פנים רבות לחתול. אותה חיית בית פרוותית שחלק אוהבים וחלק אוהבים לשנוא. במצרים העתיקה סגדו לו, בימי הביניים ראו בו שליחו של השטן ובעידן המודרני הם מסמלים אינדיבידואליזם חסר פשרות.
לאורך הדורות עוררו החתולים את סקרנותם של אנשי תרבות ואמנות. גם בעולם הקומיקס, לחתול שמור מקום של כבוד: מגארפילד דרך פריץ החתול ועד אשת החתול כפות הקטיפה נמצאות בכל פינה בעולם הקומיקס, וגם בזירה הישראלית כמובן.
בהמשך לחזונו של המאייר מישל קישקה, שבספרו "חופית ואלון בדרך למשי שאבדה בחולון" מתוארת תערוכה המוקדשת כל-כולה לחתולים, יציג המוזיאון הישראלי לקומיקס ולקריקטורה בחולון תערוכה בשם "קישטה", ובה עבודות שיוצרים מקומיים שונים מדורות שונים יצרו בהשראת החיה עם תשע הנשמות.
העבודות ראו אור בפורמטים מגוונים, בהם עיתונים, מגזינים, ספרי ילדים, ספרי מבוגרים ועוד. הן מציגות מגוון ואריאציות של החיה המתלטפת: לצד דמות החתול הקלאסי, כמו זה של אריה נבון, נוכל למצוא בה חתולים מואנשים כמו גיבוריו של יאיר ראשי; חתולי רחוב "עם סגנון" כמו אלה של יובל כספי, אורי פינק ועומר הופמן; חתולי בית מפונקים וחסרי התחשבות כמו כראמל של קרן מאי מטקלף; הרהורים על דמותו של החתול כמו בעבודתה של שלי ארז, ובמקרה של שמרית אלקנתי ועמנואל יפה - חתולים שצוירו תוך התעלמות מהפיזיונומיה הטבעית.
דמות החתול היא גם אמצעי להעברת רעיונות ומסרים תרבותיים וחברתיים: בעבודתו של נמרוד רשף מתכתב היוצר עם דימוי מו?כר מתוך ס?פרה של לאה גולדברג דירה להשכיר; ירמי פינקוס משתמש בחתול כסמל לערמומיות באיורים לטקסט שכלל אינו מזכיר חתולים; דודו גבע מעמיד את החתול בפני אתגרים קיצוניים והשוואות מרחיקות לכת; ורפי וספגטי, חתוליה של אילנה זפרן, מביאים אל הקורא את החיים עצמם הן במישור החייתי והן במישור החברתי-תרבותי.
"קישטה!" תעלה במוזיאון הישראלי לקומיקס ולקריקטורה בחולון בשישי 16.9. עוד פרטים באתר הרשמי של המוזיאון.