האגדה מספרת ש-42 אנשים בלבד הגיעו לצפות בהופעה הראשונה של להקת הסקס פיסטולס במנצ'סטר ב-4 ביוני 1974 אבל כל מי שהיה שם, הקים להקה בעצמו. פיט שלי והווארד דווטו הקימו את הבאזקוקס; איאן קרטיס, ברנרד סאמנר ופיטר הוק הקימו את ג'וי דיוויז'ן שלאחר מכן תהפוך לניו אורדר; מארק אי. סמית' יקים את The Fall ואחד סטיבן פטריק מוריסי התחיל לכתוב שירים שיהפכו לאחר מכן לפסקול של מיליוני מעריצי הסמית'ס. לא פלא שההופעה הזאת, שמכונה "הגיג ששינה את העולם", כבר הפכה לחלק מהמיתולוגיה הבריטית, והיתה גם הבסיס לסרט "אנשי המסיבות" של מייקל וינטרבוטום מ-2002. אחד מאותם 42 אמיצים שצפו בהמצאת סצנת הפאנק הבריטית במנצ'סטר היה ילד בשם מיק האקנל, ארבעה ימים לפני שחגג את יום הולדתו ה-16. כמו שאר האנשים באגדה, גם הוא הקים להקה.
הפאנק החובבני של הלהקה של האקנל, ה-Frantic Elevators (המעליות המשוגעות), לא הצליח לפרוץ אל מחוץ לגבולות מנצ'סטר. השיר האחרון שהלהקה הקליטה היה בלדה עצובה שהאקנל כתב כשהיה רק בן 17, והיא מתארת את סיפורו האישי כילד שגדל בבית ללא אמא, לאחר שזו ברחה מהבית כשהיה רק תינוק. השיר, "Holding Back The Year", לא יהפוך ללהיט, אבל כן יפתח להאקנל את הדלת לחוזה הקלטות תחת שם חדש: סימפלי רד, משחק מילים על הכינוי שדבק בו עקב שיערו הג'ינג'י. באלבום הבכורה הוא יקליט מחדש את אותה בלדה עצובה, שהפעם תהפוך ללהיט ענק שיגרור אחריו קריירה מצליחה ומכירת עשרות מיליונים של אלבומים.
42 שנים ועשרה ימים אחרי אותה הופעה במנצ'סטר, אחד מאותם 42 אנשים שהיו בקהל ימלא את היכל הספורט ביד אליהו באלפי מעריצים שישירו יחד איתו את אותו שיר עצוב וזה דווקא היה די שמח. ספק אם מישהו מבאי ההיכל אמש יקים להקה בעקבות ההופעה, אבל סיכוי סביר שהרבה מהם חזרו הביתה ועשו אהבה לצלילי מוזיקת הנשמה המתוקה של סימפלי רד.
השילוב של שיער ג'ינג'י ועיניים כחולות הוא הנדיר ביותר בעולם. מדובר בקומבינציה שקיימת אצל פחות מאחוז אחד מהמין האנושי. ובכל זאת, הדבר הכי נדיר אצל מיק האקנל הוא לא השילוב של צבע השיער הטבעי שלו ועיני הברקת שלו אלא הקול החד-פעמי שלו. לזכותו ייאמר שהוא הצליח לשמור על קול הקריסטל הייחודי שלו, וגם היום בגיל 56 הוא נשמע בדיוק, אבל בדיוק כפי שהוא נשמע במצעד הפזמונים של רשת ג' בתחילת שנות התשעים, כשעוד השמיעו שם מוזיקה לועזית.
השיער שלו קצת פחות כתום, הגזרה שלו קצת יותר עגלגלה, והפנים שלו עברו כנראה כמה טיפולי יופי לא מחמיאים שגורמים לו להיראות קצת כמו הבובה של פילסברי על מסכי הענק ביד אליהו אבל הכל שטויות, כי כשהאקנל פותח את הפה וצורח בפעם המיליון שהוא רוצה ליפול מהכוכבים הישר אל זרועותינו כל הציניות בעולם נעלמת והקול הזה עוטף את כל מי ששומע אותו בנייר צלופן, נוסטלגיה צמרירית וקצת אבק פיות. זו קלישאה נוראית לקרוא למוזיקת פופ "קסומה", אבל קשה להתכחש לקסם הזה כשאלפי אנשים מצטרפים יחד לשיר שהם לא שמעו עשר שנים כי אפילו לגלגלצ נמאס להשמיע אותו, ומתברר שכולנו פשוט חיכינו להזדמנות הנכונה לשמוע אותו ולהתאהב בו מחדש.
ששה מוזיקאים עוטפים את האנקל על הבמה, ויחד הם יוצרים את סימפלי רד אך גם הם יודעים שלא מדובר באמת בלהקה, אלא במופע של איש אחד שבחר בקפידה את האנשים שיכולים לעבוד איתו בלי לחרוג מילימטר מהתפקיד המוגדר להם מראש. אין על הבמה אף אדם שעבד עם האקנל מתחילת הדרך של הלהקה לפני 31 שנים, ולא במקרה. התוצאה היא מופע פופ מהונדס ומתוקתק בקפידה, שמבוצע בשלמות וזאת לאו דווקא מחמאה. רק ב-"Ain't That a Lot of Love", השיר ה-15 בהופעה, האקנל הצליח לחרוג טיפה מהטקסט הקבוע ולהשחיל באלתור אל תוך הפזמון את "Hold on I'm Coming" הקלאסי של סאם אנד דייב. זה קרה קצת מאוחר מדי, אחרי שכל הלהיטים הגדולים בוצעו בדיוק כפי שהם שודרו לנו ב-MTV אירופה של הניינטיז. מצד אחד השירים בוצעו בצורה מדוייקת להפליא, מצד שני לאורך הופעה שלמה זה עלול להרגיש קצת משעמם ורפטטיבי. החינניות הבריטית של האקנל מצליחה לאזן בין הצדדים, וגורמת להופעה לזרום בצורה, ובכן, מושלמת.
כמו הביצועים, גם הסטליסט של הלהקה היה קצת צפוי מדי, אבל אלה כבר באמת צרות של עשירים. האקנל עלה לבמה לקול תשואות הקהל, אבל מיד השתיק אותם עם ביצוע בנאלי של "Look at You Now", לא מלהיטיה הגדולים של הלהקה. אחרי חימום מנועים קל עם עוד ארבעה שירים פחות זכורים מתחילת הדרך של הלהקה, האקנל פונה לקהל ואומר שהוא הולך לבצע "בלדה שקטה מהאלבום 'Stars'"והקהל מתחיל להריע עוד לפני האקורד הראשון, ואז מצטרף אליו בשירה אדירה בפזמון של "For Your Babies". מהרגע הזה שיא רדף שיא עד לסיום המופע. ובכל זאת, אם יש לקח שאפשר ללמוד מהסטליסט של סימפלי רד אמש, זה שאם יש לך בארסנל שיר מושלם לפתיחת הופעות כמו "Something Got Me Started" תעשה לעצמך ולקהל שלך טובה ותפתח איתו את ההופעה במקום לדחוף אותו להדרן השני.
עמוק בתוך העשור השישי של חייו, האקנל נראה מפויס וטבעי על הבמה. הוא כבר לא לובש חליפות מעצבים צבעוניות, ומסתפק בטריקו שחורה עם הכיתוב "LOVE" על החזה. סביר להניח גם שהיום, כגבר נשוי ואבא לילדה בת תשע, הוא כבר לא שוכב עם שלוש מעריצות אחרי כל הופעה כפי שסיפר על עצמו בשלהי שנות השמונים מה שלא מפריע לו להזיז את האגן בצורות שלא נראות בטיחותיות במיוחד לגילו ושגורמות לישראליות בגילאים מגוונים לשלוח צרחות מלאות זימה אל הבמה. ובכלל, בימים בהם הכסף כבר לא "לוחץ עליו", כמו בלהיט הגדול של הלהקה, נראה שהאקנל מופיע בשביל הכיף והקהל הוא שותף מלא להנאה הזאת. אין לו את הכריזמה של ספרינגסטין, החוצפה של דילן או את האנרגיות של מדונה אבל יש לו את החן האנושי שלו שגרם לבערך חצי מבאי ההיכל לחשוב שהם זכו ממנו למחווה אישית בצורה נפנוף ידיים או קריצה במהלך ההופעה.
הלהקה חותמת את הערב כצפוי עם הקאבר ל-"If You Don't Know Me By Now" שכבר הפך למזוהה עם האקנל, שמצליח לגרום לשיר הכל כך חרוש הזה להישמע טרי כל כך, וכואב כל כך. לרגע זה מרגיש כאילו העיניים שלו נוצצות מהתרגשות. ואז, דווקא בשיא הזה, הוא נוטש אותנו, לא לפני שהוא שולף את הטלפון שלו, ובהתלהבות של ילד מצלם תמונה פנורמית של היכל הספורט, ומעלה לעמוד הטוויטר שלו. ילד ג'ינג'י בן 56 גרם אתמול לעיר צינית להתרגש משמאלץ, ספרו על זה ל-42 אנשים אם אתם יכולים.
רשימת השירים:
Look at You Now
Come to My Aid
A New Flame
Night Nurse
For Your Babies
You Make Me Feel Brand New
Holding Back the Years
Fake
It's Only Love
Your Mirror
Stars
The Right Thing
Sunrise
Fairground
Ain't That a Lot of Love
Money's Too Tight To Mention
Something Got Me Started
If You Don't Know Me By Now