פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      טעון קיפוח 84: פאר טסי ועדן בן זקן יהרגו לכם את האוזניים

      הדואט של פאר טסי ועדן בן זקן יהיה להיט בקרב חירשים, ליאור אלמליח עושה צעד נוסף לעבר המיינסטרים ומאי קריטי מרעישה ומפריעה לשכנים. הטור הים-תיכוני של רועי בהריר פרל

      טעון קיפוח 84: פאר טסי ועדן בן זקן יהרגו לכם את האוזניים
      בימוי: עוזי ג'ורג ונדב אליהו, צילום: ינון סלוצקי ועידן טירן, עריכה: סרגיי - פריים תקשורת

      פאר טסי ועדן בן זקן - "כל העיר שלנו" (4:15)

      הכל מתחיל בחינוך לגיל הרך. אם גננות לא היו מתעקשות ללמד ילדים ש"טובים השניים מן האחד", אולי לא היינו מגיעים היום למצב הזה. הדואט של פאר טסי ועדן בן זקן אולי מתבקש נוכח הנסיבות, אבל מהווה דוגמה מהדהדת למצב שבו השלם קטן בהרבה מסך חלקיו ואף פוגע בשמו הטוב. ובעיקר בזה של עדן בן זקן. השם של טסי גם ככה כבר לא משהו אחרי האלבום האחרון.

      למה התכוון המשורר כשכתב קודם "נוכח הנסיבות"? לכך שפאר טסי ועדן בן זקן הם השרית חדד והאייל גולן החדשים, המלך והמלכה הנכנסים - ובאמת, הגיע הזמן להציג אותם בפני העם ביחד, גדולים מהחיים, מנצחים, שרים בגרון ניחר ובחזה מורם "הלילה כל העיר שלנו". נכון, זה לא אמור להיות עד כדי כך רחוק מהמציאות, אבל איכשהו זה כן.

      אולי זה הטקסט הרפה, אולי זה הלחן החלול, אולי זה העיבוד העמוס והטראשי של יעקב למאי (קאנטרי בפתיח, טראנס ניצחונות בפזמון, שאגות של חבר'ה בין המשפטים של טסי ובן זקן). מה שבטוח זה שדרך השלום והשכונה שבה קוראים לעדן בן זקן "מלכת השושנים" לא נפגשות כאן. הקונפליקט התדמיתי שבין היהירות של טסי לעממיות הנערית של בן זקן מוצא ביטוי ב"כל העיר שלנו" בצורה של דיאלוג ווקאלי מלאכותי, מאולץ ומאוד לא אמין בין שני זמרים לא קשורים.

      צריך להיות מאוד תמים - או, לחילופין, מעריץ אדוק של השניים האלה - כדי להאמין שהם באמת סחבקים שקורעים ביחד את העיר. צריך להיות חסר אוזניים - או, לחילופין, מעריץ אדוק של השניים האלה - כדי לאהוב את השיר הזה.

      (כוכב וחצי)

      ליאור אלמליח - "אליך אקרא יה" (3:58)

      הפייטן ליאור אלמליח, מחלוצי הפיכת הפיוט לזרם פופולרי במוזיקה הישראלית, נהנה כבר די הרבה זמן ממעמד של יוצר איכותי שתזמורות מהוגנות ופסטיבלים ממלכתיים חפצים ביקרו, אבל העם, כפרות עליו, אינו חלק מהלופ שלו - וכעת הגיע, כפי שעולה משירו החדש, הזמן לשנות את זה.

      הבסיס הפיוטי עדיין נוכח, ומורגש היטב, בחיבור שבין הטקסט האמוני של רבי שלמה זריהן ללחן המרוקאי (סלים חלאלי), אבל התופים, הבס והגיטרה שנוספו באדיבות קובי אוז (הפקה מוזיקלית) לכינור, לבגלמה ולמנדולינה - חברי הילדות של אלמליח - הופכים את הפיוט הזה, הפשוט למדי ביסודו, לחאפלה מהנה ולגיטימית, בטוב טעם, ששומרת על רוח הפיוט המקורי, מניעה את הגוף ומחממת את הלב בטבעיות - ובקיצור, מהווה תשובה ראויה, מכובדת, ל"החברים של רביבו".

      גם כאן - חשוב להבהיר - אלמליח לא פונה ישירות לקהל הצעיר של בן אל תבורי, עדן בן זקן, עומר אדם ושות'. הוא ממשיך לשיר בעיקר להורים שלהם, רק שהפעם, בזכות המעורבות המדויקת של אוז, הילדים קצת פחות ישתעממו כשאבא ישים ליאור אלמליח באוטו. וכן, זה כבר משהו.

      (שלושה כוכבים וחצי)

      מושיק אלימלך - "אוצר שלי" (3:22)

      על עטיפת הסינגל הזה מופיעה תמונה של אישה נאה, בהירה, מסורקת ומאופרת בסגנון מיטב אולמות האירועים. מתחת לתמונה מתנוסס - או כך לפחות ניתן להסיק נוכח התמונה (צילום תקריב טיפוסי לז'אנר, שמהווה סטנדרט ב-90 ומשהו אחוז מהסינגלים הים-תיכוניים) - שמה של אותה זמרת צעירה: קוראים לה מושיק אלימלך.

      היא שרה מאוד יפה, מושיק. קולה גברי, עמוק ונוסך ביטחון. השיר שלה מרגש ורומנטי. קצת ים-תיכוני, קצת לטיני, קצת שיר של הומלס עם פלייבק בטיילת. "בחלומות את תמיד הופעת / אישה יפהפייה עם לב ענק", היא שרה את המילים שכתבה לעצמה, ככל הנראה בהקדשה מיוחדת לעצמה.

      בהחלט ניכרת בה, במושיק, מידת מה של מגלומניה. כשהיא מגיעה לפזמון, היא אף מכנה את עצמה "אוצר" ומודה בפה מלא באהבתה לעצמה: "אוצר שלי / אהבת חיי, עולמי / אוצר שלי / מעיין הנעורים, אהובתי". בקליפ של השיר הזה, אגב, היא נראית קצת פחות טוב מאשר בתמונה שעל העטיפה: שיערה קצר יותר, צבעו חום מאפיר עם שביל באמצע, יש לה משקפי ראייה, פניה עבים ובשרניים יותר וחוץ מזה יש לה גם זקן צרפתי.

      במילים אחרות, מושיק אלימלך הוא גבר - גבר שבגברים, אם לדייק - והתמונה שעל עטיפת הסינגל אינה שלו, כי אם של אהובתו, האוצר שלו. במילים של ההודעה לעיתונות, מושיק עושה "מוזיקה בניחוח ישראלי, ים-תיכוני, בקצב הרומבה, בתוספת צלילים נוספים שיצרו מוזיקה ייחודית. עם גוון הקול השונה של מושיק נולד שיר מקסים באווירה נעימה, מרגיעה, בטעם של פעם" (כך במקור). אם תרצו מילה אחת שמסכמת את השיר הזה באופן הכי מדויק והכי נכון: לא.

      (חצי כוכב)

      ליאור דידי - "לא כדאי" (3:07)

      האמת היא שלא ממש כדאי להקשיב ל"לא כדאי", שכן אין בו שום דבר מיוחד, אבל הסיפור שמאחוריו מצמרר, ולכן ליאור דידי בכל זאת פה. בהודעה לעיתונות נכתב שדידי הוא באר שבעי שתמיד חלם להיות זמר, כתב שירים למגירה, אחר כך "הופיע על כל במה אפשרית" (כן, זה הרבה במות) - "עד שלילה אחד נגלתה לו בחלום דמות מסתורית (כך בהודעה, רב"פ) ששרה לו קטע מסוים, וכשהתעורר, רשם אותו, הוסיף לו בתים, נכנס לאולפן, הקליט אותו, והתוצאה לפניכם". והיא חלומית.

      (שני כוכבים)

      מאי קריטי - "הצלצול האחרון" (3:27)

      החופש הגדול תופס את מאי קריטי, בת ה-13 וחצי, בדודה קשה על מסיבות. היא חייבת מסיבה ויהי מה - ולפי השיר זה נשמע שזו כל תכלית קיומה. קצב הרגאטון שמלווה אותה משעמם ומעצבן, המילים המפגרות שנכתבו לה נכנסות לאוזן שמאל ומיד יוצאות מימין, הלחן חלש, הקול רגיל - אבל זה לא משנה, העיקר שיש מסיבה, ש"הבריכה כבר מוכנה", ש"המוזיקה דולקת" (כך במקור) וש"כל השכנים בחגיגה". השאלה, אפוא, היא רק למי הכי מומלץ להתקשר עכשיו כדי להתלונן על הרעש.

      (כוכב אחד)