בריאיון לוואלה! NEWS מספר גדי ויסמן על היום ששינה את חייו. "לפני עשר שנים גויסתי למילואים למלחמת לבנון השנייה. כוח שיריון פתח עלינו באש. פתחנו את הציר לכל האוגדה והשיריון עברו אותנו, זיהו אותנו בתור אנשי חיזבאללה וירו עלינו. חלק מהקיר קרס עלינו. שישה נפצעו. תוך חמש דקות התברר שזה ירי דו"צ ויצאה פקודה של חדל אש, התחיל פינוי שהיה מהיר עם מסוקים לרמב"ם. למרות שזה היה ירי מכוחותינו יש לי טראומה, ולפעמים זה מתעצם שאתה שואל את עצמך איך זה קרה, ואיך לא היה להם את המידע?
"הקושי שבתוך הבית עצמו, היה עשן והאווירה בבית הייתה מזעזעת, ריח גוף השרוף של עצמך. היה שם גם חשש שלוחמי החיזבאללה יכולים לקפוץ ולסיים את העבודה ששיריון התחילו. היו לי שתי בנות, בנות שלוש ושנה והצטרף מאז עוד ילד".
ויסמן הסביר מהי פוסט טראומה ואיך הוא חווה אותו ביום יום, "פוסט טראומה זה הפתיל הקצר שבעבר לא היה לי, החשש שלפעמים אנחנו מגיעים למקומות חדשים, כמו לישון בנופש, קשה לי להירדם כי לא ראיתי את כל האזור. ללכת לסופר, ואם יש המולה אני עוזב את העגלה ובורח משם".
"אני כרגע מתנדב שנה חמישית ב'סדנת גל', חבר'ה הלומי קרב שיש בהם גם פדויי שבי, דרך הבובות הם יצרו קשרים קהילתיים טובים יותר. הם יכולים להסתכל אחד לשני בעיניים, ולהעלות דברים שקורים להם בחיי היום יום ואיך להתמודד איתם. יותר קל לעשות השלכה דרך הבובה. היא יכולה לעשות הכל: לעוף, למות, לדבר על קשיים. מי שמפעיל אותה זה אני ויש דרך מדהימה להנפיש אותה, כאילו להנשים ולתת לה זהות חדשה. הילדים שלי לפעמים שמחים לראות אותי עם הבובה ולעשות שטויות. זכיתי בילדים שלי מחדש". צפו בכתבה המלאה.
הקליקו כאן להדסטארט של ויסמן.
"הרחתי את הגוף השרוף של עצמי": לוחם הצנחנים גדי ויסמן הפך את הטראומה האישית להצגה
19.6.2016 / 0:00