עדלאידע

סליחה על האיחור. רצינו לכתוב עליהם כבר מזמן, אבל היו סיבוכים בעסקי הספנות. אולי נדמיין לרגע שאנחנו לא שלוחה בריטית, ואז זה יהיה בסדר. נציב את עצמנו הפעם יחד עם השוק האמריקאי, שם ישמעו על הקוראל רק בעוד איזה שנה וחצי, אם בכלל. אני כבר מרגיש יותר טוב.

הקוראל הוא קולקטיב של שישה חבר'ה בגילאים עד 21, שהגיעו לתודעה ההייפית של הממלכה המאוחדת מאיזה חור באזור ליברפול (אם מישהו רוצה להרחיב בתגובות, או להגיד שזה בכלל ליד וואמפסצ'סטר – אז טוב). הם מאוד מוכשרים, ומעבר לגיטרה-בס-תופים, חלקם יודעים לנגן אף בסקסופון, חצוצרה, קסילופון, אורגן ומפוחית (והם זכו במועמדות לפרס מרקורי, כנראה על זה).

האלבום שלהם, מהרגע שהוא יצא, הונף ונזרק ונתפס ונזרק שוב למעלה על ידי מבקרי הרוק ההמומים של בריטניה. הסיבה פשוטה. הקוראל-דודע'ס מסובבים חתיכת טיול מאורגן ומחורפן ואקלקטי היישר לשנת 1964, וכשהם עושים את זה, זה נשמע די מרענן. וזה גם מסקרן, ומשעשע ומשביע.

בביקורות כאלה מה שעושים זה בדרך כלל רשימה ענקית של שמות של להקות שמהן בטוח שהלהקה של היום מושפעת, למרות שסביר להניח שהיא לא שמעה על חצי מהם (לדוגמה: כששאלו את הסטרוקס בקשר לטלוויז'ן, ללא ספק אחת ההשפעות הכי גדולות שלהם, הם סירבו להסתיר את העובדה שהם די לא הבינו על מה מדברים). מכיוון שגם אני חושב שזה כיף לעשות את זה, אקפוץ בנונשלנטיות על עגלת ההייפ של לפני חודשיים ואספר לכם שעדלאידעת הפסיכדליק-רוק-פרוגרסיב-פאנק-רית'ם-אנד-בלוז של הקוראל יכולה להדליק נרות שיאירו בין השאר את השם של הדלתות, הביץ' בויז, פינק פלויד המוקדמים, פרנק זאפה, ניק קייב, ג'נסיס, מאדנס ודאוס. הסולן ג'יימס סקלי יושב על איכויות היסטוריות הנעות בין ג'ים מוריסון להרבה מאוד אריק ברדן מהאנימלס. באחד מצילומי הפרומו הקוראל יושבים כולם באיזה חדר, כשמאחוריהם פוסטר של ג'יימס ואן דר ביק (זה ההוא מ"דוסון קריק").

השיר שאני הכי אוהב בדיסק הוא "I Remember When", תבדקו אותו איכשהו, תפעילו אינטואיציה, ויש גם את “Deaming of You" (כבר לא עושים פופ כזה) ובכלל הרבה שמח. אווירה שתויה, צעירה, קלאסית, ואיבודי עשתונות חינניים. זהו ללא ספק אלבום בכורה מהמוצדקות, וזהו ללא ספק הרכב שהולך להישאר בסביבה. הנה הם הודיעו שבאפריל הם משחררים אלבום חדש.

* The Coral - "The Coral", nmc