(בסרטון: שרת התרבות מתחמקת משאלות וואלה! תרבות בטקס הפרסים ע"ש אריק איינשטיין, אמש)
שרת התרבות והספורט מירי רגב לא מעוניינת בביקורת. די, קצה נפשה. אחרי עשרות שנות קיפוח שבהן שימשה בתפקידים בכירים בצבא ובפוליטיקה, ביניהן כצנזורית הראשית, למרבה הסמליות, לרגב נמאס. וכשלרגב נמאס היא מתעלמת. פשוט כך. אמש (ראשון) נערך טקס חלוקת פרסי שרת התרבות לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין. צוות וואלה! תרבות היה שם ורצה להפנות לשרה רגב כמה שאלות כמתבקש מערוץ תרבות שמסקר אירוע תרבותי. רגב התעלמה מהכתב והלכה מהמקום. אנשים שנכחו במקום ושמעורים בענייני משרד התרבות אמרו לכתב שסיבה אפשרית להתעלמות היא חוסר שביעות רצון מסיקורה של השרה בערוץ התרבות.
כמה נוח. נבחרת ציבור שלא מרוצה מהדרך שבה היא מסוקרת בכלי התקשורת בוחרת להתעלם מכלי התקשורת. אנחנו, כוואלה! תרבות, לא יכולים להתעלם מנבחרת הציבור שעומדת בראש התחום אותו אנו מסקרים. כל יוזמה, כל הכרזה, כל ספין כולם זוכים לסיקור. כי זה מה שמתבקש מכלי תקשורת: לדווח על מה שקורה בשטח. ואת זה אנחנו עושים יום ולילה. אנו גם לא מסתפקים בדיווח, לעתים קרובות אנו מצרפים אליו פרשנות כדי לבור מוץ מבר. רגב, מתברר, עושה לעצמה הנחות ומציבה תנאים לפני שתשיב על שאלות. כלי תקשורת שלא יהיה נחמד אליה לא יקבל תשובות. לכאורה אפשר להבין אותה: בשנה וקצת שחלפה מאז שמונתה לתפקידה, רגב כיכבה בכותרות ולא תמיד באופן חיובי. בפועל, זה לא באמת רלוונטי. גם לימור לבנת, קודמתה בתפקיד, לא סוקרה באהדה אך הקפידה לנהל יחסים טובים עם כלי התקשורת. רצינו לשאול, למשל, למה עברו שבעה חודשים מאז שהוחלט על טקס ההוקרה לאמנים ותיקים ועד לקיומו, פרק זמן שבו הלך לעולמו יעקב בן סירא, אחד האמנים הזוכים. ביקשנו לשאול גם מה מתכוון המשרד שבראשו היא עומדת לעשות למען אמנים ותיקים, מעבר לפרס.
האירוניה והצביעות זועקות לשמיים. שעות ספורות לאחר שרגב רמסה את חופש העיתונות והצהירה בישיבת הממשלה כי לא מקובל עליה שתאגיד השידור הציבורי יתוקצב על ידי הממשלה אך לא יישלט על ידה, היא, כנבחרת ציבור שמתוקצבת על ידי הציבור ומקבלת את משכורתה מכספי המיסים אותם משלמים כל אזרחי ישראל בוחרת שלא לתת דין וחשבון. אפילו שותפתה לליכוד, השרה גילה גמליאל, טענה הבוקר שאמירותיה של שרת התרבות היו מפחידות ושיקפו חוסר הבנה בדמוקרטיה. השרה רגב, לצערך את נבחרת ציבור גם זה שלא בחר בך. את עובדת בשביל הציבור. ולציבור יש שאלות. לפעמים הן לא נחמדות. גם עם שלושים מנדטים, אלה החיים במדינה דמוקרטית. ברוכה הבאה אליהם. אגב, מתי את מגיעה לריאיון אצלנו?