר אפילו ברגעים המותחים - יפה ומחוכמת, היא בכל זאת פוסעת בנתיבים מוכרים וחרושים שמתקשים לרגש ולחבר אותנו אליהם באמת. ייתכן שזה ישתנה בהמשך, אולי הסדרה מבקשת אורך נשימה ובתום עשרת פרקיה הצופים שישרדו איתה יבואו על גמולם, אבל הבעיה היא שזה קורה בלי שנקבל בינתיים סיפוקים רגשיים, אינטלקטואליים או דרמטיים, ובעיקר בלי תחושה של ערך מוסף. לא זו הדרך.


      "הדרך" משודרת ב-HOT Plus, ב-HOT VOD ובסלקום TV בימי שלישי