אמירה שנויה במחלוקת אמש (רביעי), ערב יום השואה, מצד השחקנית שרית וינו-אלעד, מעל במת תיאטרון תמונע בתל אביב, בטקס האלטרנטיבי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, שנמשך כמסורת מאז שנת 1999, אז יזמה אותו שהרה בלאו.
וינו אלעד, שהנחתה את הטקס, אמרה בין השאר: "מה הטעם ללמוד היסטוריה אם אנחנו ממילא לא לומדים ממנה כלום. הנה, לאט אבל בטוח מחוקקים לנו שוב את חוקי הרייך". מיד לאחר מכן הוסיפה, בנימת קול ממנה עולה ספק אם בקריצה או ברצינות: "אה, סליחה, אסור להשוות, מצטערת". והמשיכה: "חוקי האפרטייד". ושוב אמרה, ספק בעוקצנות, ספק ברצינות: "סליחה, אופס, I did it again".
"אנחנו בישראל", הוסיפה וינו-אלעד, "החלטנו להמציא שיטת רשע משלנו, זה הכי ישראלי בעיני, המצאות. אז עכשיו יש לנו את חוק הנאמנות בתרבות. כפיים. חוק העמותות. שימו לב, הסימון אינו טלאי צהוב, אז אני לא נופלת פה בפח של ההשוואה, כי אסור להשוות. חוק הנורמות, שקובע שזה נורמלי להתעלל ולירות במישהו כי הוא ערבי, וברור שהוא לא הילד של כולנו. ההסתה והשיסוע והאמירות נגד אזרחים, נגד בית המשפט העליון, נגד נשים, נגד הומואים, נגד כל מי שיש לו דעה חופשית, כל זה קורה. ואצל האזרחים, אם הם לא מעודדים וצוהלים נוכח כל הטירוף הזה, אז אצל האזרחים יש שקט".
בהמשך הערב, אמרה וינו-אלעד: "מה אם בשנה הבאה הטירוף לא יהיה כל כך גדול, כשהמקום הזה יוכרז כבלתי חוקי, והמשתתפים בטקס הזה יאכלסו את החדרים במתקן הכליאה בחולות".
ח"כ זוהיר בהלול (המחנה הציוני) נשא אף הוא דברים בטקס: "אני רואה לנגד עיני ובעיני רוחי, איך מדינת ישראל, שאמורה להיות 'מאסטר פיס' של מדינה שבה הכל מתנהל כשורה, אבל היא מדרדרת שאולה, והיא מקבלת ציביון אחר ודמות אחרת. מדינת ישראל, לדעתי, באמצעות חוקים שאני מתוודע אליהם דרך מגע ישיר. רציתי לשנות מציאות שבה יש חוק נכבה, יש חוק נאמנות ויש חוקים מדירים אחרים".
(צילום: איתן אלחדז)