אתם כבר שוכבים במיטה, מתים להשתין, מקווים שהצורך לישון ישיג את ההכרח ללכת לשירותים ולהתרוקן. מה, בקור הזה תקומו בתחתונים? אז אתם נשארים ומקווים שתנצחו את עצמכם, שהפיפי יעבור, אבל במקום זה מוצאים את עצמכם במערבולת חושית, מחכים לבוקר. הפסדתם מכל הכיוונים.
בדוגמה הזו משתמש אליהו ניסים, גיבור המחזה "בוקר טוב אליהו" של תיאטרון דימונה, וכמו בכל סיטואציה שקשורה בשינה, גם דילמת הפיפי משמשת אלגוריה מושלמת למאבק שבין חיים למוות. ההתלבטות אם לקום או לנסות להירדם והפרפור הלא רצוי שבין ערו?ת ליקיצה, הן דוגמה למצב ביניים שבו הראש רוצה ומגיב אבל הגוף לא מסוגל. אלגוריה, אמרנו? במקרה של אליהו זהו לא משל אלה כבר החיים (והמוות) עצמם.
בעודו נוהג ברכבו במהירות מטורפת, לאחר שחגג במשרד הנסיעות שבו הוא עובד את יום הולדתו ה-43, אליהו (צחי מילמן) מתנגש חזיתית בעץ תפוחים ומובהל לבית החולים במצב אנוש. הוא שומע את הסובבים אותו ומנסה לדבר אליהם, אך הם אינם שומעים אותו. כך, כשהוא במצב של תרדמת, אליהו לכוד בין העולם הזה, שבו אמו (אילנית בן יעקב) ורעייתו (לילך יוסיפון/חנה כהן מור יוסף) מייחלות לכך שישרוד, לבין התחנה הבאה, אליה מנסה להוליך אותו מנטור מפתיע הוא עצמו, כילד שובב ונמרץ המחופש לארנב (נטע בר רפאל).
מעבר להתמודדות הקשה, תרדמת היא מצב מסקרן. איש אינו יודע מה מרגיש אותו אדם באמת - האם כואב לו ובאיזו דרגת כאב? האם הוא מרגיש כשיוצא לו קקי, ובמיוחד האם הוא מצליח להבין מי נמצא אתו בחדר? על פי עדויות רבות שנחקרו, לא מעט אנשים עברו חוויה חוץ-גופית מצב שבו אדם מתנתק פיזית מגופו ומתבונן עליו כמו צופה מהצד. אליהו הגיע למישור הבין ממדי הזה. הוא מנסה לדבר עם אמו ורעייתו, אבל הדמות היחידה שמתייחסת אליו באופן עקבי היא אליהו הצעיר והארנבי, שכפי שניתן לצפות ולנחש, גם פוקח את עיניו לדברים שלא ראה כשהיה על תקן חי מובהק. כך נוצרות על הבמה התקשרויות אבסורדיות, כשבדרך כלל אליהו לא מצליח לנהל שיח עם האם והרעיה, אבל לפעמים כן, ואז שוב לא.
את החוויה הזו מעביר צוות השחקנים (מילמן ובן יעקב אחראים גם לבימוי ולעיצוב התפאורה) באופן מצוין ומרגש. בסך הכול בן שעה, המחזה האקזיסטנציאליסטי הזה מצליח לפרוט על הרגש. "אם אתה לא אוהב את מזג האוויר בניו אינגלנד, חכה כמה דקות", אמר מארק טוויין והתחושה ב"בוקר טוב אליהו" היא שבתוך 60 דקות אנו חווים את כל עונות השנה זו הצגה שיש בה צחוק, עצב, קלילות ועומק, כולם מתחלפים בהבזקים של שניות, כשעל פסקול הרקע מנצח קולו השטותניקי המוכר כל כך של דורי בן זאב. מילמן מעביר היטב במימיקה משעשעת את התחושות שלו כגיבור התלוי בין החיים למוות, בן יעקב נכנסת מצוין לתפקיד כפול כרופאה מרשעת וכאם קלפטע, יוסיפון החייכנית מוסיפה המון חן על הבמה ובר רפאל אנרגטית כילד-ארנב, חיבור שמ"עליסה בארץ הפלאות" ועד "דוני דארקו" תמיד ייצר סקרנות אפלולית.
כל הערה, חיובית או שלילית, על תיאטרון דימונה ופועלו תתפרש, ובצדק, כהתנשאות על הפריפריה. על כן בחרתי לנטרל אג'נדות ולהתייחס ל"בוקר טוב אליהו" כאל מחזה בפני עצמו. ככזה, הוא עומד ביעדים שהציב. זו הפקה קטנה אך מדויקת של שחקנים יוצרים, שנותנים תמורה מלאה לכרטיס. אי אפשר להשוות חוויה כזו להפקות הגדולות של תיאטרון רפרטוארי מהשורה הראשונה, אבל אם, בהקשר לאליהו ולחלומו לטוס לבירות העולם, הצגה מיוחצנת משולה לסימון וי ביעדים תיירותיים, "בוקר טוב אליהו" הוא בית הקפה הקטן, האיכותי והנסתר, זה שאליו מגיעים רק עם המלצות מיודעי דבר.