בית התקליט עם עזרא פורמן

פאנק רוק זו המוזיקה הראשונה שאהבתי בתור המוזיקה שלי (בניגוד למשהו שההורים שלי הכירו לי), וזה היה אחד מהרגעים הכי טובים. לא אכפת לי מהאספקטים המזוייפים והאידיוטים של הסקס פיסטולס: הדרך שבה ג'וני רוטן שר שינתה את החיים שלי לנצח.

כשהתחלתי לחלום על להיות כותב שירים, זה היה האור שהראה לי את הדרך. השילוב של הרכות והזעם הוא כנה, מחשמל וממלא בהשראה.

אני חושב שזה האלבום שאני הכי אוהב אי פעם, ואני מהסס למנות אותו בתור השראה כי הוא כל כך טוב וכל כך מוזר, שזה נראה בלתי אפשרי שאי פעם אוכל לנסות להביא אספקטים ממנו למוזיקה שלי. אבל הוא עיצב אותי בצורה בלתי ניתנת לתיאור.

לוסינדה וויליאמס הכירה לי שירי קאנטרי וסוג של כתיבת שירים מסורתית, והיא מביאה את הקרביים שלה לשירים שלה. אני מנסה לכתוב כמוה כי השירים שלה גורמים לי להרגיש רגשות פיזיים אמיתיים.

הבחור הזה לא יומרני ולא מסחרי וזה מאד קל לפספס אותו, אבל הוא אחד מכותבי השירים הכי טובים אי פעם. הוא טוב כמו ברוס ספרינגסטין (וזה אומר משהו) אבל הוא הרבה יותר פאנק, יותר רגיש והרבה יותר פשוט.

באיזשהו שלב שבו נאבקתי להצליח עם הלהקה שלי, לא יכולתי יותר והרגשתי שאני לא יכול לכתוב יותר שירים. התאהבתי באלבום הזה וזה החזיר אותי בחזרה לחיים. המולדיות מבריקות והפרספקטיבה פצועה ומוזרה מאד.

אני חושב שהקשבתי לאלבום המוזר והמקסים הזה יותר פעמים מלכל אלבום אחר. בסביבות 2011 הוא גרם לי להתאבסס עם הרעיון של לעזוב את הלהקה שלי וליצור אלבום סולו שיהיו בו המון שירים. בסוף האלבום הזה עזר לי להגיע להחלטה להקים את Ezra Furman & the Harpoons, ולהתחיל תקופה חדשה בחיים.

עזרא פורמן יופיע במועדון הבארבי בתל אביב ב-21 ביוני ולמחרת במזקקה בירושלים.