הכי מצחיק שאתם לא מכירים: קומיקאים מספרים על חניבעל בורס

מה אני אוהב אצל חניבעל בורס? כאילו, מעבר לבדיחות מצחיקות? את זה שהכל אצלו משתלב. צורת הדיבור האיטית והמוזרה שלו משתלבת מושלם עם הצורה בה הוא מתייחס לדברים כל כך בסיסיים כלא מובנים מאליהם ("פיט דייוויסון, אני לא אוהב את הפנים שלך. אתה נראה כמו בחור נחמד אבל כשאני מדבר איתך אני לא נהנה" - מתוך הרוסט לג'סטין ביבר), וזה גם מה שהפך אותו לסייד קיק המושלם לאריק אנדרה ב"אריק אנדרה שואו", (אחד הדברים המשוגעים באינטרנט, כדאי לכם לחפש), בה הוא מתפקד כאוקיינוס של שקט והיגיון מול הדבר הכל כך קיצוני שהוא אריק אנדרה. ואולי, באיזשהו מקום זה הקסם של חניבעל - השילוב הזה שהופך אותו לכל כך לייד-באק, כל כך לא מתאמץ, כל כך לא לוחץ, הוא שילוב מרענן מאוד בעולם הקומדיה של היום, שכל כך מושפע מהאינטרנט-שמינטרנט הזה.

חניבעל קצת מבלבל אותי. מצד אחד יש בו משהו פשוט כזה, ומצד שני חכם. הוא מאוד טבעי, אבל הוא גם חצי בדמות. ככה שאף פעם אני לא בטוח אם הוא סופר אינטליגנטי, או סוג של מפגר נינוח? זה חלק מהקסם שלו.

אני אוהב אותו במיוחד ב"אריק אנדרה", שהיא סוג של טוק שואו על קראק. חניבל משחק שם מין גרסה עוד יותר מוזרה של עצמו. כל דבר שהוא עושה שם פשוט נוחת בול: הטון, התזמון, כמו כאן למטה. הוא כאילו לא עושה הרבה, אבל איזה פרצוף יש לו כשהיא מביאה לו מכות, מין בלבול נפלא.

אני לא באמת יודע אם יש הרבה אנשים שמכירים את חניבעל בורס בארץ. מי שכן מכיר וינסה לתאר אותו, בטח יאמר שהוא סטנדאפיסט שמדבר על עצמו ועל ראיית העולם הנונסנסית שלו. הוא יכול להגיד שהוא שחור, אבל בעצם לא כריס רוק שחור, כי צבע העור שלו לא מתבטא בקומדיה שלו. אולי הוא יוכל להגיד שהוא מ"ברוד סיטי", אחת התכניות היותר טובות היום של קומדי סנטרל. ואם הוא ממש לא רוצה שיבינו, הוא יוכל להגיד שהוא הסייד קיק ב"אריק אנדרה" - התכנית הכי משוגעת ופרועה שיש היום לדעתי בטלוויזיה האמריקאית (אני מת עליה). אבל מה שבטוח יעזור לאנשים להבין מי זה האיש הזה זאת פרשת ביל קוסבי. בורס אמר לקהל באחת מההופעות שנמאס לו שביל קוסבי מבקר את הקהילה האפרו אמריקאית כיום. ואז הוא אומר שלפחות הוא לא אונס נשים כמו קוסבי ומפנה את הקהל שלא מאמין לו לבדוק בגוגל. הקטע הפך ויראלי ובסופו של דבר התחיל כדור שלג שפוצץ את הפרשה בפני העולם.

הקטע שבחרתי מראה איך ההומור שלו מבוסס בעיקר על נקודת המבט שלו, ללא ביקורת חריפה או אקטואליה. הוא מצליח להכניס אותי כצופה לעולם שלו ולאורך כל הדרך לרכב על התיאורים שלו שמלווה בחתך דיבור שמאוד ייחודי לו. בקטע של כמעט 8 דקות הוא עובר מלדבר על פורנו וגזענות, משם לחמוצים, משם לגנגסטרים ובסוף מדבר על כמה שהוא אוהב מיץ תפוחים, ברמה שהוא בכלל כבר לא שם לב למוכר הגזען כי יש מבצע מדהים.

אני מאוד מזדהה עם סגנון הכתיבה שלו וכמובן גם עם הביצוע. הצלחתו מביאה לי גם תקווה שלנונסנס יש עתיד.

הנה תובנה: תובנות יש כמו זבל. אני אומרת את זה בתור בחורה עם הרבה תובנות מפוקפקות - זה די מתיש שאנשים כל הזמן מנסים להסביר לך למה דברים קורים: למה גברים מעצבנים, למה נשים חופרות, למה ביבי עדיין בשלטון. תובנות יש כמו זבל. מה שאין כמו זבל זה יצירתיות וכושר המצאה - שניהם נדירים כמעט כמו שהם יפים. הכי מרשימים בעיניי הם אנשים שמסוגלים לראות סיטואציות ולהרכיב מהן משהו חדש.

במיטבו, חניבל בורס הוא הכי יצירתי. הפרשנויות שלו אבסורדיות ויפות, המונולוג הפנימי שלו חד ומופרע, וכמעט כל הבדיחות הטובות שלו מבוססות לא על הזדהות אלא על הפתעה. בגלל זה הוא נסיך הקומדיה האלטרנטיבית וגם הנסיך של ליבי.

חניבעל בורס יופיע בבית האופרה בתל אביב ביום רביעי, ה-29 ביוני בשעה 21:00. לרכישת כרטיסים לחצו כאן.