פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מכתבים ברוח: הסיפורים מאחורי אלבומו האחרון של יוסי בנאי

      במלאות עשור לפטירתו של יוסי בנאי, חושף יונתן בר גיורא, המפיק המוזיקלי והמעבד של אלבומו האחרון "לאט", את הסיפורים מאחורי הקלעים של העבודה על האלבום שיצא לראשונה ב-2001 וחוזר בימים אלה לחנויות בעיבוד מחודש ועם שיר של בנאי שלא הושמע מעולם

      העיר הזאת

      מילים: יוסי בנאי

      לחן: אהוד בנאי


      כיאה לפתיחת דיסק של בכיר השאנסונרים שלנו, השיר מתחיל בפתיח ארוך במיוחד - 16 תיבות, לפני שהמאסטרו פוצח בשירה. מילות השיר נכתבו על ידי יוסי, (על פי שירו המפורסם של קוואפיס "העיר") והוא הולחן על ידי אהוד בנאי. אהוד, אחד היוצרים הכי אנלוגיים שאני מכיר, לא שלח לי, כמו שאר מלחיני האלבום, קלטת או דיסק עם סקיצה. במקום זה הוא התקשר והזמין אותי אליו כדי "לקבל את השיר". וכך הגעתי כעבור כמה ימים לסטודיו היפה שלו בפלורנטין, ישבנו, שתינו קפה, דיברנו קצת על החיים ועל מוזיקה, ואז אהוד נטל את הגיטרה ונתן ביצוע של השיר בהופעה פרטית. דיסקסנו קצת רעיונות לעיבוד ובסוף הקלטתי על טייפ מנהלים קטן (שלמזלי הבאתי איתי) סקיצה. לקראת סוף הפגישה הוסיף בנאי: "תשמע, זה אלבום חדש של יוסי. יוסי הוא דוד שלי ואני אוהב אותו מאוד. אם צריך איזו עזרה בעבודה, אתה יודע: קולות רקע, גיטרות, מפוחית, רק תגיד". הזהרתי אותו שאני מתכוון לתפוס אותו במילה, והוא חזר פעם שנייה על ההצעה.

      זה נגמר בשני סשנים מענגים, אחד של קולות רקע בשיר שהלחין (המקהלה שיצר בקולו כוללת קול אחד גבוה במיוחד, שלטענת אהוד מעולם לא העפיל אליו לפני כן), ומפוחית בלוז בשיר "אין ענבים בגפן". בעיבוד השיר ניסיתי להנגיד מוזיקלית את "המקום האחר", כפי שהוא מתואר בבתים, ל"העיר הזאת", שממוקמת ממש כאן, בשכונה המזרח-תיכונית שלנו. וכך משייט השיר מרומבה קלילה, קצת ג'אזית (עם הגיטרה של יוסי לוי) בבתים, לפזמון שממריא לקצב שהוא שעטנז יווני (בתופים של ז'אן פול זימבריס) ומרוקאי (בריף הגיטרה בוזוקי של ינקלה סגל). לקראת הסוף מצטרף נגן הניי אמיר שהסאר למקהלה של אהוד עם סלסולים פרסיים שעוטפים את השניות האחרונות של השיר, ומובילים אותו - ואותנו, למסקנה הבלתי נמנעת "אתה תלבין, ותזדקן, בתוך אותן הסמטאות, ולאן שרק, לא תסתכל, אתה תראה רק את מראות - העיר הזאת".

      מכתבים ברוח

      מילים: יוסי בנאי

      לחן: שלום חנוך


      במקביל לתחילת העבודה על "לאט" בשנת 2000 החל הבמאי רם לוי לצלם סרט דוקומנטרי על יוסי. הוחלט לשלב בין שני הפרויקטים, כך שהסרט יעקוב אחרי תהליך העבודה של אחד משירי האלבום . השיר שנבחר היה "מכתבים ברוח", (זה היה בסופו של דבר גם שמו של הסרט, שיצא ב-2001). וכך נפגשנו כולנו בוקר אחד בביתו של שלום חנוך (מלחין השיר) בנווה צדק כדי לצלם את סצנת "הענקת השיר" ליוסי. המפגש כלל העלאת זיכרונות של שני המאסטרים על ימיהם בלהקות הצבאיות, ג'אם סשן קצבי על השיר, וביצוע אנפלאגד, רק קול וגיטרה, של שלום חנוך.

      בפועל התרחש המפגש הזה הרבה אחרי שיוסי שמע לראשונה את השיר, והוא כבר הכיר אותו היטב ביום הצילום. באחד הטייקים הוא התחיל לשיר להנאתו בקול רם ביחד עם חנוך, מה שגרם לבמאי להפסיק את הטייק, לקול צחוקם של הנוכחים. אחר כך הצטרפו לסרט עוד שתי סצנות, אחת בעת החזרות על השיר באולפני ZAZA ואחת שהיא בעצם קליפ הסיום של הסרט, ובה הביצוע הסופי והמלא של השיר. מבין הצלילים המאפיינים את השיר הזה אציין במיוחד את הגיטרה הפיוטית הפותחת של יוסי לוי, אחד מנגני הג'אז הוותיקים בארץ, ואת תפקיד הבאס מאוד לירי של ינקלה סגל. שיר הגעגוע הזה ליקירים שאינם, רוכב לכל אורכו על לופ אלקטרוני, ועל קולותיהן המרחפים של תמר קינן ושיראל ג'אוי

      אהובתי

      מילים: יובל בנאי, אורלי זילברשץ בנאי

      לחן: משינה וראובן שפירא


      כבר בשלב מוקדם בעבודה על האלבום הוחלט לצרף לו גרסת כיסוי אחת. אבל לאיזה שיר? התלבטנו ארוכות, רפי קינן, המפיק האמנותי של הדיסק, יוסי ואנוכי. הועלו המון שמות של שירים, רובם ככולם נפסלו בסופו של דבר, והעניין היה קצת תקוע. בוקר אחד, בדרכי לחזרה, התנגן ברדיו שיר של מתי כספי שנשמע לי מושלם לפרויקט. כשהגעתי פרשתי בפני רפי ויוסי את ההצעה. "זה שיר מעולה", התלהבתי, "כאילו הולחן במיוחד לקולו של יוסי". שניהם פרצו בצחוק, ואז יוסי הסביר לי "זה אכן הולחן לקול שלי. מתי כספי כתב אותו בשבילי, וכבר הקלטתי אותו לפני שנים..." השיר ששמעתי ברדיו היה "דקה דומיה". בהמשך אותו יום שמרתי על הרבה יותר מדקה של דומיה.

      בסופו של דבר הוחלט ללכת על "אהובתי", אחד הלהיטים הגדולים של משינה ושל סולנה יובל, בנו של יוסי. יוסי שיתף פעולה בעבר עם משינה, אך היתה זו הפעם הראשונה בה העביר את השיר למגרשו הביתי, ובגרסה שונה דרמטית מהמקור. העיבוד שבחרתי היה נטול תופים, גיטרות ובאס, ונשען על סימפולי מיתרים, במחווה ל"אלינור ריגבי" של הביטלס. אשף הסאמפלרים רביב גזית התגייס למשימה, וניגן את הפרטיטורה שהכנתי, כשהוא עוטף את קולו העמוק של יוסי בצלילים קרים-חמים של סינטיסייזר. הייתי מאוד לחוץ לפני שהשמעתי ליוסי את הסקיצה, שכן דובר על שינוי כיוון רדיקאלי. יוסי הקשיב בעיניים עצומות וריכוז, ובסוף הקטע, קם ללא מילים, ניגש אלי ונתן לי נשיקה על הלחי.

      בסופו של דבר הפך הטראק הזה לשיר שהושמע הכי הרבה מתוך האלבום "לאט" (עד שהגיע השיר החדש, "אמרתי לך שיהיה כך, ולא האמנת" ועבר אותו כבר בחודש הראשון).

      למות למען רעיון

      מילים: יוסי בנאי

      לחן: יהודה פוליקר


      הטקסט הסאטירי החריף של השיר הזה בולט בנוף המפויס, הנוסטלגי ורווי הגעגוע של האלבום. הוא כמובן רלוונטי היום יותר מתמיד. ציטוט לדוגמא:

      "מתי נבין שלא כדאי
      לרדת לטמיון
      בגלל גל אבנים עתיק
      או קבר בן מיליון"

      את הלחן קיבלתי על גבי קלטת מיהודה פוליקר. הביצוע היה ביתי, מאוד לא אולפני, רק פוליקר וגיטרה, כשברקע, לכל אורכו של השיר, נשמעו יללות החתול שלו. לא ברור אם יללות מחאה על הטקסט החריף – או יללות של תענוג.

      כמי שעסק שנים בסאטירה שמחתי מאוד על השיר הזה, ובעיבוד ניסיתי לחדד כמה שאפשר את האירוניה. זה התבטא ברול תופים צבאי במעברים, ובחגיגת קליפסו קצבית וצבעונית לקראת הסוף, עם מרימבה עליזה, וזמרת ליווי מעולה (תמר קינן) שעוטפת את קולו הרועם של יוסי בחום וגרוב. כל כך נהנינו מהסיום הממושך והשמח הזה עד שהשיר הפך בסופו של דבר לשיר הכי ארוך בדיסק, יותר מחמש וחצי דקות בסך הכל.

      ציור של אהבה

      מילים: רפי קינן

      לחן: יונתן בר גיורא (ע"פ שופן)


      כל הנגנים, הזמרים, וכמובן יוסי, הוקלטו לאלבום הזה באולפן הביתי שלי - חדרון קטן, מבולגן, בלי מחיצה ועם כתמים של קפה שחור על השטיח. כולם - חוץ מריטה. הייתי קצת נבוך לגרור דיווה שכמוה למקום כל כך לא ייצוגי, והחלטנו בעצה אחת לשכור לטייק השירה שלה את אולפני ZAZA. ריטה היתה אז בחודש התשיעי להריונה. היא הגיעה לאולפן עם המפיק לואי להב, שליווה את הסשן ואפילו המליץ על הטייק המנצח. הלחן שכתבתי לה (על פי פרלוד של שופן) היה מאוד לא פשוט, עם פיתולים מאמצים במיוחד באזורי השירה הגבוהים.

      אבל ריטה הגיעה מוכנה, כמו מקצוענית אמיתית, כשהיא יודעת את המילים והלחן בעל פה. תוך חמישה טייקים (לא יותר מחצי שעה), הסשן היה מאחורינו. יוסי לא היה שם כשזה קרה (הטייק שלו הוקלט הרבה לפני כן, וריטה למעשה שרה כשהיא כבר שומעת את חלקו בדואט באוזניות). אבל בתזמון מושלם עם סיום ההקלטה צלצל הטלפון באולפן. על הקו היה יוסי, שביקש להודות לה על התרומה המיוחדת לאלבום. יוסי הודה לה, מסתבר, בצדק רב. הנה כמה ציטוטים מייצגים מהביקורות על תרומתה לדואט:

      "ריטה שרה הכי מופנם ששרה אי פעם, וזה כמובן יפה להפליא" (גל אוחובסקי, "מעריב")

      "מזמן, אולי מעולם, ריטה לא נשמעה כל כך טוב. נסחפת בלחן
      מהפנט" (אבישי מתיה – "העיר")

      "הדואט חושף אותה באחד הרגעים המתונים והיפים בקריירה שלה" (אבי אפרתי – תל אביב)

      הטקסט הציורי של השיר הזה שייך למפיק האמנותי של האלבום. רפי קינן.

      אל תוך האור

      מילים ולחן: אביב גפן


      השיר הזה נכתב כהמנון, כזה שיכול בעיבוד אחר לגדול לממדים אצטדיוניים תוך שלש דקות. אני הלכתי על כיוון הפוך לחלוטין, ובחרתי לעטוף אותו דווקא בעדינות, כמין תפילה חרישית, כמעט ממולמלת, שמכילה בתוכה גם דואט של עוד (ינקלה סגל) ואקורדיון (אבא שלי, רמי בר גיורא). יש בפלייבק מקהלה, אך גם היא חרישית, כזו שמתגנבת על קצות האצבעות אל מאחורי גבו הרחב של יוסי, וממלאת את הפאוזות בתקווה עדינה. בימים בהם עבדנו על השיר, ממש עם פרוץ אינתיפאדת אל אקצה, היה לי כנראה קשה להתחבר להמנון תקווה רחב יותר ממה שיצא. הלוואי ויום אחד הנסיבות יצדיקו עיבוד חדש, נחוש וגדול יותר של השיר היפה הזה.

      אמרתי לך שיהיה כך, ולא האמנת

      מעט אחרי השלמת העבודה על "יוסי בנאי קורא תהילים", הפרויקט המשותף השלישי שלנו (אחרי "פגישה לאין קץ" ו"לאט"), ישבנו יוסי, רפי קינן, המפיק האמנותי ואנוכי, וחשבנו על הדבר הבא. אחת האופציות שעלתה היתה פרויקט שיוקדש למשורר יהודה עמיחי. הקלטנו כמה טקסטים (שיצאו בסופו של דבר בספר דיסק) ורפי הציע להוסיף גם שיר אחד מולחן - "אמרתי לך שיהיה כך". יוסי מאוד אהב את השיר ואת הלחן, ואף הקלטנו סקיצה בקולו. הפרויקט לא הבשיל בסופו של דבר, אך השיר הזה וההקלטה ההיא לא הרפו ממני כל השנים. בהתחלה זה היה גדול מדי ומעורר יראה מדי מכדי לגעת. אחרי זמן מה חזרתי להקשיב לו, ואפילו העזתי מדי פעם להוסיף משהו קטן לעיבוד, והשמעתי לחברים. והיו גם נגנים שבאו אלי לסשנים בענייני מוזיקה לסרטים, שנשארו עוד שעה כדי להוסיף צלילים לעיבוד.

      בשלב מסוים שותפי וידידי רפי קינן השמיע סקיצה לאלמנתו של יוסי, אביבה, שהגיבה בהתרגשות גדולה. ואחר כך תמי סטאמרי מהליקון שמעה גם היא ונדלקה. בשנה שעברה החלטתי שדי – זה חייב כבר לצאת. ואכן, לפני חודש השיר הזה סוף סוף יצא לאור, והתקבל מיד בחיבוק אוהב וחם מכל כיוון. אני חושב שמעבר להתרגשות הגדולה של לשמוע שוב את קולו החד פעמי של יוסי, עשר שנים אחרי שעזב אותנו, יש לי תקווה ש"אמרתי לך שיהיה כך" הוא שיר שיהיה רלבנטי תמיד, וכזה שיוכל להצטרף עם הזמן כשווה בין שווים לגוף העבודות העצום שהשאיר יוסי אחריו.


      את המהדורה החדשה של האלבום ניתן לרכוש אונליין כאן. או בדיסק בחנויות התקליטים.

      יונתן בר גיורא הוא פסנתרן, מלחין ומעבד. לבד מעבודתו עם יוסי בנאי על "לאט" ועל שני אלבומי אולפן נוספים שלו ("פגישה לאין קץ - יוסי בנאי מגיש אלתרמן", ו"יוסי בנאי קורא תהלים") עבד בר גיורא גם עם ריקי גל, יונתן גפן, מאיר בנאי, מירי מסיקה ועוד רבים. הלחין למעלה ממאה סרטים וסדרות. בין השנים 2011-2015 ניהל בר גיורא את מסלול מוזיקה וסאונד לקולנוע במכללת ספיר, שם הוא ממשיך לשמש כמרצה בכיר.