אלפים הגיעו הערב (שלישי) לטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני 2016, שהתקיים זו השנה ה-11, והפעם בהיכל קבוצת שלמה בתל אביב. בטקס, הנערך תחת הכותרת "חולקים בכאב, בונים תקווה", נשאו דברים בני ובנות משפחות שכולות הפעילים במסגרות שונות לקידום דיאלוג, פיוס ואי אלימות בישראל ובפלסטין וכן אמנים יהודים וערבים. את מסורת הטקס יזם בומה ענבר, ששכל את בנו יותם, חייל גולני, בלבנון ב- 1995, והארוע נערך על ידי תנועת לוחמים לשלום בשיתוף פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני למען שלום ופיוס.
בין משתתפי האירוע הערב: אוהד נהרין וניצן רסלר, רקדנית להקת מחול בת שבע, בקטע מחול מקורי לשיר "בית קפה" של מחמוד דרוויש; דנה ברגר, שילה פרבר ומקהלת הנשים הערבית-יהודית ראנה בביצוע מחודש ל"תפילת האמהות" של צרויה להב; שניים מחברי להקת "הדג נחש", שאנן סטריט ודודוש קלמס, בביצוע אקוסטי לשיר "July" מתוך אלבומו של סטריט "הכל לטובה", שיצא ב-2014 ועסק בכאב הפרידה מאחותו טובה, שנפטרה ממחלת הסרטן; הזמרת רות דולורס וייס; וההרכב "Illegal Siblings".
לפני עלייתו לבמה, סיפר לוואלה! תרבות הרקדן, הכוריאוגרף וזוכה פרס ישראל, אוהד נהרין, על חשיבות הטקס בעיניו. "מי שלא סופר כאב של הזולת, יש לי ספקות על הכאב שלו", אמר לנו.
לאחר מכן, על הבמה, אמר נהרין לקהל: "הכנתי קטע שעלול להיות תמוה על מי שלא מורגל לראות מחול, ואולי מעורר את השאלה למה רוקדים בטקס שכזה. רוצה לחלוק תחושה ברורה שהמחול והשכול והעצב והשמחה והתשוקה והכעס גרים ביחד, וגם היום אנחנו חולקים יחד עצבות וגם את השמחה שלנו להיות ביחד, ואת התשוקה לחיים אחרים, טובים יותר. אני מקווה שגם אתם, דוברי הערבית, שתבינו את השיר הנפלא של מחמוד דרוויש, ואתם שאינם דוברי ערבית ותשמעו את מילותיו בשפה המקורית בה נכתב, תתבוננו בחיבור בין כל המרכיבים ותזהו את הקינה, מצד אחד, ואת היופי המרהיב שהחיים מציעים לנו".
מהפקת הארוע נמסר בטרם קיומו: "בשנה קשה זו, כשאנו עדים לעלייה בשנאה ובאלימות, בצל החשש להסלמה בעזה וחודשים ארוכים של אינתיפאדת היחידים; אל מול ריק הנהגתי, ובזמן שלא מציעים לנו פתרונות חשוב לנו, ישראלים ופלסטינים, לקחת אחריות וביום הקשה הזה, להציע דרך אחרת ולהפסיק לחיות על החרב. במהלך הטקס המשותף אנחנו מתייחדים עם הכאב והשכול ומכירים במחיר שכולנו - משפחות שכולות והחברה כולה משלמים. איננו מוכנים שהשכול ישמש ככלי להעצמת וליבוי הסכסוך והאלימות. כדי שלא יהיה עוד שכול, אנחנו בוחרים לבנות ביחד מציאות אחרת. הטקס המשותף משמש בית למשפחות שכולות רבות, אשר מוצאות שם מעט נחמה ומזור לכאב ולאובדן הנורא שלהן, בנוסף לטקסים הממלכתיים. מצטרף אליהן קהל של אלפי ישראלים ופלסטינים, הכואבים את המוות והאובדן, ובוחרים להפוך את הכאב לתקווה".
מחוץ לאולם בו התקיים הטקס, מחו מפגינים ספורים וגידפו את הקהל שיצא ממנו. גם בשנים קודמות התקיימו הפגנות כנגד הארוע. בשנה שעברה, בניסיון למנוע את קיום הטקס, שלחו ועד מתיישבי השומרון וקבוצת משפחות שכולות מכתב לשר הביטחון משה יעלון, ובו קראו לו למנוע את הגעת המשפחות הפלסטיניות השכולות לטקס הזיכרון המשותף.