"מתי ואיפה 'העולם האמיתי' הזה מתרחש?"
(וויליאם מילר לפני ליין, "כמעט מפורסמים")
יש יצירות שכמו נועדו למלא צורך מסוים, ריק כלשהו בחיינו, קטן ככל שיהיה. כבר על הנייר נראית הסדרה החדשה "רואדיז" (שהפרק הראשון שלה עלה אתמול ב-HOT VOD) כתשובה חשובה ומתבקשת למפח נפש המלווה אותנו, חובבי קמרון קרואו, מאז שהתאהבנו בסרט מסוים שלו כאשר יצא לאקרנים בספטמבר 2000. במהלך העשור שלפני כן טיפס קרואו עוד קצת ועוד קצת. כל סרט שלו היה טוב מקודמו: קודם "אמרי לי כן", אחר כך "סינגלס", אחריו "ג'רי מגווייר" ולבסוף גולת הכותרת, יצירת המופת האישית שלו ושיא שבדיעבד היינו צריכים להבין מראש כי אחריו תבוא הנפילה - "כמעט מפורסמים".
במשך עשור וחצי איבד קרואו את דרכו, אבל אז פתאום ביוני 2014 הגיחה אל אוויר העולם בנונשלאנט ידיעה על כך שרשת הכבלים שואוטיים הזמינה פיילוט לסדרה חדשה שיצר, כתב וביים. אם זה לא מספיק, כך נודע אז, מי שתהיה המפיקה בפועל היא לא אחרת מאשר וויני הולצמן, יוצרת רגישה ונפלאה נוספת שאנחנו מחכים לה כבר שנים רבות, מאז ש"אלה הם חיי" שלה בוטלה בדמי ימיה באמצע הניינטיז. על פי תיאורה, "רואדיז" היא דרמה קומית העוסקת באנשים שמאחורי הקלעים בסיבוב הופעות, ומספקת מבט מבפנים על החיים הנמהרים, הרומנטיים, המצחיקים ותכופות נוגעים ללב של אסופת דמויות מחויבות שחיות בשביל מוזיקה, ועל המשפחה הארעית שהם מקימים לאורך הדרך. התיאור גרם לזה להישמע כאילו קרואו הבין את מה שאנחנו הסקנו מזמן - עליו לעצור רגע ולנסות לחזור אל מה שעבד עבורו. לא משנה שמדובר אולי במיחזור קל. הוא צריך לעשות את זה. אנחנו צריכים שהוא יעשה את זה.
הדבר הכי יפה אצל קרואו, ומה שהגיע למיצוי מושלם ב"כמעט מפורסמים", הוא שבמיטבו הוא מצליח לתאר בכנות נוגעת ללב ובאמינות נטולת ציניות רגעים שבידיים גסות יותר היו הופכים לקיטש בלתי נסבל, או לעוד קומדיה רומנטית שמתבוססת באותן קלישאות מוכרות. אחת מהן אפילו מככבת בפועל בפרק הבכורה של "רואדיז" - קלי אן, שמגלמת אימוג'ן פוטס, ערכה לקט שלם של רגעים כאלה כדי להמחיש את הזיוף שבהם. אבל כדרכו של קרואו, נתין נאמן של אופטימיות ורגשות אמיתיים, המונטז' הזה שיצרה קלי אן מזכה אותנו בסופו של דבר בתגמול נפלא שמשיל - או אמור להשיל - את מעטה הציניות של הצופה.
על הקו הזה עליו מהלכת "רואדיז" כולה, בין הזיוף לכנות, בין החיים המנותקים האלה של הרואדיז לבין העולם האמיתי. בין הפנטזיה חדורת האמונה של אוהבי המוזיקה, לבין המציאות שאורבת שם בחוץ ולפעמים גם מתגנבת פנימה. "רואדיז" מודעת היטב לתמהיל הזה, ועליו היא קמה ונופלת. האידאליזם המופרז ותחושת השליחות האצילית של רבות מהדמויות, ובעיקר של אותה קלי אן, נראים לפעמים כמו יצירה של ארון סורקין במירעו, כלומר כמו "חדר החדשות", ומביאים לגלגולי עיניים תכופים מדי. משפטים כמו "אני לא מרגישה יותר שהמוזיקה שייכת לי", "אני מוכרחה להיות מעריצה של משהו, אחרת אני חסרת תועלת" ושנאה יוקדת לאמצעים פחות טהורים לשיטתה, כמו שימוש בטלפרומפטר, הופכים אותה בקלות בדמות הכי מעצבנת בסדרה. למרבה הצער היא גם אחת המרכזיות בה.
יש עוד כמוה, כמו נהג האוטובוס המתפלסף, מנהל האבטחה האינדיאני שחש עם תהיה בעיה או לא, ובעיקר מעריצת הלהקה שהוצא נגדה צו הרחקה, ובהתנהלותה הקלישאתית והשיכורה-ולא-מיין מצליחה לגלם בה את כל פגמיה של "רואדיז" בראשית דרכה. אבל השבח לאל, יש מה שיחפה על זה. שני כוכבי הסדרה - לוק ווילסון ("לא רק בלונדינית") בתפקיד ביל מנהל סיבוב ההופעות וקרלה גוג'ינו ("עיר החטאים") המגלמת את שלי מנהלת ההפקה - נהדרים. כדרכם הם מספקים את השורות שלהם באופן קולי ומתון, מה שמהווה קונטרסט נחוץ לדמויות התמהוניות סביבן.
בנוסף, הפרק הראשון מציג לרואדיז ולנו את המציאות הטופחת על פניהם באמצעות רג'י ווייטהד, נציג החליפות שמטרתו לחסוך כסף, ושרגליו הנטועות בקרקע מהוות אף הן משקל נגד חיוני לרבות מהדמויות. מעבר לכך, הוא מהווה את הנציג של עולם המוזיקה האמיתי והמפוכח, של תעשייה הנמצאת בנקודה בעייתית, ובכך מחדיר קצת ריאליזם בבועה של "רואדיז". היפה הוא שדמותו אינה מהווה אנטיתזה נחרצת לכל היתר, אלא הוא מנסה להתחבב על עמיתיו ובמקרים מסוימים אפילו מצליח. הוא משורטט כך שנראה גם אותו כבן אדם ולא רק ככלי תסריטאי.
מלבד כל אלה, ואולי לא במידה מספקת, ישנה המוזיקה. אנחנו לא שומעים את הלהקה הפיקטיבית שכל ההפקה הזו קיימת לשמה, אבל ישנה הרבה מוזיקה מסביב. הסאונדוומן (קישה קאסל-יוז, עד לאחרונה נחשת חול מביכה ב"משחקי הכס") בוחרת בקביעות את שיר היום, ששמו אפילו מתנוסס בענק על המסך כדי שלא נצטרך להתאמץ לחפש. יש גם להקת החימום המתחלפת תדיר, ואת המוזיקה שלה אנחנו כן שומעים במסגרת הסאונד צ'ק. בצמד הפרקים הראשונים, ובעיקר בשני, הרגעים האלה יצרו קסם מחשמל שהפך פתאום את הלהט של הדמויות למובן ומוצדק. היה מובן סוף סוף, ולו לרגע קצר, מה כל כך חשוב להן ומה מנחה אותן. ברגעים כמו אלה צצה ההתגלות שממלאת את החסכים של "רואדיז", שמחפה עליה. משפטים פלצניים הפכו יותר מתקבלים על הדעת. פתאום אפשר היה לזרום עם המאבטח האינדיאני שחש מה הולך לקרות, ולחוש יחד איתו שהעניינים הולכים להסתדר.
"רואדיז" היא לא "כמעט מפורסמים" ומן הסתם לעולם לא תהיה. היא קצת יותר מלאכותית, פחות אינטואיטיבית, לא מהלכת קסם באותה מידה. יחד עם זאת, מדובר בסדרה מתוקה המונהגת על ידי שני כישרונות ענקיים. גם קרואו וגם הולצמן הפגינו יכולת מעוררת השראה לגולל סיפורים עדינים ומחממי לב, וסיכוי לא רע שעוד יעשו כאן משהו מיוחד ככל שהסדרה תתקדם. אולי זה מספיק כדי למלא ריק נושן.
הפרק הראשון של "רואדיז" זמין ב-HOT VOD, הסדרה תשודר מדי יום רביעי ב-22:00 ב-HOT Plus החל מ-6 ביולי.