נמשך הפולמוס המקוון בנוגע לריאיון שערך אמנון לוי עם שרת התרבות והספורט מירי רגב בתוכנית "פנים אמיתיות". לוי ורגב התייחסו בעמודי הפייסבוק שלהם לסערה שעורר הריאיון. בין היתר, השחקן נתן דטנר הואשם על ידי רגב ב"התנשאות, גזענות ושוביניזם" לאחר שכינה אותה "חתולת רחוב" בתוכנית. עם זאת, בתגובותיהם החדשות, התייחסו לוי ורגב לביקורת שנמתחה על התוכנית: הן על ידי מבקרי הטלוויזיה (כאן בוואלה! תרבות ובעיתון "ידיעות אחרונות" למשל) והן על ידי תוכניות הטלוויזיה שלעגו לריאיון (כמו "ארץ נהדרת" ו"גב האומה" למשל).
רגב, שטסה הבוקר (שני) לאוגנדה במסגרת ציון 40 שנים למבצע אנטבה, כתבה בעמוד הפייסבוק שלה: "חשוב לי לשתף אתכם שמאז הראיון לאמנון לוי אני נתקלת במשפט אחד- מירי סוף סוף נתנו לך לדבר. לא חתכו, לא סילפו, לא התנשאו, לא חינכו, לא הדירו ולא ערכו. פשוט הציגו את הדברים כמו שהם - אמיתיים. אמנון, חיצי הביקורת מופנים אליך כיוון שלא שיחקת את כללי המשחק, לא חילצת צהוב, לא ייצרת כותרות רדודות, ורחמנא ליצלן הסכמת עם הדברים של המרואיינת". היא הוסיפה: "ואז ברגע הזה, נחשפו להן הפנים האמיתיות. לא שלי ולא שלך, אמנון. נחשפו להן הפנים האמיתיות של הקולגות שלך, של ברוני תרבות, המומחים מטעם עצמם, של אלה שרק מדברים על חופש ביטוי אבל רומסים אותו באותה הנשימה. אז לכל המצקצקים בלשונם, אתם יכולים להמשיך ליילל, אני ממשיכה לעשות את אשר נשבעתי - להביא לצדק חברתי, לעשות צדק תרבותי!".
לוי הגיב כבר אמש (ראשון) לביקורות והתייחס, כאמור, בסטטוס משלו. "לפני שבוע עשיתי מעשה שלא יעשה. ראיינתי את מירי רגב ראיון אוהד על המהפכה התרבותית שהיא מובילה. תמכתי בחלוקה מחדש של התקציבים בין מרכז לפריפריה, תמכתי ברעיון שצריך לתת לציבורים חדשים ליהנות מתקציב התרבות, תמכתי בצורך לפתוח את השורות של האליטה התרבותית ולהכניס לשם אנשים חדשים, תמכתי ברעיון שתרבות היא לא רק מוצרט, היא גם התזמורת האנדלוסית. ועשיתי מעשה חמור יותר: הייתי אמפטי לרגב. הקשבתי לה. וחטפתי בראש. ביקורת טלוויזיה רצחנית, תוכניות סאטירה, ותוכניות שחושבות שהן סאטירה, הזדעזעו. הראיון הוצג כמתפרס ומתחנף. כל ההתייחסויות היו באותו כיוון. באותה עמדה. כאלו יד אחת כתבה אותן...".
"הבעיה היא שבתקשורת, במיוחד בתחום התרבות, יש ייצוג בעיקר לחצי אחד של החברה שחייה כאן. זה שלא מבין מה בכלל הבעיה. לכן צפיתי את הביקורת. הייתי מופתע לו היא הייתה אחרת. במובן מסוים היא מאששת את הטענה שלי להגמוניה תרבותית סגורה ששום קול חדש ואחר לא יבוא בשעריה", הוסיף לוי.