"פרנסס הא" הפך לפני כמה שנים את גרטה גרוויג מנסיכת אינדי לאייקון מוכר למדי בקהל הרחב. כעת, היא מפציעה גם ב"הרומן של מגי", בה מככבים לצדה ג'וליאן מור ואית'ן הוק. קומדיה רומנטית זו עולה היום (חמישי) לאקרנים בארץ, לאחר שערכה בכורה אירופאית מוצלחת ביותר במסגרת פסטיבל ברלין בחורף האחרון.
בסרט, שכתבה וביימה רבקה מילר, מגלמת גרוויג את הדמות שבשמה הוא נקרא מגי, רווקה שמחליטה להפסיק לחכות לגבר הנכון ופשוט לעשות ילדים לבדה, אבל דווקא אז הגורל מתערב, ויותר מכך לא נגלה, כדי לא להרוס את התפניות העלילתיות היפות והמפתיעות באמת שמחכות כאן.
אני פוגש את כוכבת "הרומן שלי עם מגי" במלון ברלינאי מיד לאחר הפרמיירה בפסטיבל, ואז מגלה כי עד כמה שקל התאהב בה על המסך הגדול, במפגש אישי עמה היא מקסימה עוד יותר. השחקנית, בת 32, לוקחת את הזמן לענות על כל שאלה, חושבת ברצינות על כל תשובה, מהרהרת ומתבדחת, מרשה לעצמה לצחוק ולהרצין, ומפגינה עוצמה דווקא בקלילות שבה היא מתנהלת מול העיתונאים. ציניים יגידו שזה משהו מחושב, אבל בגלל זה הם ציניים. גרוויג, קצת כמו הדמויות שהיא בדרך כלל מגלמת, זונחת את השכלתנות לטובת גישה שמבכרת להסתמך על תחושות.
זו הפעם הראשונה שגרוויג עובדת עם מילר, הבת של ארתור, זוגתו של דניאל דיי-לואיס וקולנוענית מוערכת, שבין השאר חתומה על "בקצב נשי" ו"הבלדה על ג'ק ורוז". השחקנית מספרת כי תמיד חיבבה את סרטיה. "נמשכתי לעובדה שהיא אשה שעובדת ברמה כל כך גבוהה ובאופן רציף", היא אומרת. "היא שלחה לי את התסריט, ואז התחוור לנו שאנחנו גרות במרחק בלוק אחת מן השנייה בניו יורק. נפגשנו, וזה פשוט הרגיש כמו משהו שאני רוצה לעשות".
מה כל כך משך אותך לדמות?
"יותר מכל, העובדה שהיא מחוברת לגמרי לאמת. אם מגי מרגישה משהו ויודעת שהוא נכון, היא לא יכולה ללכת נגד זה. בניגוד לכך, אני הרבה יותר נוירוטית ומלאה בספקות. כמו אנשים רבים, גם אני מכירה את התשובה בהרבה מצבים, אבל לא רוצה להודות בכך, ויש לי את ההתלבטויות בין הכן והלא.
מגי מקצרת את התהליך הזה".
את לא כמוה, אבל את מכירה מישהי שכן?
"כן. באופן כללי, אני תמיד צריכה מישהו לבסס עליו את הדמויות שלי. במקרה זה, מדובר בחברה שדומה למגי. סיפרתי לה שביססתי עליה את הדמות, והיא ממש שמחה".
להיות כמו מגי, זה טוב לביטחון העצמי?
"תמיד אומרים לנשים לא לבטוח בעצמן, בגוף שלהן, ברגשות שלהן, ומה שאני אוהבת בסרט הזה הוא שמגי לא נענשת על הביטחון שלה בעצמה".
חוץ מהדמות של מגי, מה עוד אהבת בתסריט?
"את העובדה שגם אף אחד אחר לא נענש בגלל ההליכה בעקבות האינסטינקטים, וגם את איך שהוא מתפתח. הוא מתחיל כסרט אחד ואז הופך לסרט אחר לגמרי. כשקראתי את התסריט, כל הזמן שאלתי את עצמי 'מה הסיפור עכשיו'? והיה לי מעניין. בגלל שהמבנה התסריטאי שלו לא קונבנציונלי, גם הדמויות אינן כאלה, והן לא נופלות למשבצות שלכאורה יועדו אליהן, למשל 'הורסת הבתים' או 'האשה הנטושה'. העלילה שלו לא חדגונית, אלא קרובה לחיים האמיתיים".
בהמשך, משווה גרוויג גם בין הסרט לעבודתו של אריק רוהמר, ואז מעלה לדיון את הקומדיות משנות השלושים והארבעים של הווארד הוקס וג'ורג' קיוקור. אפשר להתבלבל ולחשוב לרגע שלא מדובר בשחקנית מצליחה, אלא באחרונת עכבריות הסינמטקים. הצורה והתשוקה שבה היא מתבטאת על קולנוע, והרפרנסים שהיא מביאה מההיסטוריה של האמנות השביעית, תורמים לתחושה שהיא לבטח עושה את הדבר האהוב עליה בעולם.
הידע של גרוויג מאפשר לה להביט בפרספקטיבה על שאלת ייצוג האשה והגוף הנשי בקולנוע. "הסקס בסרטים בדרך כלל אגרסיבי, כי מייצרים אותו גברים, ומה שסקסי עבורם לא סקסי עבורנו. בסרטים שיצרו נשים, הסקס תמיד מוצג בצורה אחרת לגמרי. למשל, 'הפסנתר' של ג'יין קמפיון. יש את הרגע שהארווי קייטל נוגע עם האצבע שלו ברגל של הולי האנטר, וזה כל כך סקסי, אפילו שזה עדין ומרומז ואפילו שאי אפשר להסביר למה. אני חושבת שקולנוענים בימינו הרבה פחות יצירתיים בכל הקשור לסצנות כאלה. כבר לא זוכרים מה היה פעם סקסי, ופשוט מראים הכל והכל בחוץ".
יפריע לך כיום לקבל תסריט עם סצנות סקס מפורשות?
"אם זה יתאים לתסריט. השאלה היא תמיד אם משתמשים בשפה שהכי קל להשתמש בה או בשפה שהסרט מצדיק. יותר מדי אנשים הולכים על הפתרון הקל, והפתרון הקל הוא ציצים ותאורה".
עבדת עם גברים, למשל בן זוגך כיום נוח באומבך, שביים אותך ב"פרנסס הא" וב"מיסטרס אמריקה", וגם עם נשים, למשל רבקה מילר. הרגשת הבדלים?
"השוני הוא בין במאים כאנשים, ולא בין במאים כגברים ונשים. ההבדל היחיד בתחום בין נשים וגברים - זה שיש מעט מדי נשים במאיות".
הרגע הגרוויגי מכולם: הריצה ב"פרנסס הא"
נחזור לסרט: למגי יש גישה פרקטית בכל הקשור לאמהות. היא רוצה להיות אמא והופכת לאמא. איך את מרגישה בקשר לזה?
"יש לי חברה שילדה שני ילדים באמצעות תרומת זרע. מבחינתה זו היתה בחירה קלה ולא מסובכת, כי היא רצתה ילדים ולא רצתה לחכות עד מציאת השותף המתאים, וזו לגמרי היתה ההחלטה הנכונה עבורה. ברור שלעשות ילדים זו אחריות ענקית ואסור לקחת את זה בקלות, אבל אני מעריכה גברים ונשים שיכולים לראות מה הם רוצים ולעשות את זה, בין אם זה בזוג או ביחיד. הפרקטיות הזו ראויה להערצה".
ואם אפשר לשאול, את רוצה ילדים?
"אני פתוחה לכך שזה לא יקרה, אבל אני חושבת שהייתי רוצה. לאחי ולאחותי יש ילדים, ואני אוהבת להיות דודה. אבא שלי תמיד אומר לי, 'היה ממש קשה, אבל גם הייתם כל כך כייפים'. אח שלי ואחותי אימצו ילדים, אז זה מראה שיש יותר מדרך אחת להיות הורה ולהיות דמות הורית. אף פעם לא הרגשתי שהילדים שיהיו לי חייבים לבוא מהגוף שלי. הם יכולים להגיע מכל מקום, נגיד מהנהר בסלסלה, כדי להציל את ישראל".