משככי געגוע: 7 סדרות שאפשר לראות אחרי "משחקי הכס"

(בסרטון: טריילר "Preacher")

קשה קצת להתרגל למראה הדל של האפקטים המיוחדים בסדרה של Starz, שתכופות גורמים גם לצילומי-חוץ שאמורים להיות אפיים להיראות כאילו צולמו באולפן, אבל אללי - כמה ששווה לדבוק ב"ספרטקוס". גם היא, כמו אחרות שצוינו כאן, לא חוסכת בסצנות סקס סוערות ובאלימות מפורטת, אלא שכאן מדובר בהגזמה בכל היבט. שפריצים מגוחכים של דם, איברים מעופפים וכהנה וכהנה. העונג הגדול נובע מכך שגישת ה"אין אלוהים" לא מוגבלת רק לאלימות ולמין, אלא חודרת גם לנבכי העלילה ויוצרת בהדרגה ספקטקל מחושב, רב עוצמה, רגש, רבדים ותפניות עלילתיות מפתיעות. הסדרה, ובעיקר עונתה הראשונה בכיכובו של אנדי וויטפילד (שאחריה נפטר מסרטן, למרבה הצער), מספקת חוויה טלוויזיונית אפית ואדירה, משלהבת ומרגשת, כזו שגורמת לכם לצעוק, לדמוע ואפילו למחוא כף מתוך אינסטינקט מול הטלוויזיה. נשמע מוכר?

סדרת הקומיקס הפרועה של AMC אמנם לא תפסה עדיין כיוון עלילתי מובהק בחמשת פרקיה הראשונים, אבל מעריצי "משחקי הכס" שמחפשים דמויות צבעוניות ותופעות מד"ב מפתיעות, יקבלו כאן את מבוקשם ובגדול. "Preacher" של אוון גולדברג וסת' רוגן מגוללת את סיפורו של ג'סי קאסטר, עבריין לשעבר שמנסה לכפר על עברו בכך שיתפוס את מקומו של אביו ככומר של עיירת נעוריו הנידחת. אירוע על טבעי מסתורי מעניק לקאסטר כוח "אלוהי" לגרום לאחרים לבצע את דבריו על ידי פקודות קוליות בלבד. הכוח הזה מביא איתו לעיירה הרבה טיפוסים מפוקפקים, את טוליפ - חברתו לשעבר של קאסטר שמנסה לגרור אותו חזרה לחיי הפשע, ואת קאסידי, ערפד עם פיוז קצר במיוחד שהופך לחברו הקרוב.

ריבוי הדמויות ועלילות המשנה של "Preacher", כמו גם הנוכחות המאסיבית של האל והאמונה בכל שלב, ימלאו בהצלחה את הצורך להיטמע בעולם טלוויזיוני עשיר ומסתורי. חוש ההומור החד של שני היוצרים יספק לא מעט אתנחתות קומיות, ומי יודע? אם הכל יתחבר כהלכה, זאת עוד יכולה להיות התמכרות לעונות רבות.

הדרמה התקופתית של BBC ורשת הכבלים Starz - המבוססת על שורת הרומנים של פיליפה גרגורי - היא אחת מהסדרות שנוצרו כתגובה להצלחה הגדולה של "משחקי הכס". הגם שנכשלה, הסתפקה בעונה אחת בת עשרה פרקים ומוגדרת בדיעבד כמיני-סדרה, היא יכולה להוות תחליף מעניין ולו כי היא מתרחשת על רקע האירועים האמיתיים שהיוו השראה ל"משחקי הכס". מדובר כמובן במלחמת השושנים במאה ה-15 באנגליה, שבמסגרתה לחמו זה בזה אצילים על כל המלכות. הבתים העיקריים שהציתו את המלחמה הם יורק (שממנו נגזר סטארק) ולנקסטר (שהפך ללאניסטר), ואמנם במקור לא היו דרקונים, אבל תככים היו גם היו.

"מלכה לבנה" מגוללת את תפקידיהן של שלוש נשים מאחורי הקלעים של המאבק, ובעיקר אליזבת וודוויל (רבקה פרגוסון, "משימה בלתי אפשרית 4"), אלמנה פשוטת עם שהמלך אדוארד הרביעי מתאהב בה, והיא ואמה מתחילות להשפיע על המלך למורת רוחו של יועצו שהביא אותו למקומו. במקביל אליזבת נאלצת להתמודד עם נשים חזקות לא פחות, בהן אישה מבית לנקסטר שתעשה הכל כדי שבנה, הנרי טיודור, יהיה המלך. במציאות, כידוע, בית לנקסטר הוא זה שניצח.

הזדמנות טובה להיכנס לאחת הסדרות המדוברות ביותר של השנה החולפת, שחוזרת החודש לעונה חדשה (בארץ היא משודרת בסלקום TV וב-HOT). "מר רובוט" אמנם לא מביאה איתה דם, יזע ודמעות שקורצים למעריצי "משחקי הכס", אבל היא מלאה בטוויסטים מפתיעים ופיתולי עלילה מרתקים. במוקד עומד סיפורו של האקר נוירוטי שסובל מחרדה חברתית, ומגויס על ידי קבוצת אנרכיסטים המובלת על ידי אישיות מסתורית המכנה את עצמה "מר רובוט", ששמו לעצמם למטרה להחריב את הסדר העולמי הקיים ולהשוות בין עשירים לעניים.

אמנם "מר רובוט" אינה אחידה ברמתה, אבל היא בהחלט כוללת דמות ראשית מסקרנת והקשרים רלוונטיים לעולם האמיתי. תחילתה וסופה של העונה הראשונה מפצים על אמצע חלש ודמויות נשיות לא מפותחות דיין, ובעיקר פותחים פתח לעונת המשך שעשויה להיות, בתקווה, בוגרת ועקבית הרבה יותר.

ככל הנראה הסדרה הכי דומה ל"משחקי הכס" שאתם לא צופים בה. "מפרשים שחורים" של רשת Starz מתהדרת בעלילה היסטורית ענפה, המתרחשת בתקופת הפיראטים של המאה ה-18. במרכזה עומד קפטן פלינט הערמומי והמסתורי, שמעשיו ומעלליו משפיעים דרמטית על הערים וצוותי הפיראטים המתחרים מולו על אוצרות חבויים ומאבקי כוח.

מלבד מכלול האתרים והדמויות, ההקשר ההיסטורי (כולל פיראטים אגדיים כמו "שחור הזקן") וסצנות הקרב המרהיבות, כוללת "מפרשים שחורים" הרבה מאוד עירום ומין, נשים חזקות וסוגיות פמיניסטיות, סיפורי אהבה ובגידה. העונה השלישית שהסתיימה לפני כחודשיים היתה מעט חלשה מקודמותה, אך גם כך מדובר בחלופה משובחת עד לחזרתה של "משחקי הכס".

הדמיון של "הוויקינגים" ל"משחקי הכס" נראה כמעט ברור מאליו. אפוס היסטורי עמוס בקרבות ענק של חרבות וחיצים, מיתות מדממות וברוטאליות. הקרבות של "הוויקינגים" מגיעים כחבילה שלמה, ולא רק כממתק ויזואלי. הפציעות בקרב נשארות עם הגיבורים למשך תקופה, וחלקן אף מביאות בסופו של דבר למותם. טקטיקות קרב הן חלק מרכזי והנכונות ללכת רחוק עם האלימות, תפתיע אפילו את מי שחשבו שראו כבר הכל בסדרה של HBO.

"הוויקינגים" אמנם פחות זוהרת מ"משחקי הכס" ומתמקדת ברוחניות יותר מאשר במזימות ותככים. הקצב איטי יותר והעלילות מתפתחות בקצב מדוד, אבל הסבלנות של מי שמוכנים להתמיד זוכה לתגמול ראוי.

לפני כל אלה היתה "רומא" אחד מהביטולים המצערים של HBO (בהפקה משותפת עם BBC), שבחלוף השנים נראה כמו מקרה של סדרה שקצת הקדימה את זמנה, לפחות בכל הנוגע לשביית לב הצופים. היא שודרה בין השנים 2005 ל-2007 ועקבה אחרי שני חיילים בצבא הרומאי תחת פיקודו של יוליוס קיסר, על כל התככים, הסקס והעירום בשפע, האלימות הקשה והאסתטית, האסטרטגיות, הבריתות, הבגידות, רגעי ה"מה לעזאזל" והכיף הגדול שבא עם כל זה. "רומא" הפגינה בה את כל הדברים הטובים שהופכים את סדרת הפנטזיה הענקית לממכרת כל כך, בכללם השאפתנות העצומה, הן של דמויותיה והן של הפקתה. איתה התנסתה לראשונה HBO בהפקת ענק אפית הכוללת דמויות וקווי עלילה, סטים היסטוריים מרהיבים, ושילובם של כל אלה לכדי מארג אחד מרתק.

למרות רייטינג מצוין בוטלה הסדרה אחרי שתי עונות בלבד כי חרגה בקביעות מהתקציב, עד של-HBO ו-BBC כבר לא היה משתלם להשאיר אותה בחיים. כנחמה - או כתזכורת כואבת - הגיעו מספר שחקנים שכיכבו בה גם ל"משחקי הכס", ולו בתפקידים קטנים. גם יוליוס קיסר (קיארן הינדס בתפקיד מאנס ריידר) וגם רוצחו (טוביאס מנזיס שמגלם את אדמור טאלי), וכמוהם אינדירה וארמה שמגלמת את אם נחשות החול, וב"רומא" היתה ניובי.