הבחירה של מרק לזר (רוקפור): "Apocalypse Dreams"
"בשיר הזה פגשתי לראשונה כשקניתי את הוויניל של 'Lonerism'. הרכישה היתה 'על בליינד', כי כל מה ששמעתי מהם עד אז ממש אהבתי. כשהגיע תורו של השיר הזה להתנגן, קשה היה להתעלם ממנו - הפקה ומיקס משוגעים לגמרי עם סאונד לו פיי הכי היי פיי שעושה שמח בבטן. מי שלא בא להופעה פראייר".
הבחירה של שחר אבן צור (מוניקה סקס): "Be Above It"
"'ואני יודע שאני חייב להיות מעל זה עכשיו
ואני יודע שאני לא יכול לתת להם להוריד אותי עכשיו
ואני חייב להילחם על הזמן שלי כפרצוף בקהל
ואני יודע שאני חייב להיות מעל זה עכשיו'.
"השיר שפותח את האלבום 'Lonerism' שיצא ב-2012 מחבר אותי למאבקים פנימיים שלי עם עצמי ועם אחרים. המלודיה הכל כך פשוטה ויפה כמו שיר ילדים ישן, עטופה בסאונד כל כך נושך ועם זאת מלא ועמוק, מספקת לי נחמה.
"החיים מלאים מכשולים ובורות עמוקים - 'אני חייב להיות מעל זה'".
הבחירה של אור אדרי (ריו): "It's Not Meant To Be"
"תקשיבו לבס תופים בשיר הזה, ככה נשמעות פעימות הלב שלי. יתכן שזו בעיה רפואית קשה, אבל אני מסכימה לחיות איתה עד שגם אני אצליח להביא כזה סאונד".
הבחירה של יובל הרינג (ועדת חריגים): "Why Won't You Make Up Your Mind"
"הייתי בסיבוב הופעות בהולנד ב-2010. האלבום הזה בדיוק יצא. 'Innerspeaker'. בחור שממש ממש היה עולה לנו על העצבים תמיד (אני ומיקי, אז TV Buddhas), כי הוא היה אמן מהסוג הכי 'נחלת בנימין' שיש, הלין אותנו בדירת קרקע שלו אי שם בטילבוק. הוא גם ארגן לנו את ההופעה באיזה אולם סקייטבורד מזוויע. בלילה כשישבנו אצלו, הוא שלף את האלבום הזה והקשבנו לו. אני זוכר שזה היה נשמע לי מאד שונה מדברים שהיו אז בנוף. האינדי ב-2010 בדיוק התחיל לגבש שפה רטרואית חדשה. השוגייז התחיל לחזור. להקות שוב נשמעו כמו The Go-Betweens. והלהקה הזו פתאום נשמעה כמו הפקה אבודה מתוך הקלטות אולפן של "סרג'נט פפר". זה היה מרענן. בבוקר שמענו את זה שוב על קפה. מאז אני שומע אותם. השיר הזה מזכיר לי את הטורים ובכלל את החיים אז, באוטו, יחפים, אוכלים בגטים עם גבינה, עומדים באמצע שדה, מסתכלים על החיים מהצד".
הבחירה של תעני אסתר: "Solitude is Bliss"
"טיים אימפלה הם מסוג ההרכבים שהגיעו והתחברו ליצירה שלנו תוך כדי תנועה, במקום הנכון בזמן הנכון. נכון ששני האלבומים האחרונים שלהם מעולים, אבל הרגש הנוסטלגי המרושע גרם לנו לבחור את השיר 'Solitude is Bliss' מאלבום הבכורה שהתחיל את כל הסחרחורת הזאת.
בשיר הזה, שהוא הראשון של טיים אימפלה ששמענו (כן, כולנו, יחד באוטו בדרך להופעה) יש כל מה שהופך אותם ללהקה אדירה - גיטרות טריפיות, הרים ותהומות של אפקטים, שינויים קיצוניים וריף מטריף. שלמות".
הבחירה של מלכה שפיגל: "Cause I'm A Man"
"קודם כל אני אוהבת את ההפקה של קווין פארקר. הוא בעל קול ייחודי משלו - חללי עם אלמנטים של פופ פסיכדלי. יש משהו בסאונד שלו שגורם לך להרגיש טוב. באלבום השלישי יש תחושה הרבה יותר 'מופקת' מאשר באלבום הקודם. אולם למרות תחושת ההפקה והעובדה שיש כאן ערבוב סגנונות - האלבום בכל זאת נשאר מאוד טיים אימפלה.
"אחדים ביקרו את הליריקה של השיר בטענה שהוא סקסיסטי. אבל לי זה יותר נראה כמו מישהו פאתטי במקצת המכריז, "מצטער שאני מתנהג כמו שמוק, אבל אני לא יכול לשלוט בזה - בגלל שאני גבר", בחוצפה מסוימת. אני מניחה שההתייחסות לשיר תלויה במידה רבה בהאם אתה גבר או אישה.
"התגובות שלי למוזיקה ולאמנות בכלל נוטות להיות מאוד אינסטנקטיביות, והשיר הזה מרגיש לי מאוד נכון. כשהוא יצא ניגנתי אותו הרבה".
הבחירה של אורי בראונר כנרות (בום פם, אוזו בזוקה): "Elephant"
"לפני כמה שנים, חבר מיפן שלח לי שיר בטענה שאני חייב לשמוע את הסאונד המעולה הזה. השיר היה "Elephant" של טיים אימפלה. הוא כנראה ידע בדיוק מה אני אוהב. השילוב של שיר מעולה, גיטרות שמנות, תופים פריכים כמו עוגיות עבאדי והפקה מדהימה של דייב פרידמן הגאון. מה יכול להיות יותר טוב מזה ? ובכן - הקאבר של Flaming Lips שיצא זמן לא רב אחרי כן, ריגש אותי עוד יותר".