לאחר שנקודת המבט בסרטים צבאיים היתה שייכת כאן באופן בלעדי לגברים, הגיע "אפס ביחסי אנוש" לפני שנתיים והפנה את המצלמה גם לעבר חיילות צה"ל. היה ברור כי הצלחתו תפתח את הדלת ליצירות נוספות מסוגו. ואכן, כעת מגיע "18 Over" ומנסה להמשיך את המגמה, ובעשותו כן מאיר זרקור על סוגיה בוערת שהקולנוע המקומי כמעט ולא נגע בה: הטרדות מיניות במהלך השירות.
את הסרט כתבה, מפיקה ומביימת תום-לי זיגלמן, צעירה ישראלית שנסעה ללמוד קולנוע בדנמרק, וזאת בעקבותיו של הבמאי הישראלי גיא דווידי, יוצר "חמש מצלמות שבורות", המלמד במדינה הסקנדינבית. עם זאת, זירת ההתרחשות היא כמובן בארץ, והיוצרת המוכשרת הגיעה לכאן לאחרונה לביקור מולדת כדי לצלם את הפרויקט.
העלילה שלו, היא מספרת, מבוססת על חוויות שעברה בעת שירותה כקצינה האחראית על הדרכות בנושא הטרדות מיניות. במסגרת זו, לדבריה, נתקלה במקרה של חיילת שעברה הטרדה ובסופו של דבר אזרה אומץ להתלונן.
אף שמפקדיה עודדו אותה להגיש את התלונה, הטיפול בה בסופו של דבר קומם את זיגלמן: החיילת נשלחה לבסיס אחר, והקצין המטרידן לכאורה המשיך לשרת באותו הבסיס עם חיילות אחרות, ולמרות ההבטחות כי יינקטו נגדו צעדים, לא נעשה דבר.
בכך, מספרת זיגלמן, היא איבדה את התמימות שלה ואת התקווה שיש סיכוי לשנות משהו ביחס כלפי המשרתות בצה"ל. הסיפור הזה לא עזב אותה לעולם, והיה לה ברור כי ברגע שתתחיל ללמוד קולנוע, תקדיש לו את סרט הגמר שלה. בו, היא עוסקת בנושא, דרך סיפור על שתי חיילות המעבירות יחד לילה במגדל שמירה, והחוויות שהן עוברות יחדיו מעלות את שאלת מקומן של הנשים בצבא.
קל לראות כיצד מעורר הסרט תהודה בארץ ובעולם ועושה סיבוב פסטיבלים נאה, אך כדי שזה יקרה חסר דבר אחד: מימון שישלים את ההפקה, וגם יסגור לזיגלמן את המינוס שנוצר בעקבות ההשקעה הפרטית שלה בפרויקט.
לצורך זאת, השיקה זיגלמן קיקסטארטר, שישלים את הסכום הדרוש. כעת נותר לקוות שתצליח בכך, מה שיאפשר לה להעלות מודעות לסוגיה חשובה, שהקולנוע המקומי לא טיפל בה מספיק.