פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סוף העולם שמאלה: ריאיון עם דניאל ג'יידלין על הסרט הישראלי האפוקליפטי "ג'רוזלם"

      השחקנית דניאל ג'יידלין היא טיפוס חרדתי, ודווקא בגלל זה שמחה להשתתף בסרט האימה הישראלי "ג'רוזלם", המציג את חורבן ירושלים. בריאיון היא מסבירה למה מבחינתה זו סוג של תרפיה

      סוף העולם שמאלה: ריאיון עם דניאל ג'יידלין על הסרט הישראלי האפוקליפטי "ג'רוזלם"

      מאז ש"כלבת" נרשם בתחילת העשור כ"סרט האימה הישראלי הראשון", תעשיית הזוועות הקטנה שהתפתחה כאן ממשיכה להצמיח עוד חלוצים בתחום. כך, למשל, "בשר תותחים" היה "סרט הזומבים הישראלי הראשון", "מסווג חריג" התהדר בתואר "סרט הסלאשרים הצה"לי הראשון" ומחר (חמישי) יעלה כאן לאקרנים "ג'רוזלם" של יואב ודורון פז, שמכנה עצמו "סרט הפאונד פוטג' הישראלי הראשון".

      כלומר, זהו הסרט הישראלי הראשון המשתייך לתת-הז'אנר בו ההתרחשויות מצולמות לכאורה בזמן אמת בידי הגיבורים, כפי שראינו למשל ב"פרויקט המכשפה מבלייר". במקרה זה, הדבר קורה דרך משקפיים חכמות סטייל גוגל גלאס, שצעירה אמריקאית בשם שרה עוטה על עצמה בעת ביקורה בירושלים. טוב שהיא עושה כך, כי רצה הגורל ומעט לאחר הגעתה לעיר, גם יום הדין מגיע, והודות לה אנו זוכים לראות תיעוד של חורבן עיר הקודש.

      "ג'רוזלם" מובא כולו מובא מנקודת המבט של שרה, אותה מגלמת דניאל ג'יידלין. בחלק מן הזמן, הצלם רותם ירון היה צמוד אליה, ובחלק אחר, היא עצמה נדרשה גם לשמש צלמת של הסרט, ולשם כך חבשה קסדה מיוחדת שהותקנה בה מצלמה קטנה.

      בקיצור, זה לא תפקיד שקל לסכם במשפט אחד, ולכן רק יאה שג'יידלין מגלמת אותו, כי גם כוכבת "ג'רוזלם" אינה אחת שאפשר לתמצת כך. היא בת 33, נולדה בישראל, גדלה בלונדון עם משפחתה ומאז והלאה דילגה בין תל אביב לאנגליה. השנים באירופה ניכרות בה, שכן כשמדברים איתה, הווליום שלה נמוך בכמה וכמה דציבלים לעומת רוב הקולגות שלה. תוסיפו לכך לוק של מישהי שיצאה מחוברת מנגה, ותבינו למה היא האלמנט הכי מעניין, קול וצלול בסרט.

      דניאל ג'יידלין (יח"צ)
      חבשה שני כובעים, או נכון יותר שתי קסדות: גם שחקנית, גם צלמת. דניאל ג'יידלין בצילומי "ג'רוזלם" (צילום: יח"צ, ניר מירצקי)

      בריאיון לקראת צאת "ג'רוזלם", מודה ג'יידלין כי הביאה הרבה מעצמה לדמות. "בעיקר פחדים וחרדות", היא אומרת. "אני אדם מאוד חרדתי".

      אז אולי סרטי אימה הם לאו דווקא המקום האידיאלי בשבילך?

      "קודם כל, סרטי אימה הם לאו דווקא היחידים שמפחיד לעשות או לראות אותם. כבר ראיתי סרטים שלכאורה לא משתייכים לז'אנר, ובכל זאת הבהילו אותי. נגיד, 'מלנכוליה'. לא בגלל שהוא מדבר על סוף העולם, אלא בגלל הבדידות שמועברת שם, ובדידות זה מפחיד. בכל מקרה, לעצם השאלה: אני חושבת שבשביל אנשים חרדתיים, לשחק בסוג כזה של סרט זה דווקא סוג של תרפיה. אתה עובר קתרזיס".

      ועכשיו אחרי שניסית את שלושתן – מי יותר מפחידה לדעתך. תל אביב, ירושלים או לונדון?

      "ירושלים, ברור. היא מאוד יפה, אבל משהו שם מלחיץ. יש שם איזה מתח, מן הסתם".

      דניאל ג'יידלין (דרור עינב)
      ילדה טובה ירושלים. דניאל ג'יידלין (צילום: דרור עינב)

      נוסף למשחק, ג'יידלין גם כותבת ומביימת. בין השאר היא חתומה על תסריט "באני לאב", סרטה הקצר של רוני קידר, וכתבה כעת סרט עלילתי באורך מלא אותו היא מקווה לביים בקרוב בעצמה, וכן מחזה. לכן, בחרה כרגע להישאר בתל אביב על אף שיש לה אפשרות לחיות בלונדון עם בן זוגה הבריטי. "זה אולי נשמע הזוי, אבל אני חושבת שהתעשייה פה הרבה יותר טובה משם", היא אומרת.

      "אני יודעת שתופסים את לונדון כערש התרבות, אבל התסריטים שקיבלתי לסרטי סטודנטים בישראל טובים בהרבה מאלה שהייתי מקבלת באנגליה. אני גם חושבת שכולם פה בראש פתוח, ומעודדים יוזמות, רעיונות ודברים חדשים, אם זה פיתוח של ז'אנר האימה המקומי ואם זה משהו אחר. בסופו של דבר, זה לא משנה איפה אתה נמצא, חשוב רק שתעשה דברים, וכאן יש המון דברים לעשות".

      אנחנו רואים בשנים האחרונות יותר ויותר נשים שכותבות ומביימות כאן סרטים, דבר לא מובן מאליו ביחס לחוסר האיזון שקיים בתעשיית הקולנוע העולמית. את חושבת שגם מן הבחינה המגדרית, קל לך יותר כאן מאשר בלונדון?

      "אני חושבת שבאופן כללי, פשוט קל יותר לקבל פה צ'אנס. בלונדון באים אליך בגישה של 'מי אתה בכלל? תוכיח את עצמך'. פה, אם את אומרת, 'עשיתי סרט', אז אומרים 'אוקיי, בוא נראה, ניתן לך הזדמנות".

      בהקשר זה, אני חייב לשאול אותך על משהו שהפריע לי בסרט. הדמות שלך פוגשת עם הגעתה לארץ מטייל אמריקאי אחר, בגילומו של יון תומרקין, ומיד בערב הראשון להיכרותם קופצת איתו לשירותים של מועדון כדי לבצע בו מין אוראלי, ומשם למיטה כדי לשכב איתו, לא לפני שהיא חושפת את השדיים שלה למצלמה. מעבר לכך שמדובר באוסף של קלישאות, הייצוג הזה של הדמות לא בעייתי בעינייך?

      "תראה, לא עשיתי את הסרט, אני בסך הכל מגשימה את החזון של מי שעשו אותו ולא יכולה לדבר בשמם. אבל אם כבר שאלת, אני חושבת שמבחינתם, הרגעים הללו מביאים לידי ביטוי את השחרור של הדמות. אנחנו רואים בתחילה שהיא כזו 'ילדה טובה', אבל הטיול הזה מאמריקה לישראל מאפשר לה לצאת מן המשבצת הזו ולהשתחרר. יש לה פתאום חופש, וזה מה שהיא עושה כדי לשחרר את עצמה. אני לא חושבת שהיתה כאן כוונה להציג אותה באופן לא פמיניסטי או משהו כזה".

      לא רק שחקנית: קליפ שביימה ג'יידלין לשיר של דודה, נתן כהן הגדול

      כך או כך, לאחר שכבר זכה להפצה מסחרית מצומצמת בארצות הברית, מסתער כעת הסרט, הדובר ברובו אנגלית, גם על הקהל בארץ. "אני חושבת שהציבור בארץ עוד לא התרגל לרמה שהתעשייה עובדת בה ובעיקר לא לקצב שלה", אומרת ג'יידלין. "הקהל הישראלי אוהב את כל הסרטים כל עוד הם טובים, אבל עוד לא עיכלו פה את זה שיש המון סרטים ישראלים, ושהם דבר שראוי להשקיע בו את הזמן ואת הכסף. אני מאמינה שהתעשייה עוד תצליח לשכנע אותו בכך, אבל זה ייקח זמן. זה מאבק".

      אם נסיים בנקודת ההתחלה, איך היה לתפקד בזמן הצילומים הן כשחקנית והן כצלמת?

      "האמת שיש לי ניסיון בזה, כי כשהתחלתי להתנסות במשחק, הייתי מצלמת את עצמי, פשוט כי לא היה מישהו אחר שיעשה זאת בשבילי".