(בסרטון: דיווח מאולפן וואלה! NEWS)
בניגוד למה שאפשר לחשוב, הדיווחים על הופעת אמנים שונים בעצרת למען החייל היורה הם נקודת אור בפרשה חשוכה. כבר שנים ארוכות שאמני ישראל מואשמים, בצדק, שהם מפחדים לנקוט עמדה בכל נושא שהוא לא פרויקט אמנותי חדש שהם מקדמים. החשש מפגיעה בפרנסה עשה את שלו. הבודדים שאמרו את אשר על דעתם, בין אם מימין ובין אם משמאל, שילמו מחיר כבד.
כשם שהיא קו פרשת מים מוסרי עבור החברה הישראלית, פרשת החייל היורה יכולה להיות נקודת מבחן מעניינת עבור עולם התרבות הישראלי. אייל גולן, דוד ד'אור, סאבלימינל ואמנים נוספים יופיעו בעצרת למען החייל שמצליח לשרוד, באופן מרשים צריך להודות, כבר כמה שבועות טובים כמושא סיקור חדשותי. התגובות ברשתות החברתיות להופעות בעצרת מיהרו להגיע וכצפוי, הן היו חלוקות. היו כאלה שתמכו, היו כאלה שהתנגדו. רק מעטות מהן עסקו בפן המהותי: האמנים האלה הביעו את דעתם ונקטו עמדה.
לכאורה, תמיכה בחייל היורה היא המהלך הבטוח ביותר עבור אמן ישראלי. דעת הקהל, למורת רוחו של שר הביטחון יעלון, היא בעד החייל. מה יכול להיות קל יותר מלהתעלם מכך שהחייל ירה למוות במחבל בחברון, בעודו מנוטרל ופצוע, ולרוץ לעבר החיבוק, החונק, של המיינסטרים? ועדיין, בעידן בו ניתן למצוא בעיקר שני אמנים שמתבטאים באופן קבוע (אחינועם ניני והצל), כל הבעת דעה היא דבר מבורך.
גם אם מדובר בתמיכה מעוררת חלחלה בחייל שמואשם בהריגה ושמפקדו הישיר אינו מאמין לגרסתו כפי שהוצגה בבית המשפט. אפשר לא להסכים עם הופעת האמנים בעצרת. אפשר אפילו לבוז להם וגם, רחמנא ליצלן, לכתוב סטטוס או שניים בפייסבוק. אבל עדיף לקחת צעד אחד לאחור ולשמוח שהאמנים החליטו לשבור שתיקה. מה יש להם להגיד זה כבר עניין אחר לגמרי אבל הם לפחות מדברים. גם זה משהו.