הג'אנגל שלי נושך כריות

חברי ר' נסע לשבועיים ללונדון וחזר משם פרחת גאראג' קומפלט: רוקדת כל היום בבית מסביב לתיק (כמנהג בנות הגאראג'), דואגת שישלחו לה מעתה כל שבועיים קלטות של רדיו "קיס" (התחנה שבה משדרים רמיקסים גראג'יים לכל דבר, מבון ג'ובי עד שולה חן), ואפילו שוקלת לגדל תחת, מצרך נחוץ לריקוד הגאראג'י שבו הבנות מנענעות את הישבנים כמו פנקייק שנדבק למחבת.

הגאראג' הבריטי (שמוכר גם כספיד גאראג', יו.קיי אנדרגראונד, טו סטפ ויו.קיי גאראג'), למרות הסתייגותו הרשמית של דני טנגלייה ("זה מהיר לי מדי") , ביסס את מעמדו בשלוש השנים האחרונות כמוזיקת הפרולטריון הבריטי השחור הרשמית (הבטחה שבטח מוכרת מאיפשהו). הגאראג' ירש את קוליות הרחוב של ההיפ הופ, הווי המשרוקיות של הרייב, הזמרות של הגאראג'-האוס האמריקאי הישן והברייק-ביט והבס של הג'אנגל. במידה רבה הגאראג' הוא הג'אנגל של תקופתנו, ג'אנגל שגילה שהוא בעצם הומו, ושככה הרבה יותר כיף.

נכון להיום הגאראג' הוא עם רגל אחת באנדרגראונד של תחנות הרדיו הפיראטי ורגל שנייה ב"טופ אוף דה פופס" עם פוש ספייס; זמן אידיאלי לצמד ארטפול דוג'ר (שזה, אם אני לא טועה, בתרגום חופשי "קומבינטור עם נטיות אמנותיות") להוציא אלבום מיקס. הדודג'רים הביאו את להיט הגאראג' הענק הראשון, "רה וויינד", שנכנס למקום הראשון במצעד הבריטי וגם הציג לעולם את שימי תבורי של האלף הבא, קרייג דייוויד. עכשיו, אחרי ארבעה סינגלים ולפני האלבום המלא הראשון שלהם, הם מציגים אוסף גאראג' להיטי - "ריוויינד בק ביי פאבליק דימנד" - שכולל את עצמם, אול סיינטס וכריסטיאן פולק השוודי. במהלך הדיסק נספרו לפחות 123 סימפולים של קריאת הקרב "סלקטה", שזו דרכן של פרחות הגאראג' לבקש מהדי.ג'יי שייתן להן בראש. והוא בהחלט נותן.