פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קוראת בקפה: קריסטן סטיוארט מסבירה למה ראתה ב"קפה סוסייטי" של וודי אלן יותר ממה שכולם רואים בו

      לרגל עליית "קפה סוסייטי", בו היא משתפת פעולה לראשונה עם וודי אלן, קריסטן סטיוארט מסבירה למה הדמות שלה והסרט כולו כל כך משוחררים ומשחררים בעיניה, ולמה היא משתגעת כשלא אוהבים אותה

      קוראת בקפה: קריסטן סטיוארט מסבירה למה ראתה ב"קפה סוסייטי" של וודי אלן יותר ממה שכולם רואים בו

      "פילם קומנט" הוא אחד מכתבי העת הכי יוקרתיים לקולנוע בארצות הברית. גדולי היוצרים והכוכבים כבר היו מרוחים בחזיתו, ואם עורכיו מחליטים להקדיש לך את השער שלו – זה אחד מתווי התקן הכי מכובדים שיש.

      האחרונה לקבל תעודת הכשר כזו, בגיליון יולי-אוגוסט של כתב העת, היא קריסטן סטיוארט. הכותרת המחייבת בישרה כי אנחנו נמצאים ב-"The Age of Kristen Stewart", ויש בזה משהו: מי שהתגלתה כילדה ב"החדר", בו כיכבה בצד ג'ודי פוסטר ב-2002, ואז פרצה בשלהי העשור הקודם בסדרת "דמדומים" והיתה לאלילת נעורים, מיצבה את עצמה בעת האחרונה כנסיכה של עולם סרטי האיכות, ביצת הפסטיבלים ותעשיית האינדי.

      כמו מהפוקימון, גם מקריסטן סטיוארט אי אפשר לחמוק. בפסטיבל ירושלים שהסתיים זה עתה ראינו אותה ב"נשים מסוימות" של קלי רייכהרדט, אחת הבמאיות המוערכות בארצות הברית, ובחגיגת הקולנוע שתיפתח בקרוב בחיפה נוכל לראותה ב-"Personal Shopper" של אוליביה אסיאס, שזכה על עבודתו כאן בפרס הבימוי בפסטיבל קאן האחרון.

      את אותו פסטיבל, פתח "קפה סוסייטי" של וודי אלן, בו מככבת סטיוארט, אלא מה, בשיתוף הפעולה הראשון שלה עם היוצר היהודי הנוירוטי, ובאמת שזה רק קצה הקרחון: בסתיו-חורף, הקרוב, ניתקל בה בין השאר גם ב-" Billy Lynn's Long Halftime Walk" של אנג לי, שכבר זכה באוסקר בקטגוריית הבימוי על "הר ברוקבק" ועל "חיי פיי" ומסתער כאן על הפסלון בשלישית.

      קריסטן סטיוארט (GettyImages , פול)
      "אני גאה להיות חלק מהדור הזה". קריסטן סטיוארט בקאן (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

      עד שזה יקרה, אפשר להתענג על סטיוארט ב"קפה סוסייטי", שעולה כאן לאקרנים בסוף השבוע, בהתאם למסורת המודרנית, לפיה כל קיץ מביא עמו אלינו סרט חדש של וודי אלן. הפעם, היוצר הוותיק והפורה מציג בפנינו משולש אהבה המתרחש בין הוליווד וניו יורק של שנות השלושים, והשחקנית מגלמת את אחת הצלעות שלו: צעירה בשם ווני, הקרועה בין אהובה המבוגר ממנה (סטיב קארל) והאחיין המקסים שלו (ג'סי אייזנברג), שמחזר אחריה גם כן. מקורי במיוחד, בקיצור, זה לא.

      את סטיוארט אני פוגש בריביירה יום לאחר הפרמיירה בקאן, במלון נוצץ במיוחד ולמפגש קצר במיוחד, מן הקצרים שהיו לי. הספיד דייטינג הזה מעיד כמובן דברים עצובים על מצב התקשורת, אבל גם מראה עד כמה השחקנית מבוקשת תקשורתית כרגע. "יאללה, בוא ננהל שיחה אינטליגנטית", מצהירה הכוכבת בתחילה ונראה שזו אכן כוונתה, אבל היח"צניות שלה שגוררות אותה מחדר לחדר בחוסר סבלנות של מלצרים בחומוסייה לא מניחות לה להגשים את ההבטחה.

      במעט הזמן שיש לנו, מספרת סטיוארט כי אלן בדרך כלל לא מאפשר לשחקנים לקרוא את התסריט במלואו, אבל במקרה שלה ניתנה רשות חריגה, אם כי תחת תנאים דרקוניים – "מישהו מטעמו בא אליי וישב בחוץ", היא מספרת. "סיימתי לקרוא לאחר שעה והוא מיד לקח ממני את התסריט חזרה".

      סטיוארט אהבה את מה שקראה. רבים יראו בדמות שלה כעוד נערת חלומות שטחית, שאינה אלא סך כל הפנטזיות של הדמויות הגבריות ומהות קיומה היא לשמש להן מטבע עובר לסוחר. השחקנית האמריקאית, בת 26, רואה בה משהו אחר: "זה אמנם סרט תקופתי, אבל לא אהבתי אותו בגלל הממד הנוסטלגי, ובאופן כללי אני לא אדם נוסטלגי, אלא גאה להיות חלק מהדור הזה. אהבתי אותו בגלל שיש בדמות שלי משהו מודרני. היא לא מתנהלת לפי הקונבנציות של איך צריכה להתנהג בחורה צעירה ומהוגנת באותם ימים, אלא עושה מה שבראש שלה, בלי בושה. יש משהו מדבק בשמחת החיים שלה ומשהו פרוגרסיבי בגישתה".

      קפה סוסייטי (יח"צ)
      "המכנה המשותף בין הדמויות שלי: אני". קריסטן סטיוארט, ג'סי אייזנברג ופנדה ב"קפה סוסייטי" (צילום: יח"צ)

      את מוצאת מכנים משותפים בינה לבין דמויות אחרות שלך? ובכלל, יש לדעתך איזשהו קו מנחה בין תפקידים שונים שעשית?

      "אני לא שחקנית אופי. יש הרבה שחקנים שמסתתרים מאחורי הדמויות שלהן, ואני עושה את ההפך: לא מתחבאת דרכן אלא מחצינה את עצמי דרכן. אני מוצאת את עצמי בתפקידים שלי ואם אני צריכה להגיד מה המכנה המשותף בין הדמויות השונות, אז התשובה היא: אני".

      יש רבים שמעריכים אותך אבל גם לא חסר לך טרולים ושונאים, הן בכל הקשור למה שאתה עושה על המסך והן בנוגע לפרסונה שלך מחוצה לו. זה מטריד אותך?

      "זה משגע אותי. אני שחקנית, וזה מה שרציתי להיות מאז גיל תשע. הדבר שהכי אכפת לי ממנו זה שיבינו אותי, שאני אצליח להביע את עצמי. אם אני מרגישה שלא הצלחתי בכך, אם אני מרגישה שמה שהתקבל זה דימוי מזויף שלי – אז זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות מבחינתי".

      בזמן צילומי "החדר", ג'ודי פוסטר אמרה לך שאת חריפת שכל מכדי להישאר שחקנית כל חייך. ובכל זאת, הנה את עוד כאן.

      "ג'ודי אוהבת לשחק, אבל גם שונאת את זה. אני אוהבת לשחק ולא מתכוונת לעצור. אני באמת חושבת שכבר עברתי את הרע מכל, וסבלתי מכל תופעת לוואי אפשרית של המקצוע, אבל למרות הכל, אני מרגישה ברת מזל. להיות שחקנית זו פריבילגיה אדירה ויש לי את כל הכוונות להמשיך בכך".

      Personal Shopper (יח"צ)
      חביבת במאי האיכות, נסיכת הפסטיבלים. קריסטן סטיוארט ב"Personal Shooper" של אוליבייה אסיאס (צילום: יח"צ)

      עם זאת, ובלי לוותר על הקריירה כשחקנית, סטיוארט מתנסה גם בצד השני של המצלמה, ועובדת על סרט קצר. ההכנות לקראתו גרמו לה להצטער שלא למדה קולנוע, אבל לכל הפחות היא יכולה להתנחם בכך שקיבלה שיעורים מעשיים מאחד הגדולים. "שיטת העבודה של וודי אלן שונה ממה שהייתי רגילה לו", היא מספרת. "הוא לא עושה הרבה טייקים, מה שמעורר הרבה מוטיבציה, כי אמרתי לעצמי 'פאק, אני חייבת לעשות את זה טוב, כי לא יהיו בהכרח עוד הזדמנויות' הוא גם מאפשר לך לאלתר, ובעצם לוקח את הדמות ומוסר אותך לידיה, כדי שתברא בעצמך שורות א-לה וודי אלניות.

      "הצילומים עם וודי הם חוויה משוחררת ומשחררת, ובזמן אמת זה נראה מוזר, אבל בדיעבד זו נראית לי כמו הדרך ההגיונית היחידה לעשות את הסרטים שלו. הם תמיד מתנהלים באופן קליל, קז'ואלי, וזה מה שמאפשר לו לשים את הצופה במצב תודעתי מסוים, לתפוס אותו לא מוכן ואז להכריח אותו להתעמת עם תהיות פילוסופיות ברומו של עולם. אם מראש וודי היה מצהיר על כוונתו לעסוק בשאלות הללו, אנשים היו מפחדים להיכנס לזה מלכתחילה, אז הוא עושה טריק: ב'קפה סוסייטי', כמו בסרטים אחרים שלו, אנשים נכנסים לקומדיה ומקבלים חוויה רבת משמעות. הוא משחק אותה קליל כדי שיוכל להפיל אלינו את הכובד".

      מה הסרט של אלן שאת הכי אוהבת?

      "זו תשובה נדושה, אבל באמת ש'הרומן שלי עם אנני'. ראיתי אותו בטיסה. הייתי ב'אייר פרנס', להם יש מבחר גדול של סרטי איכות, והיח"צנית שלי גילתה שמעולם לא צפיתי בזה ואמרה לי 'את חייבת לראות את זה מיד', כך עשיתי, ולא הצטערתי".

      ומן הקצה השני של הסקאלה, עומדים סרטי "דמדומים". איך את מסתכלת עליהם בדיעבד?

      "אהבתי לעשות אותם. אני חושבת שהפרק הראשון היה חזק, ואז לא הצלחנו לשמר את האנרגיה ואת ההתלהבות, אולי כי כולם פחדו לא לעמוד בציפיות של הקהל, ומכאן והלאה אלה היו סתם תוצרים הוליוודיים מסחריים. אבל אני עדיין אוהבת סרטים מהסוג הזה, ולא תהיה לי התנגדות להופיע כגיבורת-על, למשל. אמנם לא גדלתי על חוברות קומיקס, אבל אני אוהבת סרטים גדולים, אוהבת את האימפקט שלהם ואוהבת לחלוק חוויות עם קהל רחב".

      יש משהו שאת חשה תשוקה לגביו באותה מידה כמו לגבי קולנוע?

      "כן...הכל".