האלפים שהגיעו ביום שישי ללייב פארק ראשון לציון להופעתו של הדי גיי אביצ'י הוכיחו עובדה ידועה: הקהל הישראלי צמא להופעות של אמנים ברמה בינלאומית, ומוכן לבזבז הרבה כסף וזמן כדי להיות חלק מחוויה מוזיקלית חד פעמית. אולם פעם אחר פעם אנחנו לומדים על בשרנו שבכל הנוגע לאמנים מצליחים מחו"ל - והכוונה לכאלה שאינם עם רגל בקבר של הקריירה המוזיקלית שלהם ושמחים שבכלל מזמינים אותם להופעות - גודל האכזבות הוא תמיד כגודל הציפיות. המופע של המפיק המוזיקלי השבדי ביום שישי האחרון יכול לעמוד מבחינה זאת עם הופעתה של ריהאנה ב-2013 בפארק הירקון, באנו לתת כבוד ושוב יצאנו פראיירים, זו לפחות היתה התחושה לאורך השעות הראשונות של הערב הארוך.
הבעיה לא טמונה בהופעה עצמה, שלגמרי סיפקה את הסחורה והעלתה את האנרגיות ברמה שלא נראתה כנראה בעיר השוקקת ראשון לציון, אלא במה שסבב אותה, כולל השארת הקהל להתייבש בציפייה במשך שעות ובשרשרת של תקלות מביכות. המכה כואבת פי כמה בגלל שהופעתו של אביצ'י בישראל היתה אמורה להיות לא פחות מאירוע היסטורי. לפני ארבעה חודשים הודיע הדי ג'יי על פרישתו מעולם המוזיקה כשהוא בשיא הצלחתו ונחשב לאחד הטובים בעולם. המופע בישראל הוא חלק מסיבוב ההופעות האחרון שלו, שאחריו "יוכל לחזור לאורח חיים נורמלי ופחות חומרי".
אין ספק שהישראלים הבינו את גודל האירוע וגדשו את המקום בהמוניהם - ילדות בנות 16 עם חולצות בטן ולצדן אנשים עם שיער שיבה הגיעו לחגוג עם הדיי ג'יי הנערץ, אבל כנראה הוא פחות היה בראש. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שנדרשו לו שלוש שעות כדי להואיל בטובו ולעלות לבמה? פתיחת הדלתות היתה בשעה 22:00, ובשעה 00:00 אחרי שתי הופעות של די ג'יים ישראלים (צריך להגיד מילה טובה על מיסטר בלאק שנתן מופע חימום מצוין וזכה להתלהבות רבה) הרגשנו שהנה הגיע הרגע ואביצ'י עומד לעלות, אבל לא. הגיע עוד מופע חימום והקהל כבר איבד קשב וריכוז. מבאס היה לראות שלא מעט אנשים פרשו הצדה והתיישבו על הדשא, ממתינים שהאמן שלכבודו באו יתחיל לתת בראש.
רק בשעה 1:15 אביצ'י עלה, אבל הקהל לא נטר טינה וקיבל את פניו בהתלהבות. תצוגת וידאו ארט מרשימה, סאונד חזק ומופע אורות הפכו את החלק הראשון של ההופעה למהנה, למרות שרק סמוך לשעה 2:00 בלילה הגיעו הלהיטים הגדולים. זה נפתח עם "Seek Bromance" שהצליח להרים סוף סוף את האנרגיות, ומאוחר יותר המשיך עם הרמיקס שלו ל-"Spectrum" של פלורנס אנד דה מאשין. אולם בדיוק אז, במה שנראה כמו אחד משיאי ההופעה, נפל החשמל והמוזיקה הפסיקה. אפשר להסכים שמדובר בפאשלה לא נעימה בכלל אבל נסלחת, אלא שזה קרה פעמיים, ובפעם השנייה הקהל כבר לא שתק אלא צעק באכזבה ובקול. אפשר לפחות להתנחם בעובדה שגם אביצ'י נראה מוטרד מהעניין, ופיצה עליו ברצף של להיטים שהזכירו למה הפך לאמן כל כך אהוב. בזה אחר זה הגיעו "Hey Brother", "Addicted to You", "Waiting for Love"' וכמובן חביב הישראלים, "Wake Me Up".
המופע נחתם בשיר "Levels", שאחריו בלי לומר מילה כבו האורות ואביצ'י ירד מהבמה, אפילו בלי להיפרד. בכלל, לאורך כל ההופעה שלו אביצ'י אמנם שר את המילים של להיטיו, אך לא אמר מילה לקהל העצום שלפניו. זה היה צורם ואפילו קצת מכאיב באגו, לעבור הופעה שלמה בלי "הלו ישראל" אחד לרפואה. גם אם הפלרטוט הזה עם הקהל אינו כוס התה שלך, ראבק, אתה פורש, תגיד לנו יפה שלום.
למרות היחס הקריר והפאשלות, הנסיקה בחלקה השני של ההופעה הזכירה שיש סיבה לכך שאביצ'י הפך לאמן כל כך מצליח ואהוב. הוא יודע להרגיש את הקהל, להלהיב אותו ולהפוך את החוויה לכיפית באמת אפילו. יחד עם זאת, אולי הוא באמת זקוק לקצת מנוחה.