נו בולשיט

על פניו לקחת שתיים מהלהקות שאני הכי הכי הכי אוהבת בעולם ולערבב ביניהן נשמע כמו רעיון טוב מכדי להיות אמיתי, כלומר כמו רעיון רע מאוד. לכן אני אקבל בהבנה אם לא תאמינו לי שמשהו טוב ואמיתי יכול לצאת מלהקה שנשמעת כמו חמישים אחוז סוניק יות' וחמישים אחוז ה-Fall. אבל ככה בדיוק (בתוספת הזעם האנרגטי של אט דה דרייב-אין) נשמעים Ikara Colt ואני צלולה לחלוטין בדעתי כשאני אומרת שהם בדיוק הלהקה לה חיכיתי כל חיי, או לפחות מאז אותו יום מוזר שהבחנתי בפוסטר ענקי של קים גורדון מפרסמת בגדים של קלווין קליין תלוי בקניון רמת-אביב.

Ikara Colt הם רביעייה לונדונית שנראית טוב ונשמעת עוד יותר טוב. יש להם בסיסטית קטנה וקשוחה וזמר שמנופף הרבה ביד שמאל וביחד הם צועקים על רקע שירי פוסט-פאנק נויזיים, בועטים, חדים, עצבניים ואינטליגנטיים, עם ניחוח ארט-סקולי מסוים וסלידה ניכרת מכל הבולשיט מסביב. אין לי מה עוד להגיד חוץ מלהפציר בכם להזמין לעצמכם באינטרנט את אלבום הבכורה שלהם, “Chat and Business”.

ואם בלהקות לונדוניות עסקינן, אז כדאי (אם כי לא ממש חובה) להכיר גם את Cosmetique. קוסמטיק - הקפידו על האקסנט הצרפתי ופדרו את אפכם בשירותים כל חצי שעה - הם ג'סטין אנדרסון ושרה צ'רצ'יל (זאתי שהתארחה בתקליט החדש של סיינט אטיין, אותם קוסמטיק גם חיממו), צמד בליינים ותקליטנים השולטים בסצינת הטראש-פופ האופנתית של מזרח לונדון. מצלילי המסיבות בשורדיץ' והוקסטון נולד אלבום הבכורה שלהם, “I Was Born in a Disco Fun Pub”, שהוא מעין אלבום אינדי לאנשים עם נעליים הרבה פחות נוחות ממה שמקובל בסצינת האינדי.

בולט שקוסמטיק יודעים איך לשמוע מוזיקה אך לא איך לעשות אותה, אבל הם מוכנים לנסות לנחש. ואם כבר מדברים על ניחושים, אז אני מנחשת שהם נכנסו לאולפן אחרי האזנה יסודית לבלונדי, דולי פרטון, פרינס, פאט בנאטר, איגי פופ, Shangri-La's ,Add N To (X), Ronettes, KLF, Human League, צ'יקס און ספיד ו-Suicide. התוצאה היא לא תמיד מבריקה ובטח שלא מלוטשת או אחידה, אבל יש בה חן חובבני ולא מעט יציאות מוצלחות, כמו השיר הפותח “King Lover” – חתיכת אלקטרו לואו-פי ממכרת עם דרייב שנשמע כאילו הוא בא ישר מהקישקעס של מרטין רב – או השיר המדכא “Straight to Video” בו הם מבשרים למישהו בעצב: “You're Going Straight to Video”. לא חובה, אבל אם אתם כבר עושים הזמנה, אז שיהיה.