וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הילד של כולנו: ריאיון עם רועי פלורנטין על "ילד טוב ירושלים"

20.4.2016 / 0:00

לאחר שנים ב"ארץ נהדרת" ובלהיטים טלוויזיוניים אחרים, הבמאי רועי פלורנטין הגשים חלום ויצר קומדיה באורך מלא - "ילד טוב ירושלים". לרגל עלייתה לאקרנים הוא מתעקש שיש פה מקום לקולנוע שמח, ומסמן את המטרה הבאה - סרט של "ארץ נהדרת"

צילום: רן מנדלסון

בזמן שבכל העולם קולנוענים רק מחפשים פתח מילוט למסך הקטן, רועי פלורנטין השתוקק דווקא לעשות את המסלול ההפוך. בעשור האחרון פלורנטין מיצב את עצמו כאחד מן הבמאים העסוקים בטלוויזיה הישראלית, ועבד בין השאר ב"ארץ נהדרת", "החדש של עמרי גורדון", "החממה", "שבוע סוף" ועוד, אבל חלומו האמיתי היה לביים סרט עלילתי באורך מלא.

פלורנטין, בן 41 כיום, התוודה על החלום הזה לראשונה בוואלה! תרבות כבר בתחילת העשור - אבל רק עכשיו, שש שנים לאחר מכן, הוא זוכה להגשים אותו, עת סוף כל סוף מגיעה לאקרנים עבודת ביכוריו הקולנועית.

קוראים לה "ילד טוב ירושלים", מככבים בה עמוס תמם, מלי לוי-גרשון ומיטל גל-סוויסה, וכתב אותה רן אפלברג, אותו פגש במסגרת עבודתו הטלוויזיונית. "קיבלתי אותו לעבוד ב'החממה', ואמרתי לו שהתנאי לכך הוא שיכתוב לי תסריט לסרט", מספר פלורנטין בריאיון לרגל הפצת הפרויקט המשותף שלהם. "זה היה בצחוק כמובן, אבל רן אמר לי 'סבבה' ובאמת עמד במילתו".

רועי פלורנטין. , טליה רוזין,
מה הייתם עושים לו נותרו לכם שלושים יום לחיות? רועי פלורנטין עם מיטל גל סוויסה ועמוס תמם בצילומי "ילד טוב ירושלים"/, טליה רוזין
"מורגש שהקרנות לא כל כך מעודדות קומדיות, ומחפשות בעיקר דרמות איכות שישתתפו בפסטיבל קאן ובפסטיבל ברלין וכדומה"

פלורנטין לא נתן לאפלברג הנחיות לגבי התסריט המבוקש, ורק אמר כי הוא מחפש קומדיה ולא דרמה, ובכל זאת כזו שיהיה בה לא רק צחוק אלא גם רגש, וזה בדיוק מה שהוא קיבל. "ילד טוב ירושלים" מתפתח לפארסה, אבל מתחיל כטרגדיה. עמוס תמם מגלם כאן, כמשתמע משם הסרט, חנון מהוסס ועצור, שטעות של רופאיו גורמת לו לחשוב כי נותרו לו שלושים יום בלבד לחיות, והוא מחליט לנצל את הזמן כדי לצאת מהריבוע בו תחם את עצמו לאורך כל חייו המהוגנים. מלי לוי מגלמת את רעייתו הקרה והבוגדנית, ומיטל גל סוויסה משחקת דוגווקרית שמתגלה כנגטיב המוחלט שלה – נשמה טובה ומשוחררת, שהמפגש המקרי שלה עם הגיבור עוזר לו לעשות את המהפך באישיותו.

פלורנטין ואפלברג הנלהבים הלכו עם התסריט הזה לקרנות, ואז הגיע המכשול הראשון שהפר את ההרמוניה - הם נדחו. "רן התבאס נורא, ואני גם, אבל קצת פחות, כי הייתי מוכן לזה נפשית", מספר פלורנטין. "כך או כך, אחרי כמה חודשים, המפיקה שלנו, דפנה פרנר, התקשרה ואמרה שהתסריט לא עוזב אותה, אז היא רוצה שבכל זאת ננסה להרים אותו. הלכנו למשה אדרי מיונייטד קינג, ושכנענו אותנו לשים את הכסף ולהרים את הפרויקט בלי לחכות לעוד הזדמנות מהקרנות. אם היינו בוחרים להמתין, עד עכשיו היינו מחכים".

מה שאתה מספר לי בעצם מאשש את התחושה שיש כמעט לכל אחד בתעשייה המקומית – שהממסד פה לא ממש חפץ לראות יותר מדי קומדיות דוברות עברית.

"כנראה שזה נכון, אחרת היו משקיעים יותר תקציבים בעניין. אני לא בקיא לחלוטין, אבל מורגש שהקרנות מחפשות בעיקר דרמות איכות שישתתפו בפסטיבל קאן ובפסטיבל ברלין וכדומה. אני אישית כן חושב שיש פה מקום לקולנוע אחר, אסקפיסטי, כזה שמתבדרים מולו ומנקים איתו את הראש, אבל אולי לא כולם שותפים למחשבה הזאת".

איך נהיינו כאלה מדכאים ודיכאוניים? בכל זאת היתה מסורת מפוארת של קומדיות בשנות השבעים.

"איך נהיינו כאלה מדוכאים? תסתכל מה קורה בחוץ... חוץ מזה, אני חושב שיש עוד הסבר מהותי: בדרך כלל, בישראל הבמאי הוא גם התסריטאי, והוא כותב את הסיפור של הסרט מן המעמקים של נפשו. הוא כותב דברים שהוא מאמין בהם, דברים שקרו לו, ומה לעשות שסיפורים עם אלמנטים ביוגרפיים הם בדרך כלל לא הכי קלילים ונחמדים. מה לעשות, הרי איזה דברים מצחיקים כבר יש לנו לספר על חיינו? ביוגרפיות הן לרוב לא קומדיות".

עוד באותו נושא

שש שנים אחורה: פלורנטין מתוודה ל"וואלה!" על החלום לביים סרט

לכתבה המלאה
רועי פלורנטין. , טליה רוזין,
"היא התבאסה קצת מהקטילה נגדה, אבל זה לא הורגש". פלורנטין על הסט עם מלי לוי-גרשון/, טליה רוזין
"מה שרוגל אלפר כתב על מלי היה נבזי. כאילו שמלי עשתה לו פעם משהו רע ועכשיו הוא סוגר איתה חשבון"

ההשקעה הפרטית של משה אדרי, מי שעמד בשנים האחרונות גם מאחורי הלהיטים הקומיים "שושנה חלוץ מרכזי", "זינוק בעלייה" ואחרים, איפשרה ל"ילד טוב ירושלים" לדלג מעל הסירוב של הקרן, אבל עדיין נותרה בעיה אחת – משהו שפלורנטין לא אהב בתסריט, והיה חייב לתקנו.

"80 אחוז מהתסריט עבר למסך כמו שהיה כתוב", הוא אומר. "אהבתי את הסיפור ואהבתי את הגיבור ואת רוב הדמויות, אבל משהו הפריע לי: דמות הדוגווקרית בגילומה של מיטל. באופן אישי, כמו שהיתה כתובה בהתחלה, היא פשוט עצבנה אותי. הדיבור שלה היה מעצבן. אובר מתחכם כזה. היא לא דיברה כמו אדם אמיתי, אלא כמו דמות בסרט".

כמו ג'ונו או פרנסס הא.

"בערך. היה בה גם משהו תל אביבי נורא, ולא רציתי שזה יהיה סרט תל אביבי. מעבר לכך שאני שונא לצלם בתל אביב, כי זה רועש וצפוף ולא נוח, היה לי חשוב שהסרט יתרחש באיזשהו מקום גנרי, שיכול להיות מודיעין ויכול להיות גבעתיים ויכול להיות ראשון לציון ויכול להיות שכונה בנתניה. שהצופה בחיפה לא יישב ויגיד – עוד פעם תל אביב? כולם מדברים עכשיו על מדינת תל אביב, ואני לא רוצה שאנשים מחוץ לה ירגישו כאילו שהסרט הזה זר להם. אני רוצה שהם יחשבו שהגיבור הזה היה יכול להיות אח שלהם או הגיס שלהם או האחיין שלהם, ולא איזה מישהו שגר בשינקין".

את הגיבור הזה מגלם עמוס תמם – לאו דווקא הליהוק המתבקש לתפקיד של חנון.

"עמוס הוא השחקן הראשון שלוהק. אני רוצה להגיד לך משהו: כלפי חוץ, חושבים שהוא המאצ'ו, ומזהים אותו עם הדמות של קזבלן, או של שוטר מחוספס. אבל האמת, שמבפנים, הוא קרוב הרבה יותר לאופי של הגיבור כאן. רק היה צריך לעשות כל מיני שינויים קוסמטיים – לשים לו בגדים אחרים ומשקפיים, ולהביא קלינאי תקשורת, שיעבוד על הקול שלו, יוריד ממנו את השכבות שנבנו במשך השנים ויהפוך אותו לרגוע יותר".

באשר למלי לוי – אם אני לא טועה, היא הגיעה לצילומים קצת אחרי שהתפרסמה הקטילה הידועה לשמצה של רוגל אלפר עליה.

"היא התבאסה מזה קצת, כמובן, אבל זה לא היה מורגש. לגבי מה שרוגל כתב, אני פשוט לא מבין על מה הבן אדם מדבר. הוא פספס בגדול. מעבר לאמירה שלו, גם הדרך בה ניסח אותה לא היתה לגיטימית. זה היה נבזי. כאילו שמלי עשתה לו פעם משהו רע ועכשיו הוא סוגר איתה חשבון".

ילד טוב ירושלים. צילום: רן מנדלסון,
"לעבוד עם כלבים זה סיוט לא פחות מאשר לעבוד עם ילדים". מתוך "ילד טוב ירושלים"/צילום: רן מנדלסון
אני קורא את התסריט ורואה משפטים כמו 'לגמור לי על הפנים' ו'דוגי סטייל'. באתי לרן ושאלתי אותו אם הוא נורמלי"

אתה ידוע כאוהד שרוף של הפועל. לא התרגשת לעבוד עם זוגתו של שמעון גרשון?

"התרגשתי בהקרנת הבכורה של הסרט, כשנפגשנו לראשונה. יש לו נוכחות מרשימה, והוא הרשים אותי גם בהערות שלו. הוא בא ונכנס איתי לעובי הקורה, עם שאלה נקודתית על מהלך תסריטאי מסוים".

עוד ייחוס: את הבן של הגיבור מגלם, בהופעה קולנועית ראשונה, הילדון ארי נשר, בנו של הבמאי אבי נשר.

"ארי הוא ילד בן שישים וחמש. אחד כזה שבזמן הצילומים מתחיל לספר לך על מה קובריק עשה ב'תפוז המכני'. הוא יורד לרזולוציות מטורפות בגילו הצעיר ושואל אותך למה המצלמה פה ולא שם ודברים כאלה".

חוץ מילדים, יש ב"ילד טוב ירושלים" גם המון כלבים. בגלל שהדמות בגילומה של מיטל גל סוויסה היא דוגווקרית, אפשר להגיד שזה הסרט הישראלי עם הכי הרבה הולכים על ארבע אי פעם.

"חוץ מ'עזית הכלבה הצנחנית'".

יותר ממנו אפילו.

"סרט עם כלבים זה סיוט. כולם שואלים אותי - 'מה קשה יותר, ילדים או כלבים?' ואני עונה שזה סיוט באותה מידה. המזל הגדול הוא שמיטל מתה על כלבים והם עליה. כך או כך, רן הוא מי שהכניס את האלמנט של הכלבים לעלילה. הוא משוגע על כלבים. אני, לעומת זאת, תמיד הייתי אדם של חתולים, והצילומים ממש לא שינו את זה אצלי".

יש בסרט כלבים וילדים ואין לו הגבלת גיל רשמית, אבל יש בו גם ג'וינטים ודיבור מלוכלך במיטה, אז הוא ממש לא מיועד לכל גיל.

"אני חושב שהוא מתאים לבני 15 ומעלה, שזה גם מה שכיוונתי אליו. ממילא ילדים בני שמונה יילכו לראות את 'גאליס' ולא יתעניינו בסיפור הזה. גם הילדים שלי קטנים מדי בשבילו, ולא הבאתי אותם להקרנה, אבל כן רציתי שההורים שלי יראו את הסרט בלי שאהיה נבוך. בגלל זה, עידנתי את התסריט של רן. הדיבור המלוכלך שהזכרת? אז בהתחלה הוא היה מלוכלך הרבה יותר. אני קורא את התסריט ורואה משפטים כמו 'לגמור לי על הפנים' ו'דוגי סטייל'. באתי לרן ושאלתי אותו אם הוא נורמלי. שינינו את זה ככה שהסרט לא יהיה מוגבל מגיל 21 ומעלה או משהו כזה".

היו קומדיות שצפית בהן שוב לפני הצילומים כדי לקבל השראה?

"אני קרוע על 'זמר החתונות', ובכלל על הסרטים הטובים של אדם סנדלר, למשל 'נער המים' ו'הפי גילמור'. חזרתי גם לקלאסיקות ישנות, נגיד 'נוטינג היל', והתענגתי לראשונה מ'אשה יפה'. התגלה לי שעד עכשיו ראיתי רק קטעים ממנו, ואף פעם לא צפיתי בו מההתחלה עד הסוף. זו היתה החמצה גדולה מבחינתי, כי מתברר שזה סרט ממש טוב. ואם לבחור משהו מהקולנוע הישראלי, אז את 'גבעת חלפון' ראיתי ארבעים פעם. זה סרט ענק, מבריק".

ילד טוב ירושלים. קרדיט: טליה רוזין,
"אני חולה על הסרטים הטובים של אדם סנדלר". מתוך "ילד טוב ירושלים"/קרדיט: טליה רוזין

האם "ילד טוב ירושלים" יצליח להחיות את המורשת של "גבעת חלפון" ולהוכיח שגם כיום יש כאן מקום בשוק לסרטים קלילים ומשעשעים? פלורנטין לא חיכה לגזר הדין של הקהל, וכבר סיים לצלם קומדיה נוספת, "בדקה התשעים" שמה, על פי תסריט של שי להב ובכיכובם של מיכאל אלוני וחן אמסלם. כמו כן, הוא עובד עם התסריטאית נועה פניני על תוצר נוסף מן הז'אנר, ורצים לו בראש עוד שלל רעיונות נוספים.

"בגלל שאני חולה על כדורגל, אני חולם לעשות משהו על הליגות הנמוכות", הוא אומר. "למשל, משהו על בסיס סיפור שראיתי איפשהו על קבוצה שהבעלים שלה הוא גם המחסנאי וגם הנהג ולפעמים אין 11 שחקנים להעלות בהרכב אז מביאים את הירקן שישלים את החסר וכדומה. אני גם רוצה לעשות משהו סטייל קומדיות הקולג'ים האמריקאיות, וקומדיות אוכל, ולעשות קומדיה רומנטית מזווית נשית, כמו 'אסון מהלך'. הצרה היא שאני צריך מישהו או מישהי שיכתבו לי את הדברים האלה, כי אני לא מסוגל לכתוב בעצמי. מה לעשות. זה משגע אותי, זה מחרפן אותי, אבל אני פשוט לא מצליח להעלות בעצמי על הנייר את כל הרעיונות שיש לי".

מה עם עוד סרט של "ארץ נהדרת". הרי "זוהי סדום" שבר קופות בזמנו, ורק התבקש שתהיה לזה המשכיות, אבל כלום לא קרה.

"גם את זה אני מת לעשות. אני מכיר את מולי שגב, העורך של 'ארץ נהדרת', כבר הרבה שנים, אז כל הזמן הזה אני רוצה לבוא ולהגיד לו – 'תן לי במהלך אחת הפגרות לקחת שני תסריטאים שלך, ותחת פיקוחך, נרים סרט, כמו שעושים החבר'ה של 'סאטרדי נייט לייב'".

אז למה אתה לא בא ומציע לו?

"כי התביישתי. אבל באמת הגיע הזמן שאעשה זאת".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully