הדבר הראשון שקופץ מספר הביכורים של מיכל פאר הוא שמו לבטח אחד השמות המיוחדים והמגרים ביותר שנראו בשוק בשנים האחרונות. "אתם, שחיים יפה כל כך", נשמע כסיפור על פער בין איך שהמציאות משתקפת ואיך היא בפועל. ואכן, באחד הקטעים הטובים ביותר בספר, מתגנבת הגיבורה אילזה לבית השכן ומביטה על ביתה שלה בתקווה למצוא בו ראיות או רמזים למציאות האיומה ממנה היא לא באמת מסוגלת להימלט, אך גם זה לא מצליח. "מעבר לחלון נגלה הבית שלי", היא מספרת, "ומהזווית המסוימת הזאת הוא נראה רגיל לגמרי, קירות מסוידים, כמה כתמי פיח, חלונות מרושתים". ככה זה ב"אתם, שחיים יפה כל כך": מה שרואים הוא לאו דווקא מה שיש, ולהיפך.
במרכזו של הספר משפחה בעלת שני ילדים שמתגוררת ב"שכונת עוני ובורות פשע", שכונה עם מעט מאוד יופי או צבע, שכונה ממנה כמעט בלתי אפשרי לצאת. אב המשפחה קיקה דווקא מצליח לצאת, וזו הבעיה: גם כשאילזה ואסי קטנים הוא יותר יוצא מאשר חוזר, לאף אחד אין מושג מדוע ולאן ולכמה זמן: "...יכול היה לצאת מהבית וכמו כלום לא לחזור ימים ושבועות. אי-אפשר היה לדעת כשיצא בבוקר אם ישוב, ואם כן מתי, ואם בכלל יהיה מדובר באותו אב עם אותו שם". מלבד חיבה למסעות, לאב יש חיבה גדולה לא פחות למעשי מרמה, להתנהלות פזרנית עם כסף ולהפיכת האמת לפלסטלינה. "אני מתעב עובדות", הוא אומר מספר שנים קודם לכן לפסיכיאטר שלו; "הן מנוגדות לאינסוף האפשרויות שיש באדם".
"אתם, שחיים יפה כל כך" מורכב מארבעה חלקים מאוד שונים אחד מהשני: זה הראשון והמרכזי סוקר את חיי המשפחה כשהאב מסתלק אחת ולתמיד, ומסופר מנקודת מבטה של אילזה, שמרגישה "שמשהו נגמר אבל שאין דבר אחר שמתחיל במקומו", ולעתים נאלצת לכתוב דברים על נייר ואז לאכול אותם, מילולית. היא ואחיה מפחדים שמא גם האם תברח, אך זו נשארת בעוד שפיותה בורחת, וכל השלושה לבד וגם ביחד נאלצים להתמודד עם הבור הגדול שנפער, עם שאלות על העתיד, השלכות על ההווה וצלקות נפשיות. הבריחה של האב לאו דווקא מאחדת ביניהם, וכשאילזה ואסי טסים לארצות הברית כדי להיפגש איתו, הוא אומר לבתו הבכורה שיש שני סוגי אנשים בעולם: אלה ששולטים בו, שמהווים אחוז אחד מאוכלוסיית העולם, ו-99 אחוז, האחרים, שעובדים בשביל האחוז הבודד. "אבא שלך החליט לאן הוא שייך. פעם גם אמא שלך חשבה ככה, אבל אמא שלך ויתרה, אמא שלך בחרה בצד הלא נכון".
ספרה של פאר, מרצה לקולנוע, מתעגל ומתחדד בשלושת החלקים הבאים שלו, שנעים אחורה בזמן ולאחר מכן קדימה. אם קודם לכן דמותו של האב הנוכל מרגישה קצת חד-ממדית מדי, הרי שבהמשך מגיע פיי-אוף אמוציונלי, כשמניעיו של האיש שפירק את המשפחה מתחילים להתגלות. זה הופך את 70 העמודים האחרונים למצוינים, ומחפה מעט על חלק מהבעיות של 175 העמודים שקדמו להם. ואם בהתחלה יש צמא גדול ללמוד יותר על האב מאיפה השיג את הכסף שלו, כיצד נראה התיק הפלילי שלו הרי שבהמשך יש כבר תחושת היכרות, כי לפעמים לא צריך לשאול את כל השאלות או לקבל את כל התשובות כדי להכיר מישהו.
יותר מהכל, "אתם, שחיים יפה כל כך" מתמודד בכנות עם סוגיית התפרקות המשפחה (ולא סתם משפחה משפחה מהמעמד הנמוך, נוצצת הרבה פחות ממשפחות ספרותיות אחרות) למיליון חתיכות, ועושה זאת עם מעט מאוד קלישאות. התחושה כאילו אסון גדול קרה, קורה או עומד לקרות בתחילת הספר מתפוגגת בהמשך, ובעוד אופיו הבלתי צפוי של האב לכאורה מאפשר אינסוף פיתולי-עלילה אמינים יותר ופחות, פאר בחרה להישאר צמודה לסיפורה הקטן, לכאורה, והיא לא מאפשרת לגיבוריה הרבה רגעי אושר או תקווה. אף על פי כן, הסיפור זורם באופן טבעי והקריאה בו נעימה לעתים דבר לא פשוט לעשות כשעוסקים באנשים האלה, בהם, שחיים כל כך לא יפה.
"אתם, שחיים יפה כל כך" / מיכל פאר, אחוזת בית, 245 עמ'.